שמעון הביט החוצה מחלון הספינה בנוף שחלף על פניהם. הוא תמיד הרגיש לא בנוח לעזוב את המפקדה, ובכל זאת הוא היה חייב להודות, יש משהו יפה בנוף הזה. יפה... וגם קצת מלחיץ. משהו בפרספקטיבה רק הדגיש כמה קטן החלק של העולם שהוא אחראי עליו. אבל זה משהו שהוא לעולם לא היה מודה בו.
"שמעון."
הוא לא היה צריך להסתובב כדי לזהות של מי הקול הזה.
"תומאס."
האויב המושבע שלו, כמובן. ושמעון אכן לא הסתובב כדי לא לתת לו את הסיפוק, והמשיך להסתכל החוצה מהחלון.
"ובכן, ובכן... שמעתי, כמובן, על התקרית הקטנה במפעל-שש. אני מקווה שאף אחד מהאנשים שלך שהיה מעורב לא נפגע!"
"הממ." שמעון שילב את זרועותיו. הוא ידע שאסור לו להתרגש מהדברים האלה - בטח כשהם מגיעים מראש מפקדה-שמונה-אחת. הסוכנים בטריטוריה-שמונה נתקלו בכל כך קצת בעיות ביחס אליו שלא הייתה לו שום סיבה להעריך את הדיעה שלהם. "אם זה מעניין אותך, המפעל חזר לשגרה תוך כמה ימים."
"מאוד מעניין! ובכל זאת, אלה כן היו האנשים שלך שם שלא הצליחו למנוע את זה. שמעתי שאפילו כמה אסירי-מפעל הצליחו לברוח? זה לא דבר שקורה כל יום, שמעון."
שמעון פשוט נהם בתגובה. היה לו הרבה מה להגיד, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד אותם. כמובן שתומאס כהרגלו לא טרח לכבד את המעמד.
מישהו כחכח בגרונו, וכמעט כל הנוכחים בבטן של ספינת האוויר הסתובבו לאותו כיוון. שמעון הספיק לקלוט את החיוך המעצבן בפניו של תומאס הופך להבעה רצינית יותר כשהם פנו לכיוון הבמה בקצה אחד של האולם.
על הבמה עמד אדם ששמעון העריך יותר מכל אדם אחר בעולם. הוא לבש את אותם מדים של סוכן כמוהו, רק שהדרגה שלו הייתה שונה, ובמקום אותם משקפיים כהים שכל שאר המפקדים באולם לבשו - הייתה לו רטייה על אחת העיניים, שעליה מצוייר בזהב הסמל של רשות האכיפה.
הארכיסוכן הרים את ידו, באי האולם השתתקו, ואז הוא התחיל לדבר.
"מפקדים ומפקדות. אני מרוצה שכולכם יכלתם להגיע. העדפתי לערוך את השיחה הזו פנים-אל-פנים ולא באופן טלפוני. אני אגיע ישר לעניין."
מלבן של אור נדלק מאחורי הארכיסוכן. זה היה מקרן שקופיות, והשקופית הראשונה שהוצגה הייתה מפה של העולם, מחולק לארבע עשרה טריטוריות. חלק גדול מהן היה צבוע בזהב. חלק קטן יותר היה צבוע בכחול. השאר, שמעון ידע, היו פחות רלוונטיות. הוא דיבר מוקדם יותר עם מפקדים אחרים שהגיעו ופחות או יותר הבין בשביל מה הם התכנסו. לא כל יום יוצא לדבר על נושאים כאלה חשובים.
"לפני הרבה מאוד שנים הריבונות חתמה על הסכם הפסקת אש עם הטריטוריות המאוחדות. בעוד כשלושה חודשים הפסקת האש תפוג. היינו קרובים לתאריך הסיום כבר מספר פעמים בעבר, אבל בכל פעם מאמצים דיפלומטים הצליחו לדחות את הקץ. לא הפעם. הריבונות, וכן הט"מ, מוכנות למלחמה."
היו כמה לחשושים בקהל. שמעון שם לב שגם תומאס נראה לא מרוצה. הארכיסוכן המשיך.
"ובכל זאת, אנחנו לא מוכנים כמו שאנחנו צריכים להיות. למרות שהנקודה הזו עלתה מספר פעמים בעבר, הריבונות לא הקימה צבא של ממש, מעבר לכוחות המיוחדים של הרשות. זאת בניגוד לט"מ. זה אומר שאחריות ההגנה תיפול על הכתפיים שלנו ברשות האכיפה. ולא רק הגנה-" הוא התחיל לצעוד ברחבי הבמה. "-למרות חוסר המוכנות היחסי שלנו, הריבונות גדולה יותר, חזקה יותר, צודקת יותר. אני אומר לכם כבר עכשיו שהדרך היחידה שלנו לנצח תהיה התקפת נגד ישירה וקטלנית שתפיל את הט"מ אחת ולתמיד. התקפה שהייתה צריכה לקרות כבר מזמן. בכל זאת, הנסיבות שמות אותנו בעמדה הגנתית, לפחות בחודשים הראשונים לאחר תום הפסקת האש. לפני שאני אתחיל לפרט את התוכנית שלנו - קסיופאה, כמה מילים?" רק עכשיו שהוא פנה אליה שמעון שם לב שלצד הבמה עמדה אישה גבוהה ורזה שלבשה גלימה מוזהבת של הריבונות. היא הנהנה ועלתה על הבמה. "קסיופאה, ראש המודיעין של הריבונות." "תודה, הקטור." היא נעצרה באמצע הבמה, הסתכלה סביב ונאנחה. כל פעם ששמעון ראה אותה היא נראתה די עייפה. הוא ראה את תומאס לידו מרים גבה. זה לא הפתיע אותו שסוכנים בטריטוריות שלוות יותר בכלל לא יודעים שהתפקיד שלה קיים. כל סוכן צריך לדעת רק מה שחיוני לעבודה שלו. עוד סיבה שאסור להתרגש משום דבר שתומאס אומר. השקופית התחלפה לאחת נוספת שהראתה את אותה מפה, אבל עם אוסף של נקודות וחצים מסומנים עליה. קסיופאה התחילה לדבר.
"... טוב. יש לנו סיבה להאמין שהט"מ מתכננים התקפה כבר ביום הראשון אחרי תום ההסכם, אבל הפרטים לא ברורים לגמרי. בגלל שהם בעמדת נחיתות יחסית הם לא ירצו למשוך את הקרב ויכוונו לפגיעה בנקודות חולשה אסטרטגיות. יש שלושה תרחישים שאנחנו מצפים להם. הראשון -" היא הצביעה על איזור במפה ששמעון זיהה. " - התקפה על ערי הגבול של טריטוריה-חמש, בפוטנציאל משולבת עם פעילי אנטי-אכיפה. פה אנחנו הכי חלשים. אין ספק שגם אם הם לא יבחרו לעשות את זה, הולכות להיות הרבה התפרעויות אנטי-אכיפה ברגע שתפרוץ מלחמה. בכל מקרה טריטוריה-חמש תהיה ברמת סיכון גבוהה." שמעון העיף מבט לכיוון חלק מהסוכנים שידע שמפקדים בטריטוריה-חמש. הוא לא קינא בהם באף שלב. "... תרחיש שני, שנראה סביר במיוחד, הוא התקפה על מפעל. זה שהמפעלים ממוקמים במרכז טריטוריות מאוד מגן עליהם, אבל בכל זאת פגיעה במפעל יכולה לפגוע בתפקוד הריבונות באופן קריטי. החשש הוא להתקפה באמצעות ספינת אוויר, כנראה במפעל-שש או מפעל-שלוש מסיבות של קרבה גיאוגרפית." שמעון לקח נשימה עמוקה. אולי זאת תהיה ההזדמנות שלו, אחרי התקרית במפעל, להראות את הכח האמיתי של מפקדה-שש-שתיים. "והתרחיש השלישי..." קסיופאה נאנחה שוב, והצביעה על נקודה באחת הטריטוריות האחרות. "... התקפה על הארמון בטריטוריה-שבע. אין לו הרבה חשיבות אסטרטגית, אבל המשמעות הסמלית של התקפה עליו ברורה. למרות שזה התרחיש שנראה לנו הכי פחות סביר..." היא יצרה קשר עין עם הארכיסוכן. "... יש אנשים שמאמינים שהוא מסוכן במיוחד, לכן אנחנו מתכוננים גם אליו. השורה התחתונה היא, שלצערנו, עדיין יש חוסר וודאות גדול בקשר לתוכניות של הט"מ. חלקכם כבר יודעים את זה, אבל זה נובע בחלקו מזה שבשנים האחרונות הם התחילו להשתמש בטכנולוגיה חדשה של הצפנה של שיחות טלפון, ורוב המודיעין שלנו התבסס על זה. הפרטים הטכנולוגים על המצפינים שלהם, ואיך הם השיגו אותם- " היא הזדקפה. "-חסויים. כמו כן, טכנולוגיית הנשק הנגישה לט"מ - חסוייה גם כן. כמובן, רובכם תצטרכו לדעת את זה בסופו של דבר, ואנחנו נכין תדרוך מסודר בנושא. מה שכן כדאי שכולכם תדעו-" השקופית התחלפה, ועכשיו היו מוקרנות שתי תמונות של אנשים - גבר ואישה - וכן סמל שנראה כמו ציפור עם כנפיים פרושות. "- אלה קצת פרטים כלליים על הטריטוריות המאוחדות. שני האנשים הרלוונטים בהנהגה שלהם הם המזכיר הכללי דויד, האיש שמחזיק את האחריות הכי גבוהה בטריטוריות, ורמונה, ראש מטה הכח הצבאי שלהם. שניהם..." היא עצרה לרגע, הסתכלה על התמונות, וכאילו שקלה את המילים שלה בעדינות. "... אנשים מאוד חדורי מטרה, לדעתי. אין להם שום סימפטיה לריבונות. כמו כן, למרות שההנהגה שלהם חילונית, חלק גדול מהאוכלוסיה וכן מהצבא מאמין במה שנקרה 'דרך העייט'." היא הצביעה על הסמל של הציפור. על זה שמעון ידע מעט מאוד. "זה לא זמן לשיעור תיאולוגיה, אבל מה שאתם אולי צריכים לדעת זה שיש להם מניעים אידיאולוגים חזקים כנגד איך שאנחנו אוכפים את האיזון העדין. עוד פרטים על הארגון וההיררכיה של הט"מ יינתנו בתדרוך מיוחד אחר כך." היא הביטה בארכיסוכן, שהביט בה בחזרה, ואז שוב פנתה לקהל הסוכנים באולם. "... שיהיה לנו בהצלחה."
הייתה הפסקה קצרה בזמן שהיא ירדה מהבמה. כל פיסת מידע שלימדו אותו על איך עובד העולם, הוא ידע, נבחרה בקפידה. זה הרי ידוע שלדעת יותר מדי דברים בבת אחת עלול לסכן הפרה של האיזון העדין. זה אומר שכל פרט שכן הסכימו לספר לו בוודאי חשוב מאוד. הארכיסוכן חזר לדבר.
"... תודה. העניין הבא נוגע לפריסת הכוחות. כבר בזמן הקרוב נהיה חייבים לתגבר את המפקדות בטריטוריות-שש ו-חמש כאמצעי מניעה לפרעות אנטי-אכיפה."
"נראה שאתה תצטרך את העזרה שלנו, אה...?" זה שוב היה תומאס. כמו קודם, שמעון לא טרח אפילו להסתכל לכיוונו והמשיך להקשיב. "... ועם זאת, אין ספק שהסוכנים בטריטוריות האלה הרבה יותר מנוסים מאלה ברוב המקומות האחרים. לכן למרות התגבורת המספרית למפקדות שלהם, אני מתכנן לפזר חלק מהכוחות מ-שש ו-חמש במפקדות האחרות, כדי להעלות את המוכנות הכללית."
שמעון פנה לתומאס. "... לי דווקא נראה ההפך." תומאס גלגל עיניים ולקח צעד אחורה. השקופית התחלפה להציג מה שנראה כמו תרשים היררכי של רשות האכיפה. "ככה בדיוק אנחנו נעשה את זה. דבר ראשון, המפקדים בטריטוריה-שבע יתחלקו ל..."
שמעון המשיך להקשיב, בזמן שהוא הביט החוצה מהחלון של הספינה. הם עברו מעל איזשהי עיירה על גדת הנהר של אחת הטריטוריות. היא נראתה קטנטנה מהגובה הזה. משהו בפרספקטיבה רק הדגיש כמה גדול העולם.