חמש עשרה שנים מאז ההפצצה של טריטוריה-ארבע, והמצב בקושי השתנה. הטריטוריות המאוחדות שינו את שיטות הלחימה שלהן; יותר פשיטות ממוקדות ומארבים, פחות הפצצות גדולות מספינות אוויר ועימותים חזיתיים, אבל המלחמה נותרה בעיתה. נראה שגם בלי ההנהגה של צלמוות הם היו נחושים יותר מתמיד להילחם. כל יום שעבר רק חיזק את דעתו של הקטור שהם לא הלכו רחוק מספיק - הם היו צריכים להפציץ ישירות את טריטוריה-שתיים - אבל חילוקי הדעות ביניהם בהנהגה של הריבונות לא אפשרו לדברים האלה לקרות אחרי ההפצצה הגדולה. לא היה לו ספק שהריבונות הייתה חזקה יותר - לא היה לאיש ספק שהריבונות הייתה צודקת יותר - ובכל זאת, הם היו תקועים בבוץ. זה רק עניין של זמן עד שהדשדוש הזה יעלה להם ביוקר. יום יבוא והאחרים יבינו את זה.
... היום הזה היה היום. והוא לא יכל להיות גרוע יותר.
הקטור צלע לכיוון חדר הישיבות ופתח את הדלת. הוא נשען על קב, רטייה גדולה כיסתה כמעט חצי מהפנים שלו, אבל למרות ההמלצות של האנשים במרפאה, הוא בכל זאת בחר להגיע לכאן בעצמו. השניים שישבו בתוך החדר הביטו בו באימה. קסיופאה הרימה את הראש שלה מהשולחן ונראתה מותשת לחלוטין. בוק נעמד בעצבנות ודיבר.
"הקטור! נורא, איום ונורא - שמענו מה שקרה! אתה... אתה בסדר? אתה נראה נורא, אלה חדשות מחרידות, פשוט-"
"כן." הקטור אמר בקול, טרק את הדלת מאחוריו ונשען על השולחן. הוא הביט בקסיופאה.
"הוא... אתם ווידאתם..." היא התחילה להגיד בשקט, ולא הייתה מוכנה לסיים את המשפט.
"כן." הקטור אמר שוב. למזלו נראה שהשניים האחרים כבר התעדכנו. בכל זאת, לא הייתה דרך קלה להגיד את זה. במצבים כאלה, כדי למנוע מהרגשות שלהם - ושלו - לצאת משליטה, צריך להיות ענייני לחלוטין. הוא המשיך. "הספינה התרסקה באיזור הגבול בין טריטוריה-שש לטריטוריה-שבע. בדיעבד אנחנו מבינים שזה היה מטען נפץ מתוזמן על הסיפון. איך בדיוק הוא הגיע לשם עדיין מתוחקר, אבל אין ספק שאלה הט"מ."
"הצוות..."
"לא. למזלי, הייתי בחלל האחסון בזמן ההתרסקות, ונפגעתי באופן מינימלי. שניים נוספים נמצאים בהכרה, שלושה נוספים בחיים, מחוסרי הכרה. שניים יצאו מאיזון. השאר, כולל כל מי שהיה בגשר הפיקוד, לא שרד. כולל הריבון."
שתיקה השתררה בחדר. קסיופאה הורידה את הראש ועצמה את עיניה. בוק נראה כאילו הוא נאבק למצוא מה לאמר. בסופו של דבר הוא התחיל ללכת מסביב לשולחן ודיבר. "... אסון, האסון הכי גדול שקרה בריבונות עד כה. ומה זאת הייתה, סתם טיסה שגרתית? זה מזל נוראי - פשוט היה להם מזל! ובכל זאת..."
הקטור תפס בגלימה של בוק כשהוא עבר מאחוריו ומשך בה. "תתעשת, יועץ. כן, זאת אבידה גדולה - אני יודע שכולנו הערכנו את הריבון - אבל זו לא סיבה לצאת מדעתנו. אם כבר, ברור מה הריבונות צריכה לעשות עכשיו-"
"-לי זה ברור," קסיופאה אמרה, ולאט לאט הרימה את הראש שלה בחזרה. "אבל אתה לא הולך להסכים איתי, הקטור."
"את לא רצינית. את הולכת להציע-"
"-כן. אנחנו צריכים לקחת את הצעת הפסקת האש שלהם ברצינות. אם היינו עושים את זה לפני שנה, אולי זה לא היה קורה."
"אני לא מאמין שאני שומע את זה!" הקטור דפק על השולחן. כל הגוף שלו עדיין כאב, הוא עדיין לא התרגל לעיוורון החלקי שלו, ובכל זאת, הדיון הזה היה גורלי מספיק כדי שהעניינים הפעוטים האלה יוכלו לחכות. "זה בדיוק - בדיוק! - מה שהם רוצים. הם חלשים יותר, האסטרטגיה היחידה שלהם היא להפחיד אותנו, וזה מצליח! הספינה שהם הפילו עכשיו הייתה אירוע ממוזל חד פעמי, זה לא-"
"הקטור, האירוע החד-פעמי הזה הרג את הריבון שלך!"
"אז מה! הריבונות חזקה יותר מכל אדם בודד. את הולכת לתת לקרבה שלך אליו להשפיע על יכולת קבלת ההחלטות שלך? אנחנו יכולים להשמיד אותם לגמרי, אנחנו חייבים לעשות את זה עכשיו - אנחנו נאבד את כל המומנטום שלנו אחרת!"
"איזה מומנטום?" בוק דחף את היד שעדיין אחזה בגלימה שלו. "הקטור, תקשיב לעצמך! אנחנו עושים את הדיון הזה מדי יום ביומו כבר חמש עשרה שנה. אם האולטרה-פצצות לא שברו את הרוח שלהם, שום דבר לא ישבור..."
"אנחנו לא צריכים לשבור את הרוח שלהם, רק את הגוף שלהם. ואת זה אולטרה-פצצות יכולות לעשות טוב מאוד. קסיופאה, אם את רק תשתפי פעולה ותאשרי את השימוש בפצצות האחרות..."
"ומה יצא לנו מזה? עוד ערים הרוסות, עוד סוכנים שיצאו מאיזון. הקטור, אם מישהו כאן מבין את החשיבות של האיזון העדין, זה אתה. אתה יודע שבני אדם לא בנויים למלחמות."
"אל תעמידי פני תמימה. את יודעת מה החשבון שלנו - האבדות שאנחנו צוברים היום יגינו על פי כמה וכמה יותר אנשים בעתיד, אחרי שנמגר את הט"מ. הריבון הבין את זה."
"אם נמגר אותם!" בוק אמר בקול. "ואני בספק! מה הרווחנו מהמלחמה הזו, הקטור? יום אחד, אנחנו כובשים עיירה, למחרת הם מפוצצים מרכזייה, המצב לא משתנה! ההפצצה של טריטוריה-ארבע הייתה טעות. רק עצבנו אותם יותר. אם כבר, צלמוות היה אחד האנשים היחידים בצד השני שעוד היה אפשר לדבר איתם!"
"תחזור בך, בוק! זה נשמע כאילו אתה לא מחובר למציאות בכלל."
"הקטור, הוא צודק." קסיופאה אמרה בקרירות. "לא בקשר לצלמוות, אבל זו עובדה שאנחנו לא מתקדמים. היינו צריכים לשנות את הגישה שלנו ביום שגופטה יצא מאיזון. אני אמרתי את זה כבר אז. פליקס... טוב. הוא לא הסכים איתי אז. הוא היה צריך."
"קשה לי להאמין שאני שומע את זה. שניכם בעד רעיון הפסקת האש הארור הזה, ועוד יום אחרי שהם רוצחים את פליקס?"
"כן!" בוק אמר בקול. "וחוץ מזה, אדוני הארכיסוכן - הט"מ תמיד היו ותמיד יהיו האויב המשני שלנו - האויב האמיתי, אני מזכיר, הוא המחתרת - המחתרת, ובראשה, אכילס! הט"מ לפחות מנסים להגן על האזרחים שלהם - המחתרת מסכנת את האיזון העדין מדי יום ביומו עם המחקרים שלה, כל יום שאנחנו מבזבזים במלחמה על שטחים הוא עוד יום שאנחנו לא מטהרים את המעבדות המקוללות שלהם!"
"אנחנו צריכים את ההפסקה, הקטור." קסיופאה אמרה. "אנחנו צריכים זמן. להתבסס בטריטוריות שלנו, להפיק לקחים. העובדה שהם הצליחו להפיל ספינת אוויר היא ההוכחה לזה."
הקטור עצם את העין הטובה שלו. לכל הרוחות עם שני אלה. זה לא שקסיופאה לא דיברה בהגיון, וזה לא שבוק לא צדק בקשר למחתרת, אבל העובדה שהם רצו לעצור עכשיו - עכשיו, אחרי הנפילה של הספינה - הוכיחה שהם, בסופו של דבר, פחדנים. אם פליקס היה פה, הוא היה מסכים איתו - הוא הבין שאין נצחון בלי הקרבה. אם הוא היה פה, הוא היה עושה את ההחלטה הנכונה ונותן את הפקודה להמשיך במלחמה. אם הוא היה פה...
"ועוד משהו," קסיופאה אמרה, עכשיו בטון יותר חד. הקטור פתח את עינו וראה אותה נעמדת. בוק ראה את זה כסימן להתיישב כנראה. היא המשיכה. "אני אעלה את הנושא הזה עכשיו כי אני יודעת ששניכם חושבים עליו. נכון לעכשיו, אין ריבון. זה אומר שאין הנהגה לריבונות, וזה אומר שאנחנו לא כפופים לאיש. זה כולל אותך, הקטור." היא נעצה בו מבט. הוא הטיח בה מבט אטום בחזרה.
"למה את מתכוונת?"
"אתה יודע למה אני מתכוונת. אתה זה ששולט ברשות. לא אני ולא בוק יכולים לפקד עליך מה לעשות."
"אני לא הולך להשתמש בכח שלי כדי להשתלט על הריבונות, קסיופאה."
"אתה בטוח שאתה לא רוצה?"
"אמרתי שאני לא הולך לעשות את זה." הוא אמר בעצבנות. לא, זה לא יהיה רעיון טוב. הם הרגילו את האוכלוסייה למבנה השלטון הנוכחי - הריבון בראש הריבונות, ותחתיו, הארכיסוכן בראש הרשות. אי אפשר יהיה לשנות את זה בלי לגרום לתהיות אצל האזרחים, וזה היה הדבר האחרון שהם היו צריכים עכשיו. הם היו צריכים יציבות. "תאמיני או לא, אני מאמין גדול בשלטון החוק."
"יפה. אז נשאלת השאלה - מי הולך להיות האחראי עכשיו? פליקס לעולם לא ארגן תוכנית ירושה מסודרת - הוא לא תיאר לעצמו שמשהו כזה יקרה. אבל הריבונות לא יכולה להישאר בלי ריבון. בין אם אנחנו הולכים להפסקת אש ובין אם לא, אנחנו חייבים לשמור על חזות חזקה מול הט"מ."
"שאני אבין, את מציעה את עצמך, קסיופאה?" בוק שאל בטון תמים להפליא. קסיופאה התיישבה.
"חד משמעית לא. תסלחו לי, אבל אני מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך."
"אז... הקטור, אתה חושב שאתה...?"
"לא." הוא אמר בהחלטיות. "אני הארכיסוכן, ואני אשאר הארכיסוכן. בכל זאת, זה לא באמת חשוב מי יהיה הריבון. מה שחשוב זה שאת ההחלטות יקבלו אנשים שיודעים מה הם עושים." הוא הביט בקסיופאה.
היא הנהנה בתגובה. "כן. אני מסכימה איתך לגמרי."
שניהם הביטו בבוק, שמלמל לעצמו, "טוב, בסופו של דבר, היועץ הוא כן התפקיד השני החשוב ביותר, נכון...?"