פקידים התרוצצו הלוך ושוב במסדרון. בשלב מסוים נראה שהם שמו לב סוף סוף לפליקס, שעשה את דרכו לכיוון חדר הישיבות, עדיין מנומנם. אירועי הישיבה שהתבטלה אתמול עדיין הכבידו עליו.
"אדוני הריבון, בוודאי שמעת-"
"אדוני הריבון, אני שמח שהגעת!"
"-תרצה משהו לשתות?"
הוא פילס את דרכו במורד המסדרון, ניסה להתעלם מהפקידים, ופתח את דלת חדר הישיבות. בפנים, קסיופאה נשענה על השולחן ודיברה עם פקיד שעמד לצידה והחזיק אוסף מסמכים. הוא הניח יד על הכתף שלה כדי למשוך את תשומת ליבה.
"קסיופאה."
"אה, פליקס. בוקר טוב."
"מה לעזאזל קורה פה?"
היא חייכה חיוך מצמרר. "בעיות."
"אני מתאר לעצמי. למה אף אחד לא העיר אותי מוקדם יותר?"
"לצערי, רק בשעה האחרונה התחלנו להבין את חומרת המצב. בדיעבד לא היה מזיק להעיר אותך קודם. אני מציעה שתשב."
הוא לא התיישב. במקום זה, הוא סימן לפקיד שעמד לידם לעוף משם. הוא עשה זאת ברצון, אחרי שהוא נתן לקסיופאה את המסמכים שהוא החזיק. שניהם נותרו בחדר לבד, אבל הדלת הייתה פתוחה ועדיין אפשר היה לשמוע את המהומה בחוץ.
"קדימה. מה העניין?"
"דויד התפטר."
"התפטר?" פליקס התרעם. "מתי?"
"הוא עזב את הארמון הלילה, והשאיר מאחוריו מכתב. תן לי למצוא לך אותו..." היא עיינה במסמכים שהיא החזיקה.
"אני לא מאמין! זה בגלל מה שקרה אתמול עם אכילס, אני מניח?"
"כמובן."
"אבל, להתפטר? ובאופן כזה פתאומי? הוא לא חשב לדבר איתי על זה קודם? זה לא מתאים לו- ציפיתי לתגובה הרבה יותר מחושבת!"
"אה, אני מאמינה שהתגובה שלו הייתה יותר מחושבת משנדמה. הנה, תקרא. הוא לא ארוך."
פליקס חטף את הדף מהידיים שלה והחל לקרוא.
"חבריי ואויביי בריבונות,
לצערי, הגיע היום שבו המצפון שלי והתפקיד שלי התנגשו זה בזה בפעם האחרונה. קיבלתי על עצמי את תפקיד השר מתוך מחשבה שהאנושות זקוקה לריבונות, אבל ככל שעבר הזמן, התחזקה בי האמונה שהריבונות מעוניינת בכח ובסמכות עצמה יותר מבאנושות שעליה היא אמורה להגן. האירועים של אתמול היו הקש האחרון - נראה שהריבונות משועבדת לרשות האכיפה ולחזון קצר-הרואי שלה לגבי האיזון העדין, ונראה שאין לי את הכח לשנות זאת מבפנים.
בכל זאת, לא ויתרתי על האנושות, וזו לא הפעם האחרונה שתשמעו ממני. אכילס, אם אתה קורא את המילים האלה, תמיד שמור לך מקום לצידי.
דויד, לשעבר שר התשתיות."
"לעזאזל, מה הוא חושב לעצמו?" פליקס אמר, והטיח את הדף על השולחן. המכתב הזה לבדו עצבן אותו אפילו יותר מכל מה שקרה אתמול עם הקטור ואכילס. הוא פנה לקסיופאה. "זה נראה לך הגיוני? 'מעוניינת בכח ובסמכות'... הוא היה פה בעצמו כל הזמן הזה, לכל הרוחות, הוא יודע שכל מה שעשינו תמיד היה לטובת האזרחים שלנו!"
"כנראה אפשר להתווכח על זה." היא אמרה במרירות והכניסה את המכתב בחזרה לערימה שלצידה. "עובדה שאכילס לא חשב ככה."
"שאני אבין, את מסכימה איתם, קסיופאה?"
"לא במיוחד, אבל לפחות אני יכולה להבין אותם."
"טוב, נצטרך למצוא שר חדש. בסופו של דבר, זאת לא אבידה כל כך גדולה אם-"
"רגע אחד." קסיופאה אמרה בפנים קודרים. "'לא הפעם האחרונה שתשמעו ממני.' לא מעניין אותך לדעת מה זה אומר?"
"מה זה אומר 'מה זה אומר'? כבר הספקנו לשמוע ממנו שוב?"
"אמרתי לך שאני חושבת שהתגובה הזו הייתה מחושבת. נראה שחלק מזה היה מתוכנן מראש." היא לקחה נשימה עמוקה. "אתמול בלילה, ספינת אוויר-שלוש המריאה בלי אישור מהחנייה שלה ליד הארמון. נראה שלקח זמן להבין שההמראה לא הייתה מאושרת, ורק עכשיו הבנו שכנראה יש קשר בין האירועים. עכשיו שתחקרנו את האירוע אנחנו יודעים שעל הסיפון היו כעשרים אנשים, ביניהם..." היא הביטה בעיניים של פליקס. "... ידידה קרובה של דויד."
עיניו של פליקס נפערו. "... רמונה."
"בדיוק. אני מניחה שהיא תכננה את זה מראש. דויד כנראה עזב ביחד איתם."
"לאן הם טסו?"
"אנחנו לא יודעים," קסיופאה שוב חיפשה משהו בערימה שלידה. "אבל אנחנו יכולים לנחש."
"בבקשה אל תגידי לי ש-"
"הנה. ממש לפני שהגעת לכאן מישהו התקשר לארמון מטריטוריה-שתיים. זה יפה מאוד שהוא ידע את המספר, כי זה אחד מהקווים החדשים. אני מניחה שזה אומר שלאדם הזה היה מידע מבפנים. זה התמליל של השיחה - הפקידה שענתה לטלפון כתבה אותו." והיא הושיטה לפליקס דף נוסף.
"תמסרי לריבון שלכם את זה: טריטוריה-אחת וטריטוריה-שתיים רשמית מכריזות על עצמאות מלאה מהריבונות. כל כניסה לשטח שלנו תחשב פעולה עויינת. חוץ מזה, אנחנו מכריזים על הכוונה שלנו לצרף את טריטוריה-ארבע לאיחוד שלנו - אותו דבר חל על השטח שלה. העולם הוא לא הרכוש הפרטי שלכם, לעזאזל. ואם מישהו שואל - כן, תכתבי את זה. אם מישהו שואל, אני הייתי צלמוות, ראש הכח הצבאי של הטריטוריות המאוחדות."
פליקס בהה בדף בשקט לזמן מה. אחר כך הוא הביט חזרה בקסיופאה, ושוב שתק.
"... לעזאזל." הוא לבסוף אמר.
"כן," היא אמרה, ולקחה בחזרה את הדף. "בדיעבד, אני חושבת שהיינו רכים מדי איתם."
"חוכמה גדולה להגיד את זה בדיעבד... אבל זה נכון! לא היינו צריכים לתת לו להסתובב בחופשיות."
"וגם לה. אני מנחשת שדויד ורמונה עושים את דרכם לטריטוריה-שתיים ברגע זה."
"הטריטריות המאוחדות... קשה להאמין. אני מניח שזה מה שצלמוות עשה בשנים האחרונות? התיידד עם אנשים מהטריטוריות הנמוכות?"
"כנראה. ומה שהוא אמר על טריטוריה-ארבע..."
"כן, זאת פחות או יותר הכרזת מלחמה. אני תוהה כמה זמן זה היה בתכנון."
"זה בבירור לא התחיל היום, אבל אני נוטה להאמין שהאירועים אתמול באמת היו מה ששכנע את דויד לפעול היום."
"את חושבת שהייתי צריך לעשות משהו שונה אתמול...?"
"אני חושבת..." היא הרכינה את ראשה. "אני חושבת שהיינו אופטימים מדי. שנינו. לגבי צלמוות ורמונה, לגבי הקטור ורשות האכיפה, לגבי הכל. מה שקרה אתמול לא באמת משנה - הרוח ממילא נשבה לכיוון הזה, זה היה קורה במוקדם או במאוחר."
"מצחיק לחשוב שאת מכל האנשים היית אופטימית מדי. לא, לא הייתי אומר שהיינו אופטימים - היינו יהירים, יהירים מדי אם חשבנו שנצליח לנהל את העולם."
"יכול להיות."
"אבל מה שחשוב זה מה נעשה עכשיו. דבר ראשון, אני רוצה-"
"רגע." היא הביטה בעיניו, הפעם עם מבט חודר במיוחד. "לא סיימנו."
"... עוד משהו שאני צריך לשמוע עליו?"
"אכילס."
"מה איתו?"
"הוא נעלם."
פליקס ניער את ראשו. "מה?"
"מה ששמעת."
"מה זאת אומרת, נעלם?"
"אתמול בערב, אכילס היה במעצר בית בארמון. היום הוא לא נמצא בשום מקום."
"מה זאת אומרת? הוא ברח?"
"אני מניחה שכן, אלא אם כן הוא מצא דרך אחרת להתפוגג."
"הוא עזב עם דויד, כנראה...!"
"לא. השומרים בכניסה ראו את דויד עוזב באמצע הלילה. כמובן שהם לא ייחסו לזה חשיבות אז, אבל הם ראו אותו. הם לא ראו את אכילס - ואם הם היו רואים אותו, הם לא היו נותנים לו לצאת."
"הוא יצא... מהחלון?"
"קשה להאמין. אף אחד מהשומרים מסביב לארמון לא ראה אותו."
"אז לאן לעזאזל הוא נעלם?"
"מי יודע? וזה לא הכל, למרות שאני לא בטוחה איך לפרש את מה שאני הולכת להגיד לך עכשיו. משרד המדע... ניתקו איתנו קשר."
"... מה?"
"כן. ברגע שהבנו שאכילס נעלם, לפני בערך שעתיים, ניסינו ליצור קשר עם חלק מהאנשים שעובדים איתו במשרד המדע. לא הייתה תשובה. אף אחד במשרד המדע לא עונה לטלפון."
"זה לא נשמע הגיוני...! תשלחי מישהו לדבר איתם."
"שלחנו. נראה מה הם יגלו. דרך אגב, הקטור יצא לחפש את אכילס ברגע שהוא שמע על זה. שיהיה לו בהצלחה."
"... אני מניח שדויד ורמונה הבריחו אותו איכשהו, נכון?"
"אני לא בטוחה בקשר לזה." קסיופאה אמרה. "המכתב של דויד הושיט יד לאכילס, אבל הוא עשה את הרושם שדויד ציפה שאכילס יקרא אותו ביחד איתנו, היום בבוקר. אבל זה לא שיש לי הסבר אחר."
סוף סוף, פליקס התיישב על אחד הכסאות ונשען אחורה. הוא התנשף. "... המצב הרבה יותר בעייתי משציפיתי."
"מצער אותי לשמוע."
"טוב. איפה כולם? בעצם מי עוד נותר? אמרת שהקטור יצא. גופטה ובוק..."
"גופטה בחדר שלו. הוא פרש לשם אחרי שהוא שמע את החדשות על דויד. הוא לקח את זה קשה יותר משציפיתי. בוק עוד ישן, לפי מה שאני יודעת."
"עדיף ככה. תני לי כמה רגעים לעכל את העניינים לפני שנחשוב על דרך פעולה." אולי הם היו יהירים מדי, אבל עכשיו לא הייתה ברירה - הגורל של יותר מדי אנשים היה תלוי בעתיד הריבונות. הם חייבים לתקן את המצב, לא משנה מה.