רוז'ליאנה נכנסה לחדר הישיבות וסגרה את הדלת מאחוריה. הארבעה האחרים חיכו שם. כרגיל, אף אחד מהם לא חייך. היא בתפקיד הזה כבר כשמונים שנה, אבל כל האחרים היו יותר ותיקים ממנה - חלקם הרבה, הרבה יותר ותיקים - ולפעמים היא חשבה שלנצח היא הולכת להרגיש קצת לא שייכת. לא עזרה העובדה שהתפקיד של שרת האספקה היה ידוע לשמצה; לפי מה שהיא שמעה, אף שר אספקה לא החזיק בתפקיד יותר מכמה מאות שנים, והסיבות מעולם לא היו טובות. הקטור וקסיופאה דיברו אחד עם השניה בצד אחד של השולחן. לנדסמן בהה בחלון, ופרויד הניד בראשו לכיוונה בעוד היא התיישבה בכיסא שלה. הוא היה קטן מדי בשבילה. היא צריכה לזכור להרים טלפון למישהו באחד המפעלים ולבקש מהם שייצרו כמה כיסאות גדולים יותר בשביל הארמון.
"חשבתי שאיחרתי." היא אמרה לפרויד.
שר התשתיות המזוקן נשען אחורה בנינוחות אופיינית ומשך בכתפיו. "גם הוא מאחר. אם תשאלי אותי-"
לפני שהיא יכלה להגיד לו שהיא לא שאלה אותו שום דבר, הדלת נפתחה, ופנימה נכנס האדם החשוב ביותר בעולם. כל החמישה נעמדו.
"הוד ריבונותך." לנדסמן אמר בשקט.
"תודה, תודה לך, היועץ לנדסמן. טוב לראות את כולכם. אתם רשאים לשבת." הריבון השיב בדרמטיות, התיישב, ואחריו כל האחרים. חוץ מהקטור, כל הנוכחים לבשו גלימה מוזהבת רשמית. לנדסמן, קסיופאה ופרויד הסיטו אותה מהכיסא במיומנות מבלי להתיישב עליה. רוז'ליאנה הסתבכה איתה קצת, והריבון פשוט התיישב עליה, כנראה בלי לשים לב.
"ובכן! אני מכריז בזאת על פתיחת הישיבה העליונה מספר-"
"אדוני הריבון." הקטור לא חיכה שהוא יסיים - רוז'ליאנה ציפתה לחוצפה הזו ממנו - והתחיל לדבר. "בוא נגיע לעניין. הפסקת האש מתקרבת לסיומה, ואנחנו צריכים לדבר על-"
"דבר בשעתו, אדוני הארכיסוכן, דבר בשעתו!" הריבון השיב בקלילות. לא היה קשה לזהות את העצבנות בפניו של הקטור.
"אני חושבת שהלחץ שלנו מוצדק." קסיופאה אמרה בשקט ונשענה קדימה על השולחן.
לנדסמן ענה לפני שהריבון יכל להגיד משהו. "... אני מבין אותך, אבל בואו ננסה לעשות את זה לפי הסדר בכל זאת. זה לא יעבוד אחרת."
היה רגע של דממה, ואז הריבון כחכח בגרונו ודיבר. "... ובכן! גברתי שרת האספקה, יש חדש בגזרותייך?"
רוז'ליאנה נעמדה. "לא באמת, הוד ריבונותו." היא ידעה שהדיווח שלה לא כל כך מעניין את האחרים. העובדה שהם לא מבינים את החשיבות של התפקיד שלה זו בעיה שלהם. "עברנו למצב ייצור-עודף במפעל-ארבע עשרה, כבקשתכם. המצב של הגנרטור השני במפעל-שמונה גרוע אבל יציב. אין מה לדווח חוץ מזה בינתיים. הכל עובד כשורה."
"נו, יפה! הנה מישהי שלא מביאה חדשות רעות. תוכלי ללמוד ממנה משהו, גברתי שרת המודיעין!" קסיופאה גלגלה את עיניה בתגובה. "תודה רבה. אדוני שר התשתיות?"
רוז'ליאנה דחקה את עצמה שוב לתוך הכיסא שלה. פרויד לא טרח לעמוד. "נוכח."
"זכור לי שאתה אמור לדווח לנו על המצב של החלת הריבונות בטריטוריה-אחת עשרה?"
"כן. לא הולך טוב כמו שציפינו."
היועץ לנדסמן רכן לכיוונו. "אתה גם הולך לספר לנו למה, או שנצטרך לדלות ממך את המידע הזה עם סדרה של שאלות 'כן' ו'לא'?"
פרויד בהה בו לרגע לפני שהוא המשיך לדבר. "... אין לנו מספיק אנשים. הרעיון הוא ליישב מחדש את כל הערים והעיירות, אבל אחרי שחילקנו את האוכלוסייה המקומית ביניהן, אין מספיק אנשים בכל עיר, נניח, כדי שהן יוכלו לתפקד כמו שצריך."
"הממ, בעיה, זו בעיה...!" הריבון אמר. "אם כבר מדברים, מה המצב של המעבדות של המחתרת? המשכתם למצוא עוד כאלה?"
"אנחנו חושבים," פרויד אמר בעדינות. "שמצאנו את כולן."
"חושבים?" הריבון הרים את קולו. "אני שמעתי אותו דבר גם לפני חמש שנים, והנה עוד השנה מצאנו שם מעבדה נוספת, ושלא להזכיר את זו שנמצאה ממש עכשיו מתחת לעיר-שש-שתיים! אולי אתם לא מבינים את זה, ידידי השרים, אבל המחתרת הייתה האיום הגדול ביותר - הגדול ביותר! - על הריבונות הנפלאה שלנו. אנחנו לא הולכים להתפשר בנושא הזה. מה אנחנו צריכים לעשות כדי לוודא שהמעבדות שלהם באמת הושמדו?"
"אדוני הריבון," הקטור נעמד גם הוא. "אתה יודע שאני חולק את דעותיך לגבי המחתרת באופן מוחלט. אבל פרויד נתן לך את התשובה הטובה ביותר שיש לנו. האם אנחנו בטוחים שמצאנו את כולן? לא. הם לא שמרו רשימה מלאה של כל המעבדות באף מעבדה. הבלשים הטובים ביותר של הרשות עובדים על זה. נכון לעכשיו אנחנו לא מודעים לעוד מעבדות שפספסנו. חוץ ממעבדה-אפס, כנראה."
"הממפ. טוב. נקווה שהפעם אתם צודקים." ענה הריבון. הקטור התיישב.
לרוז'ליאנה לא היה אכפת במיוחד מענייני המחתרת האלה. זה היה נשמע לה כמו היסטוריה עתיקה. "אם נחזור לנושא העיקרי," היא הרימה את קולה ופנתה לפרויד. "למה לא פשוט לאגד את התושבים של טריטוריה-אחת עשרה בחלק קטן יותר מהערים והעיירות? רק אלה שמסביב למפעל, נניח, או אלה שליד הגבול. אני לא מבינה למה לא עשינו את זה מלכתכילה."
נראה שפרויד עמד לפתוח את הפה ולענות, אבל הקטור ענה לפני שהוא יכל. "לא בא בחשבון. האיזון העדין לא חל רק ברמת העיר, אלה גם ברמת הטריטוריה. העובדה שכל הערים והעיירות שבמפה מאוכלסות בלי יוצא מן הכלל היא חלק אינטגרלי מהאיזון."
"כן, זה נכון, זה נכון..." הריבון אמר בשקט.
רוז'ליאנה לא הייתה מרוצה מהתשובה הזו. "זה רעיון נחמד, אבל עובדתית, כבר עכשיו חלק מהעיירות בטריטוריות המלאות שלנו ננטשו! אנחנו כבר סטינו מהאיזון, אני לא רואה סיבה להמשיך להיצמד לו ברמה כזו של אדיקות."
"תחזרי בך, רוז'ליאנה." הקטור נעץ בה את עינו האחת. "אנחנו פועלים מתוך הכרח בטריטוריות המלאות. אני לא רואה סיבה להתפשר על עקרונות כשזה נוגע להחלת ריבונות בטריטוריה החלקית."
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה, הקטור?" פרויד הרים את קולו בעצבנות. "כי עובדתית אין לי מספיק אנשים. אתה רוצה שנייצר אנשים חדשים במפעל? רוז'ליאנה, מה את אומרת, זה אפשרי? האלטרנטיבה היא להעביר לשם עוד אנשים מהטריטוריות המלאות, אבל זה, כמו שאתם יודעים, כרוך בחמש אחוז יציאה מאיזון. במקרה הטוב."
היו כמה רגעים של שקט לא נוח. הריבון העביר את עיניו ביניהם במה שנראה לרוז'ליאנה כמו לחץ.
"... טוב." היועץ לנדסמן התערב. "אם תשאלו אותי, אנחנו לא מוכנים לדיון הזה כרגע. פרויד, למה שלא תאסוף כמה מספרים - כמה אנשים יש לנו, כמה אנשים צריך כדי לתפעל עיירה, וכולי - כשיהיו לנו את הנתונים מול העיניים נוכל לקיים דיון ענייני יותר. זה מוסכם על כולם?"
אף אחד לא אמר כלום. קשה היה להתווכח עם זה.
"... יפה מאוד, ידידי היועץ." הריבון שוב קטע את השתיקה. "ובכן, נמשיך הלאה!"
"בענייני הט"מ-"
"רגע אחד, שרת המודיעין. אדוני הארכיסוכן, עדכון אנטי-אכיפה?"
"עיקרי הדברים: הואקום הפיקודי בברית החדשה יצר לנו הזדמנות, אבל בגלל השינויים בפרישת הכוחות בעקבות המלחמה המתקרבת, לא יכלנו לנצל אותה עד תום. בכל זאת, המצב בטריטוריה-שש השתפר. אנחנו ממשיכים לשים עין על האירועים כי הבריתות הישנות מנסות ליצור קשר עם פעילים שהיו שייכים לברית החדשה. אני לא אלאה אתכם בענייני טקטיקה. השורה התחתונה היא שהמצב משתפר."
"יפה, יפה! הנה עוד אדם שמבין בעבודה שלו. טוב, בגלל שאתם כל כך להוטים לדבר על זה, בואו נגיד דבר או שניים על הפסקת האש."
פרויד ורוז'ליאנה שניהם שקעו אחורה בכיסאם והביטו אחד בשני. שניהם לא היו קשורים ישירות למאמץ המלחמתי, אבל שניהם ידעו טוב מאוד כמה זה הדאיג את האחרים - ואכן, נראה שקסיופאה והקטור נדרכו בכיסאותיהם שלהם. לנדסמן נשאר אדיש.
"ידידי היועץ, אם אני זוכר נכון, אתה היית ממונה על המאמצים הדיפלומטיים?"
"אכן, הוד ריבונותך. אין לי חדשות טובות בנושא. נראה שהשיחות קרסו באופן סופי. אני לא מאמין שיש עוד מישהו בצד השני שמעוניין בהארכת הפסקת האש באיזשהו אופן."
"כך חששנו, כך חששנו..." הריבון הנהן לעצמו. "טוב. זו בעיה. שרת המודיעין קסיופאה, מה יש לך להגיד?"
"טוב." האישה הגבוהה נעמדה ושלפה גליון גדול מאיפשהו מתחת לשולחן. היא פרשה אותו מול כולם - זו הייתה מפה של העולם, מחולק לטריטוריות. שש מהן היו צבועות בזהב, ואחת חלקית, בפסים מוזהבים. שלוש היו צבועות בכחול, ואחת חלקית, בפסים כחולים. אחת הייתה צבועה בכסף. האחרות, רוז'ליאנה ידעה, לא היו רלוונטיות. קסיופאה נאנחה והמשיכה לדבר.
"בשלב הזה אין ספק שהט"מ מתכננים התקפה באותו יום שבו הפסקת האש נגמרת. אנחנו עכשיו יכולים להגיד בבטחון-מה שהם מחלקים את הכח הצבאי שלהם לשני כוחות עיקריים - כח קרקעי וכח אווירי. סביר שהם יתכננו שתי התקפות במקביל, אחרת הם משקיעים מאמצים לוגיסטיים בלי שום סיבה. הכח הקרקעי נראה לאחרונה בטריטוריה-שתיים, אבל איבדנו את העיניים שלנו עליו. בכל זאת, קשה להאמין שהם יתכננו פלישה ממקום אחר."
"מה זאת אומרת, איבדנו את העיניים?" פרויד הרים גבה. "כמה קשה לעקוב אחרי כמות כזו של אנשים?"
"אז זה מביא אותנו לאחת הבעיות העיקריות שלנו. מחסור במודיעין. מה שאתה צריך לשאול, פרויד, זה איך בכלל ידענו את זה מלכתכילה? אחרי שהמודיעין הטלפוני הפך לחסר תועלת לחלוטין, אנחנו בעיקר מסתמכים על מרגלים, אבל הם לא מצליחים לחדור עמוק מספיק. אם תשאלו אותי, זה מדאיג פי שתיים. גם כי זה אומר שקשה לנו להשיג מודיעין, אבל גם כי העובדה שהם תופסים מרגלים שלנו בהצלחה כזו גורמת לנו לחשוב - כמה מרגלים שלהם אנחנו לא תופסים?"
השתררה שתיקה לא נוחה.
לבסוף רוז'ליאנה הנידה בראשה. "כל כך קשה להמשיך להאזין לטלפונים?"
"זה בגלל המצפינים." פרויד אמר בשקט. קסיופאה הנהנה.
"מה שבעיקר מדאיג במצפינים," הקטור הוסיף. "זה שאנחנו לא בטוחים מאיפה הם השיגו אותם."
"אני סבור שדיברנו על זה כבר-" אמר הריבון. "אין ספק - שום ספק - שזו טכנולוגיה של המחתרת! מי עוד יעשה משהו כזה שיורק בפרצוף של האיזון העדין?"
"העניין הוא," קסיופאה אמרה. "שאם זו אכן טכנולוגיה של המחתרת - למה הם התחילו להשתמש בה רק עכשיו? מצד שני, מאיפה עוד הם יכלו להשיג אותה? מהעולם הישן? זה אפשרי, אבל אם כן, זה משונה, כי אין שם טלפונים."
"... או שהם תכננו אותם בעצמם." פרויד אמר בזהירות.
"זה אפשרי." קסיופאה הודתה. "אבל מפתיע באותה מידה. אם תסלחו, לי אני אחזור לענייני אסטרטגיה." כולם השתתקו ונתנו לה להמשיך.
"בקיצור. נראה לנו סביר שהכח הקרקעי מתכנן לפלוש לטריטוריה-חמש, כנראה בסיוע הברית המערבית. בקשר לכח האווירי - קשה לצפות מה היעד שלהם לפני שהם המריאו. ההערכות הקודמות שלנו עדיין עומדות - כנראה אחד המפעלים, מפעל-שש או מפעל-שלוש."
רוז'ליאנה זזה בכיסא באי נוחות. קשה לדמיין כמה גרועות יהיו ההשלכות של זה. שני אלה, ביחד עם מפעל-ארבע עשרה, הם המפעלים בתפוקה הכי גבוהה. לא ברור איך הריבונות תצליח לתפקד בלי כל אחד מהם.
"... או כאן, הארמון." הריבון הוסיף. קסיופאה צבטה את גשר האף שלה ועצמה את עיניה. רוז'ליאנה זיהתה משהו כמו גיחוך מהכיוון של פרויד - הם שמעו את הויכוח הזה מספיק פעמים כדי לדעת לאן הוא הולך.
הקטור הרים את קולו. "אדוני הריבון, אנחנו כבר דיברנו על זה. הם לא הולכים לתקוף את הארמון."
"ובכן, למה לא? הרי אנחנו יושבים כאן!"
"אני לא הולך לנהל את המלחמה מכאן - אם כבר, אני אהיה באולטרה-מפקדה. אבל זה לא העניין. לא רק שהמפעלים הם מטרה אסטרטגית יותר, הם יותר קרובים לגבולות שלהם. אין להם סיבה לטוס עד לכאן."
"אבל תחשוב, אדוני הארכיסוכן! איזה נזק נורא זה יהיה לריבונות אם אני, הריבון בכבודו ובעצמו, אפגע? לא, זה לא מתקבל על הדעת, ובגלל זה אין לנו ברירה אלה לשלוח לפה תגבורת!"
"... ובגלל זה," קסיופאה אמרה בייאוש. "הצענו, אדוני הריבון, שפשוט תעזוב את הארמון. תסתתר בבונקר באותו יום. המבנה עצמו של הארמון לא חשוב. הוא ממילא לא כלול תחת האיזון העדין."
"בשום פנים ואופן. שאני אעזוב את הארמון...?"
"אני מציע," לנדסמן אמר בקרירות. "שנעזוב את הנושא הזה. כמו שאתם רואים, זה לא מתקדם לשום מקום." הוא הביט בקסיופאה, שפנתה להביט בהקטור. שניהם נאנחו, הוא בעצבנות, היא בעייפות. "טוב. החדשות הטובות הן שהחלוקה של הכח שלהם לשניים אומרת שיהיה משמעותית קל יותר להתמודד עם כל חלק בנפרד. לוחמה אווירית היא תמיד סימן שאלה גדול, אבל לפחות את החלק הקרקעי אנחנו סבורים שנצליח להדוף בסופו של דבר. לא בלי אבידות. אבל ספינת האוויר הזו כבר הפליגה."
הריבון הנהן ברצינות. רוז'ליאנה ופרויד שוב הביטו זה בזה באי נוחות.
קסיופאה התיישבה. "טוב. הקטור, תורך."
"כן." והוא נעמד במהירות. "דיברנו על הגנה. עכשיו הזמן לדבר על התקפה. ברשותך, הריבון, אני אפרט את התוכנית."
"אה, יש תוכנית? טוב, אם-"
"לא יהיה חכם לתקוף ברגע תום הפסקת האש בלי שאנחנו יודעים מה הם עושים עם הכח שלהם, במיוחד אם יש להם מספיק מודיעין כדי לצפות את התקיפה שלנו מראש. לא, אנחנו נתחיל בהגנה, אבל התוכנית היא לעבור להתקפה במהירות האפשרית. זה כי התוכנית היא לסיים את זה במכה עוצמית אחת מוחצת, וככל שזה יקרה מוקדם יותר, ככה ייטב."
הוא עצר לרגע, אבל לפני שמישהו הספיק להגיד משהו, הוא המשיך. "זה הזמן. הזמן לאולטרה-פצצות."
הריבון, פרויד וכן רוז'ליאנה נדרכו.
"זה נשק די נורא." פרויד אמר בשקט.
"אתה לא הולך להגיד לי שהחלטת לגדל מצפון פתאום, פרויד. ואף אחד מכם לא יכול להגיד לי שלא ראיתם את זה מגיע."
"... מה אתה מתכנן להפציץ?" רוז'ליאנה שאלה בזהירות.
"אני שמח ששאלת. נותרו חמש אולטרה-פצצות בבונקר - לפחות עד שקסיופאה תחליט לגלות לנו איפה אפשר למצוא עוד." קסיופאה עצמה את עיניה ושמרה על הבעת פנים נייטרלית. "אבל חמש זה די והותר. למעשה, אני מתכנן להשתמש בשתיים. נעמיס את שתיהן על ספינות אוויר. אחת כדי להרוס את מפעל-תשע, והשנייה כדי להרוס את המטה שלהם." הוא סימן את המסלולים על המפה.
"זה מה שחשבתי. אתה הולך להרוס מפעל...! אתה לא מבין כמה זה רעיון גרוע, הקטור?"
"אני מודע להשלכות. זה ימוטט את אחת הטריטוריות שלהן."
"כן, ואחר כך כשאנחנו ננסה ליישב אותה ולא נצליח, אתה הולך להתלונן שאנחנו לא עושים את זה לפי האיזון העדין."
"נבנה אותו מחדש."
"אתה יודע טוב מאוד שזה לא נכון. אף אחד מכם לא מבין כמה חשובים המפעלים לאנושות כולה."
"רוז'ליאנה. תסתכלי עליי." הקטור אמר בחדות. "את חושבת שאנחנו מזלזלים בתפקיד שלך. את טועה. אין מישהו שמעריך את הסדר והארגון של האיזון העדין יותר ממני. אבל את צריכה להבין שהמלחמה מול הט"מ היא עניין השרדותי חשוב אפילו יותר."
"עם זה אני מסכימה," קסיופאה אמרה בשקט. "אבל אני לא אשקר, הקטור. אני לא אוהבת את הרעיון."
"יש לך רעיון טוב יותר? העובדה היא שעם האולטרה-פצצות, לט"מ אין שום צל של סיכוי נגדנו, אבל לא רק הם שכחו מכח ההרתעה שלהן, גם אנחנו. זה הזמן להחזיר את ההרתעה. אני רוצה לראות אותם ממשיכים להילחם אחרי ההפצצה."
"יש סיבה שהייתה לנו הפסקת אש עד עכשיו. ויש סיבה שכיבדנו אותה, ואנחנו מתכננים לכבד אותה עד הסוף."
"אם תשאלי אותי, זו לא סיבה טובה. היינו צריכים לעשות את זה מזמן. על מי בדיוק אנחנו מנסים לעשות רושם טוב? העייט הארור שלהם? האוטונומיה?"
"לא. אבל ברגע שאתה עושה משהו כזה, אתה זורק לפח כל סיכוי לדיפלומטיה שהיה לך."
"דיפלומטיה? תסתכלי לי בעין, קסיופאה, ותגידי לי שאת יכולה לעשות דיפולמטיה עם רמונה."
"... לא איתה. אבל עם דויד, אפשר."
"אפשר, אבל זו תהיה טעות."
"תשמע, הקטור. אני לא אוהבת את הרעיון הזה. אבל אני גם לא אעצור אותך. אני מקווה מאוד שאתה צודק."
פרויד רכן לכיוון רוז'ליאנה ולחש. "אני מתחיל לחשוב שהם צודקים."
היא לא ענתה לו. הוא כנראה צדק, אבל לפעמים זה הרגיש שהריבונות יכולה להיות גרועה כמו הט"מ.
"בקיצור," הקטור אמר בקול. "אדוני הריבון. כמובן שנצטרך לחדד את הפרטים בהמשך, אבל אני מאמין שידעת גם אתה שזה יהיה בלתי נמנע. האולטרה-פצצות יסיימו את המלחמה הזו אחת ולתמיד. יש אישור לקדם את התוכנית הזו?"
הריבון לקח נשימה עמוקה. "לסיים את זה... סוף סוף. נוכל לחזור לחיים הרגילים. לפני הט"מ. לפני המחתרת. כן. האולטרה-פצצות הן הדרך. אין לנו ברירה."
"כמובן," לנדסמן פנה להקטור. "שאתה הולך להגיש בקשה רשמית ולמלא את כל הטפסים הנדרשים לפני שתוציא את האולטרה-פצצות מהבונקר. יש סיבה שזה לא עניין של מה בכך."
"כמובן." הקטור ירק בחזרה.
אולי הריבונות גרועה כמו הט"מ, רוז'ליאנה חשבה, אבל היא עושה את זה הרבה, הרבה יותר לאט. וזה גם שווה משהו.