זאת הייתה הפעם הראשונה של פליקס בארמון. עד לפני העזיבה, היחידים שאי פעם ביקרו בארמונות היו המתאמים, ואכילס מעולם לא דיבר הרבה על מה שהוא ראה כאן. משהו בארכיטקטורה של המקום היה משונה - פחות מדי חדרים, יותר מדי מסדרונות - משהו שהוא עדיין לא התרגל אליו לגמרי. לא תהיה לו ברירה אלא להתרגל עכשיו שהם החליטו שארמון-שבע יהיה מרכז הפיקוד החדש שלהם.
הוא צעד במורד אחד המסדרונות כשאכילס הגיח מתוך מסדרון צדדי אחר.
"אה, אדוני ראש העיר! הנה אתה."
"כבר לא ראש העיר." פליקס תיקן אותו. ראש הטריטוריה, אולי? זה הרגיש קצת יומרני מדי, אבל פרקטית זה אכן היה התפקיד שלו. אכילס החל לצעוד ביחד איתו.
"טוב, איך שלא תקרא לזה. אתה בדרך לפגישה, נכון?"
"כן. אתה תבוא איתי?"
"כמובן. גם אני הייתי רוצה לפגוש אותו. מה שלומך חוץ מזה?"
"בסדר." פליקס ענה בקרירות. הוא היה עסוק כל כך בימים האחרונים שלא באמת הייתה לו תשובה לשאלה הזו. כל יום שעבר, חוסר הוודאות גבר אצל ראשי העיריות והעיירות השונות, ועשה רושם שחוסר הוודאות הזה חלחל לתושבים, מה שהיה מלווה בהתפרצויות נוספות של התופעה. פליקס הרגיש שהוא חייב לשדר יציבות, לא משנה מה.
"לא חשבת הרבה לפני שענית!"
"זאת לא הייתה שאלה מסובכת במיוחד. מה איתך? גיליתם משהו חדש לאחרונה?"
"בערך. בזמן האחרון הגענו למסקנה שכדאי מאוד שנחקור איך חשמל עובד. יש חשמלאים במפעל, כמובן, אבל מתברר שזה נושא הרבה יותר מורכב משגם הם ידעו!"
"טוב, בהצלחה עם זה. תספר לי אם תגלו משהו חשוב."
"יותר מזה, אני אספר לך אם נגלה משהו מעניין. אבל לא על זה רציתי לדבר איתך, האמת!"
"אני מקשיב."
"אני הולך להציע הצעה שאתה לא הולך לאהב."
פליקס עצר והביט בחברו. אכילס חייך, ולפליקס הייתה תחושה רעה בקשר לחיוך הזה.
"פונים פה ימינה, דרך אגב-"
"אני יודע, אכילס. נו, מה ההצעה? עדיף שפשוט תציע אותה במקום להנמיך את הציפיות שלי מראש."
"אתה כנראה צודק. אתה יודע מי זה בוק? האויב המושבע שלי."
"אני יודע." פליקס הביט באכילס בחשדנות. "הוא ידיד של צלמוות."
"אמת - למרות שמאז שצלמוות עזב, אני הבנתי שהם לא כל כך בקשר."
"... תמשיך."
"בקיצור, אני מציע לך לצרף את בוק למועצת קבלת ההחלטות הקטנה שלנו."
זה היה כל כך לא צפוי שפליקס לא יכל אלא לחייך.
"... מה?"
"אני רציני."
"שאני אבין - אתה מציע שנכניס את האויב המושבע שלך בסוד העניינים? בניהול הטריטוריה?"
"זה בדיוק."
"גם אם הוא מועמד מתאים למשימה-"
"סמוך עליי, הוא לא!"
"-אז אני לא מבין למה אתה מכל האנשים תמליץ עליו!"
"תראה," אכילס אמר והתחיל להוביל את הדרך בעצמו. "אני לא מחבב אותו במיוחד, אבל יאמר לזכותו שהוא לא ממש מזיק. הסיבה לצרף אותו היא פוליטית לחלוטין."
"אתה רוצה לצרף חבר של אדם שבאופן פעיל חותר תחתינו."
"כן. תקשיב, פליקס. המצב הנוכחי, בבירור, לא יציב. שים לב למה קורה בימים האחרונים. צלמוות מתחיל להסית עיירות נגד ההנהגה שלנו, וכתוצאה מזה דוד וקסיופאה מתווכחים על מה צריך לעשות בקשר לרמונה. דוד ממילא בחיכוך עם גופטה, מסיבות ברורות. אם זה ימשיך ככה, הולך להיות סדק בהנהגה."
"ואתה מתכנן להרחיב את הסדק הזה עוד יותר!"
"לא, בדיוק ההפך! יש רק פתרון אחד לבעיה הזו שיעבוד בטווח הרחוק."
"... והוא?"
"לצרף את צלמוות למועצה שלנו."
פליקס בהה באכילס בשקט למשך כמה רגעים. "אתה לא רציני."
"אני רציני לגמרי. זה בלתי נמנע, בהנתן המבנה של האמון וחוסר-האמון בינינו. כששני אנשים מתנגדים אחד לשני מאוד נחרצות, הם סוחפים אחריהם את החברים שלהם - בטח אלה שממילא מתנגדים אחד לשני - אבל הסחיפה הזו לא יציבה, הלולאה הזו לא נסגרת טוב, ובסוף משהו רע הולך לקרות. המבנה היציב היחיד הוא שיתוף פעולה קריר - וזה חשוב שכל החוליות במעגל, בלי יוצא מן הכלל, ישתתפו. באיזשהו אופן, ההבנה הזו גורמת לי להעריך קצת יותר את העבודה של המתכננים."
פליקס לא ענה מיד. אכילס היה אדם חכם. הוא הבין את מה שהוא טען, והוא רצה להאמין שהוא יודע על מה הוא מדבר. בכל זאת, היה קשה מאוד להילחם בדחף שלו שידע באופן אינסטינקטיבי שכל נסיון לשתף פעולה עם צלמוות יגמר באסון.
"... ואתה חושב שלצרף את בוק לשורותינו יעזור."
"כמו שאמרתי, הוא לא מזיק במיוחד. תמציא לו איזה תפקיד בלי הרבה אחריות, משהו שיגרום לו להרגיש שייך. בסופו של דבר, הוא חבר טוב של גופטה, אני בטוח שזה לא יהיה מסובך לשכנע אותו. זה יתן לנו את האפשרות להושיט יד לצלמוות ורמונה. אתה עדיין תישאר המנהיג, כמובן, אבל הם יישארו קרובים אלינו."
"זה נשמע בלתי נסבל."
"אני בטוח שזה יהיה בלתי נסבל, אבל אני לא יודע אם יש פתרון אחר בטווח הרחוק. הסדק באמון בינינו רק ילך ויחריף."
פליקס נאנח. הוא לא אהב את העובדה שאכילס כמעט נשמע משכנע. "... אני אחשוב על זה."
בפניה הבאה הם כמעט ונתקלו ישירות בקסיופאה, שהגיעה ממסדרון אחר והלכה באותו כיוון כמוהם.
"... אה, פליקס, הנה אתה. הפגישה ממש עכשיו, נכון?"
"כן. את באה, נכון?"
"כמובן. אה, אכילס, גם אתה כאן. תקשיבו, אני חייבת להגיד שהשימוש בשעונים מאוד מוצא חן בעיניי."
"נכון?" אכילס ענה בחיוך. "ברגע ששמעתי על הרעיון של חלוקת היום לשעות, הבנתי שהוא גאוני."
"אני רק מקווה שהשימוש שלנו בשעונים האלה לא הולך לגרום להתפרצות של התופעה." פליקס אמר ברצינות.
"זה לא אמור לקרות. עובדה שהאנשים במכרות ובמפעל משתמשים בהם באופן יומיומי." אכילס אמר.
"כדאי מאוד שזה יהיה נכון," קסיופאה הוסיפה. "כי הרגע הזמנתי מהמפעל אוסף של שעונים שנוכל לתלות בארמון. אבל, בואו נשים את זה בצד רגע - זה טוב שנתקלתי דווקא בשניכם. יש תגלית מאוד משונה שאני חייבת לספר לכם עליה."
"אנחנו מקשיבים בקוצר רוח!" אכילס הצהיר.
"המשלחת שממפה את הטריטוריות הגבוהות." קסיופאה הנמיכה את קולה, והמבט בעיניים שלה נראה רציני יותר מהרגיל. "הם... מצאו משהו מעניין. משהו שאנחנו לא יודעים להסביר. בתחתית של אחד הנקיקים בטריטוריה-ארבע עשרה נמצאה מנהרה. מנהרה שלא נראתה טבעית לגמרי. במורד המנהרה..."
"... בואי נמשיך את זה אחר כך." פליקס פנה אליה ועצר לפני הדלת שמולו. קסיופאה הנהנה בשקט. אכילס נראה חסר סבלנות, אבל נראה שגם הוא היה מוכן לחכות בינתיים. פליקס פתח את הדלת ונכנס פנימה. האדם שהוא בא לפגוש חיכה לו בפנים, מלווה בשני אנשים חסונים, ושני פקידים מטעמם שהשגיחו אליהם. האורח נעמד וניגש ללחוץ את היד של פליקס.
"פליקס, אני מניח?"
"זה אני. הקטור?"
"אכן. לכבוד הוא לי."
"העונג כולו שלי. זו קסיופאה, הסגנית שלי - כיום היא אחראית בעיקר לענייני חוץ מול טריטוריות אחרות - והמתאם אכילס, שכיום אחראי על מחקר מדעי."
"תענוג לפגוש גם את שניכם." הקטור אמר, והניח את ידיו מאחורי הגב שלו. העמידה שלו הייתה זקופה בצורה כמעט מוגזמת, ושתי העיניים שלו בהו בפליקס בחודרניות שכמעט הרגישה לא נוחה. את אי-הנוחות הזה פליקס הרגיש עוד בטלפון, כשהוא רק דיבר עם אותו הקטור בלי לראות אותו בכלל. מה שכן, לא היה צל של ספק שזה היה אדם שיודע מה הוא רוצה ויודע מה הוא עושה, וההופעה שלו עכשיו רק הגבירה את הרושם הזה. החדר הזה היה משרד קטן עם שולחן וכמה כיסאות סביבו, אבל הקטור נשאר לעמוד והתחיל לצעוד סביב השולחן באיטיות. קסיופאה ואכילס לקחו צעד אחורה ונשארו בפינת החדר, בעוד פליקס צעד קדימה.
"דבר ראשון, אני מאוד מעריך את זה שהגעת כל הדרך לטריטוריה שלנו. חוץ מזה, כבר אמרתי לך את זה בטלפון, אבל אני שמח שיוצא לי לפגוש עוד אדם שלוקח את המצב ברצינות כמונו."
"אני חשבתי בדיוק אותו הדבר, אדון פליקס. נראה שאתם עושים עבודה לא רעה, פה בטריטוריה-שבע."
"אנחנו מנסים. אני חושב שהבהרתי את הרעיון הכללי שלי בשיחה שלנו לפני כמה ימים, והייתי רוצה לדעת מה אתה חושב. אני אגיד לך איך אני רואה את הדברים."
"אני מקשיב."
"אני חושב שאנחנו עשינו עבודה טובה מאוד בניהול המפעל שלנו ובחזרה לשגרה יחסית אחרי העזיבה. חוץ מזה, יצרנו קשרים טובים עם המנהיגים בטריטוריות האחרות. אני יודע שלכם בטריטוריה-שלוש לא היה הרבה פנאי לזה, אבל מה שאתם - ואתה באופן אישי - הצטיינתם בו - זה השליטה בתופעה."
הקטור עצר במקום. "האיזון העדין." הוא אמר.
"... סליחה?"
"האיזון העדין. זה, להבנתי, השם של הגורם למה שאתם מכנים 'התופעה'." הקטור הסיט מבט חודרני לכיוון אכילס - מבט שכמעט נראה מאיים. "המתאם שלך בטח שמע את המונח הזה."
"זה נכון," אכילס אמר ברוגע, מתעלם לחלוטין מהמבט של הקטור. "אנחנו מבינים לאחרונה שזו הדרך הנכונה להתייחס לתופעה. 'יציאה מאיזון', של אותו איזון עדין, שאנחנו עדיין לא מבינים לחלוטין."
"מה שאנחנו כן מבינים," הקטור אמר בקול, ופנה להביט שוב בפליקס. "זה שבלי ההשגחה של המתכננים, האיזון העדין פגיע מאי פעם. עוד דבר שאנחנו מבינים, אדון פליקס, הוא שיש לנו את היכולת לשמור עליו בעצמנו. היכולת - והחובה." הוא חזר לצעוד. "אני לא יודע כמה יצא לך באופן אישי לראות אנשים יוצאים מאיזון, אדון פליקס. סמוך עליי שאחרי שראית מספיק, אתה תבין למה אני רואה בזה חובה מוסרית."
פליקס הנהן בשקט. הוא העריך את ההחלטיות הזו.
"אני מאמין שאני מבין. זאת, כמובן, בדיוק הסיבה שאנחנו צריכים מישהו כמוך - ואם יורשה לי, אני מאמין שאתם, בטריטוריה-שלוש, צריכים אנשים כמונו. ההצעה שלי היא כזו." פליקס רכן רדימה על אחד הכיסאות הריקים. "תן לנו לטפל בניהול - בלוגיסטיקה, בתקשורת, בתשתיות - של טריטוריה-שלוש. לעומת זאת, אני רוצה לתת לך את האחריות של השליטה בתופעה - האיזון העדין, או איך שלא תקרא לה - בטריטוריה-שבע. אנחנו לא יודעים לעשות את זה כמו שצריך, ולאחרונה כמות מדאיגה של אנשים מתחילה לתסוס נגד ההנהגה שלנו. אני חושב שזה יהיה שימוש טוב בכישורים שלנו שיעזור לשתי הטריטוריות... ובעתיד, אולי גם לטריטוריות אחרות."
הקטור הביט בו בשקט לזמן מה. פליקס לא הצליח להבין מה המבט שלו אומר. אחרי כמה זמן, הוא דיבר.
"שיערתי שתציע משהו כזה. אני רוצה להבין - אתה מציע שנעבוד כשותפים, או שאחד מאיתנו יהיה כפוף לשני?"
"אם להיות כנה איתך, אני קיוויתי לאופציה השניה."
"כמובן. אני מניח שאתה לא ציפית שאני אוותר על הטריטוריה שלי בקלות."
"הטריטוריה שלך?" אכילס שאל בקול משועשע. "לא הייתי הולך כל כך רחוק, אדון הקטור! לפי מה ששמעתי, אפילו לא יצרתם עדיין קשר עם כל העיירות שלכם."
הקטור ירה לעברו מבט קטלני עוד יותר מקודם, אבל לא אמר דבר, וחזר להביט בפליקס. פליקס החליט להתווכח עם אכילס על הגישה שלו מאוחר יותר.
"אני לא מצפה שתוותר על שום דבר. אני חושב ששנינו באמת ובתמים חושבים על דבר אחד בלבד - הבטחון של התושבים, ואני בכנות מאמין שזו תהיה הדרך הכי יעילה לשמור עליו. זה יהיה בזבוז אם לא נשתף פעולה. בוא נמצא דרך יעילה לעשות את זה."
נראה שהקטור חשב על זה בשקט עוד קצת לפני שהוא הנהן. "לשמור על התושבים. בפרט, לשמור על האיזון העדין."
"בדיוק."
"כן. אני מבין את מה שאתה אומר. זה נכון שזה יועיל מאוד אם מישהו יוכל לנהל את הייצור במפעל במקומי."
"אני שמח שגם אתה חושב ככה."
"בוא נשב ונדבר על זה." הקטור אמר, והתיישב על אחד הכיסאות. פליקס חייך והתיישב על כיסא גם הוא. הייתה לו תחושה טובה בקשר לזה.