ארבעה אנשים חיכו לו סביב שולחן הדיונים. פליקס התיישב בראש השולחן. מימינו ומשמאלו ישבו אכילס וקסיופאה - הם היו איתו מהרגע הראשון, אבל מהר מאוד הם הבינו ששלושתם לא יכולים להשאר אנשי הסוד היחידים בעיר לנצח. אכילס גייס את אחד הידידים שלו, אדם בשם דויד, שעכשיו ישב לצידו, וקסיופאה, מצידה, גייסה ידיד שלה בשם גופטה. כבר במפגש הראשון של חמישתם פליקס הבין שלגייס זוג של אויבים מושבעים לתפקיד כזה חשוב לא בהכרח היה רעיון טוב, אבל הוא התנחם בזה שלפחות שניהם עשו את העבודה שלהם כמו שצריך, למרות שעכשיו הם ישבו ובהו אחד בשני בעוינות שמתחה את האווירה בחדר. פליקס רכן קדימה ודיבר בקול כדי להפיג את המתח.
"טוב. מה נשמע, חברים?"
"חיים." אכילס ענה. הוא בדיוק חזר לעיר מסיור שערך כמה ימים, והוא ישב בהסבה על הכיסא שלו כאילו הוא היה בחופשה. לפעמים היה נדמה כאילו הוא לא לוקח את התפקיד שלו ברצינות, אבל פליקס ידע שאין אדם אחראי יותר ממנו - אם כבר, הסיבה שהוא היה כל כך נינוח הייתה שהוא נהנה מהלחץ. קסיופאה מעולם לא נראתה נינוחה, אבל היא גם לא נראתה לחוצה. גופטה, לעומת זאת, נראה לחוץ למדי, ושיחק בעצבנות עם פנקס שהוא החזיק - פליקס הבין שזה המצב הטבעי שלו. דויד שמר על הבעה רצינית.
"זה כבר טוב." פליקס אמר. האווירה הייתה קצת כבדה, אבל ככה זה תמיד היה בימים האחרונים. "אז, חלקכם עדכנו אותי מוקדם יותר היום - בכל זאת, בואו ננצל את הזמן כולנו להתעדכן בהתקדמות אחד של השני. אכילס, אני מבין שהגעתם להבנות חדשות בעניין המתכננים."
"זה נכון!"
"אז אני אשמח לשמוע - וחוץ מזה, יש נושא שאני רוצה להעלות בסוף. אבל בוא נתחיל איתך, גופטה, ועם עניין האספקה."
"כן, אדוני! אז, אולי כבר שמעתם - המשלוח החלקי השני הולך לצאת מחר. הוא יעבור כאן בעיר-שבע-שתיים, בעיר-שבע-אחת, ובכמה עיירות באיזור. חוץ מזה, פחות או יותר סיימנו לסגור את החוסרים המידיים שהיו בעיירות הרחוקות יותר - יש משאית שיוצאת מעיר-שבע-ארבע כדי לסגור אותם, אני מאמין שזה יסתיים ביומיים הקרובים."
"יפה," קסיופאה אמרה. "ואחר כך?"
"אחר כך - טוב...! כל עוד המשלוח הגדול הבא יצא בזמן, אנחנו נהיה בסדר."
"... והאם הוא יצא בזמן?" דויד שאל בחשדנות ונשען קדימה.
"העניין שמטריד את הפועלים במפעל הוא תכנון המסלול של המשלוח."
"ומה הסיבוך פה? יש מסלול שבו הם משתמשים בדרך כלל, נכון?"
"טוב, לא ציפיתי שאתה תבין בזה, דויד, אבל-"
"בלי לריב בבקשה." פליקס הרים את קולו ברגע שהוא זיהה את האווירה מתחדדת. זה מה שחסר לו עכשיו. "גופטה, זה קשור לשינויים השנתיים במסלול, נכון?"
"בדיוק, אדוני ראש העיר. מתברר שבערך כל שנה, המתכננים היו עושים שינויים קלים במסלול שבו משאיות האספקה היו צריכות לעבור. אלה מעולם לא היו שינויים דרמטיים, אבל הפועלים במפעל לא מרגישים בנוח להשאר במסלול אחד לתמיד. נצטרך למצוא פשרה."
"מה הסיבה לשינויים האלה, בעצם?" קסיופאה שאלה את החדר, ואז פנתה ספציפית לאכילס. "יש לנו מושג? הרי תמיד המשאיות מגיעות לכולם בסופו של דבר."
הוא משך בכתפיו. "זו שאלה טובה. יש הרבה החלטות שלהם שאנחנו לא מבינים עד הסוף."
"אם אין סיבה טובה להמשיך לשנות את המסלול, אני לא רואה למה לא לדבוק במסלול אחד פשוט." דויד אמר.
"לא הייתי ממהר לעשות את זה!" גופטה השיב. "זה שאנחנו לא מבינים את הסיבה לא אומר שלא קיימת אחת."
"בכל מקרה," פליקס אמר. "לפחות בקשר לחודש הבא, אני רוצה שנחליט בקרוב. מחר אני מדבר בטלפון עם ראש המפעל, גופטה, תצטרף איתי לשיחה."
"כמובן, אדוני."
"אם כבר אנחנו מדברים על המפעל-" אכילס אמר. "מה שלום המכונה ההיא שהתקלקלה? מעניין אותי לדעת מה הסטטוס שלה."
"טוב..." גופטה חזר לשחק עם הפנקס שלו. "אף אחד שם לא ממש מבין איך היא עובדת, אז עדיין אין הערכה למתי התיקונים יסתיימו. למזלנו, אלה רק בגדים - לא משהו דחוף - אבל, כן, זה המצב."
"אני נוטה לחשוב," אכילס אמר, והוא דיבר בטון שפליקס ידע לקחת ברצינות. "שאנחנו צריכים להתחיל לנסות לחקור איך הדברים האלה עובדים, אחרת נהיה בצרות."
"אני מסכים." דויד אמר. "זה הדבר האחראי לעשות."
"זה רעיון טוב בתיאוריה, אבל נצטרך כח אדם בשביל זה," קסיופאה אמרה. "גופטה, האנשים במפעל ירצו להשקיע בזה זמן?"
"אני בספק." הוא אמר, ושקע בכיסא שלו.
"טוב... אני אעלה גם את זה מול מנהל המפעל מחר." פליקס אמר. הוא כבר ידע שזו הולכת להיות שיחה מתסכלת. "נמשיך הלאה. דויד, עדכון בענייני תשתיות?"
"כן. דבר ראשון - כבר אמרתי לך את זה בבוקר, פליקס - אני משוכנע שאנחנו צריכים למתוח קווי טלפון חדשים. מה שיש לנו עכשיו - שלושה בכל מגדל בכל עיר, ועוד אחדים שמפוזרים מחוץ למגדל - זה פשוט לא מספיק, והמצב במפעל לא הרבה יותר טוב. צוואר הבקבוק הזה תוקע אותנו כל הזמן בימים האחרונים כשאנחנו צריכים לתאם משהו מול כל הטריטוריה."
"למתוח קווי טלפון...? מישהו יודע איך עושים את זה בכלל?" גופטה אמר בטון כמעט מזלזל. פליקס שמר על עירנות למקרה שיצוץ פה עוד ויכוח, אבל הפעם נראה שדויד לקח את זה בקלות.
"... לא. זו בעיה, אבל נצטרך לפתור אותה איכשהו."
"האמת, שיצא לי קצת לחקור את הנושא..." אכילס אמר. "אני חושב שזה לא יהיה בלתי אפשרי לעשות את זה על התשתית הקיימת של המרכזיות."
"למתוח קווים חדשים - זו מרגישה לי כמו תוכנית קצת שאפתנית מדי." קסיופאה הודתה. "כמה זמן זה יקח?"
"הרבה, כנראה." אכילס אמר, ופליקס הנהן.
"כן, זה מה שדויד אמר לי, ובכל זאת, אני חושב שזו החלטה נכונה. זו השקעה לזמן ארוך. זה לא יעזור לנו בחודש או חודשיים הקרובים, אבל אם המצב יימשך עוד - ואני לא רואה סיבה שלא - אנחנו צריכים להתחיל לחשוב עשר, עשרים שנים קדימה, לפחות. עוד קווי טלפון רק יועילו לנו בטווח הזה, ולכן הידע למתוח אותם הוא הכרחי."
"אני שמח שאתה מסכים איתי." דויד אמר. "אין לי עוד מה לעדכן חוץ מזה. אנחנו ממשיכים לעבוד על להכשיר אנשים בערים השונות לנהוג במשאיות, אבל זה מתקדם בקצב הצפוי."
"מצוין." פליקס אמר. "קסיופאה, אני יודע שיש לך כמה דברים להגיד - אבל בואו נסיים עם אכילס קודם. אמרת שיש לך חדשות בנושא ההעלמות של המתכננים?"
"כן!" אכילס אמר ורכן קדימה בעיניים בורקות - כשראו אותו ככה, לא היה ספק שהוא נהנה מהמעמד. "אז ככה. עכשיו שריכזנו את הדיווחים של המתאמים מההטריטוריות האחרות, יש לנו תמונה ברורה יותר של מה שקרה. לא תמונה ברורה, אבל תמונה ברורה יותר. דבר ראשון - ואת זה אני יכול להגיד לכם מיד ראשונה אחרי שסיירתי שם שלשום - ארמון-שבע נטוש לגמרי. והוא לא היחיד. המתכננים כבר לא בבית."
האחרים המשיכו להקשיב לו בדממה.
"כנראה הם עזבו את הארמונות השונים בזמנים שונים - לדוגמא, לא הייתה תשובה בארמון-ארבע עשרה כשעדיין אפשר היה לדבר איתם בארמון-חמש. בנוסף, שתי התקשורות האחרונות מהם לא הגיעו מאף אחד מהארמונות, אלא ממקום בשם 'המסוף' שנמצא באיזור בין-טריטוריאלי. אחר כך, דממה. הם כבר לא שם, הם כבר לא בשום מקום. מה שכן, לא הייתי אומר שהם סתם נעלמו. נראה שהם לקחו איתם את כל מה שהיה להם בארמונות. הייתי אומר שהם עזבו."
"... לאן?" דויד שאל בשקט.
"לדעתי, זאת שאלה מאוד, מאוד טובה." אכילס אמר, ופנה אל פליקס. "ולכן - אם זה בסדר מבחינתך, ידידי ראש העיר - הייתי רוצה לקחת איתי כמה אנשים כדי לחקור את המסוף ולראות מה אנחנו מוצאים שם. אני חושב שעכשיו שהם לא כאן, זה הכרחי שננסה לענות בעצמנו על השאלות שהם מעולם לא נתנו לנו לשאול - להבין איך הטכנולוגיה שלהם עובדת, לדוגמא, או מה היו השיקולים שלהם בניהול העולם."
"אם יורשה לי, אדוני המתאם, אני חושב..." גופטה אמר בזהירות. "שזה בעייתי קצת, בהנתן... התופעה."
"כן." פליקס אמר. "אני בעיקר מודאג בקשר אליך, אכילס. ההתעסקות הזו נשמעת בדיוק כמו דבר שיכול לגרום לתופעה להתפרץ. אבל - אני סומך עליך. אם אתה חושב שאתה יכול לעשות את המחקר הזה בזהירות, אני מאשר את זה."
"מצוין! האנושות תודה לך, פליקס."
"מבחינת כח אדם..."
"אה, אין צורך! יש לי כבר מספיק אנשים בשביל זה."
"יש לך... רגע, מה?" פליקס הרים גבה. "מאיפה יש לך אנשים בדיוק?"
אכילס משך בכתפיו. "אנשים שדיברתי איתם באופן אישי, אנשים שהמתאמים האחרים גייסו. לא הרבה, אבל כמות מספיקה בשביל המחקר הזה."
"... אתה מספר לתושבים על המתכננים בלי אישור, אכילס?" קסיופאה אמרה ונשמעה מודאגת למדי.
"טוב, אני באופן אישי מפעיל שיקול דעת, אבל אני לא יכול לשלוט במה שהמתאמים האחרים עושים."
"אני לא אוהב לשמוע את זה, אבל נראה שזה המצב בינתיים." פליקס אמר. יש לו יותר מדי דברים לדאוג בקשר אליהם כבר ככה - כדאי מאוד שאכילס ידע לשמור על עצמו. "קסיופאה, תורך."
"תודה. אני אעדכן בקשר לסיטואציה בטריטוריות האחרות, עכשיו שאנחנו בקשר עם ראשי עיר ועיירות רחוקים - זה, דרך אגב, באמת עניין שבו יועילו לנו עוד קווי טלפון. מתברר שיש מקומות, כמו טריטוריה-עשר, שבכלל לא היו מודעים לבעיה עד שלא יצרנו קשר איתם - זה הגיוני, כי המפעל שלהם המשיך לעבוד כרגיל, והם לא היו צריכים ליצור קשר עם המתכננים. אתם בטח כבר יודעים שגם בטריטוריה-שמונה המשלוח לא יצא - דיברתי על זה עם גופטה והסכמנו לתרום לעיירות הגבול שלהם חלק מהתוצרים של מפעל-שבע בחודש הבא - הם היו הרבה פחות מאורגנים מאיתנו. למזלנו, גם אצלנו וגם אצלם, לא הייתה התפרצות נרחבת של התופעה. כמה עיירות קטנות שנפגעו קשה, כמה אנשים פה ושם בערים הגדולות, אבל לא יותר מדי."
היא דיברה על זה בקרירות, אבל כל הנוכחים בחדר היו מודעים לאימה של אותה 'תופעה' - אימה שקשה היה לתאר במילים. פליקס ראה בעצמו איך מתנהגים האנשים שסבלו ממנה. ההשערה הנוכחית הייתה שההתפרצות שלה הייתה קשורה להפרת החוקים של המתכננים, אבל זה עוד לא היה ברור לגמרי. זו הייתה סכנה לא מובנת, והיה קל להתעלם ממנה בינתיים, אבל פליקס ידע שהם לא יוכלו להמשיך להתעלם ממנה לנצח.
"אבל לנו היה מזל. המזל לא האיר פנים על טריטוריה-אחת וטריטוריה-שלוש. קשה למצוא אנשי קשר טובים בטריטוריה-אחת, אבל כנראה שם באמת הייתה בעיה במפעל שגרמה לעיכוב במשלוח ולכן להתפרצות הזאת. הסיפור של טריטוריה-שלוש, לעומת זאת, הרבה יותר מעניין."
פליקס כבר שמע אותו, ובכל זאת התעניין ביחד עם האחרים.
"שם לא היה מחסור חמור באספקה, אבל כנראה מה שקרה זה שאיכשהו הידע על ההיעלמות - או העזיבה, איך שלא תקראו לזה - דלף לאוכלוסיה, ובחלק מהערים הגדולות התחילו מהומות. מהומות נגד העיריות, שהסתירו מידע מהתושבים, ומהומות נגד החוקים באופן כללי - כשהתושבים גילו שיש עולם שלם מחוץ לעיר שהעיריה מונעת מהם גישה אליו, אפילו עכשיו כשההנהגה האמיתית של העולם, המתכננים, נעלמה, הם התרעמו. העיריות, לפי מה ששמעתי, עשו עבודה מאוד לא טובה בהכלה של המהומות האלה."
פליקס לקח נשימה עמוקה. מוסר ההשכל המתבקש מהאירוע הזה הוא שחייבים להדק את בטחון המידע שלהם, אבל הוא לא היה בטוח אם הוא אהב את הפתרון הזה בטווח הרחוק. עדיין לא היה לו ברור אם יש איזשהו פתרון למצב שלהם בטווח הרחוק.
"עם המהומות, התופעה התפרצה, ועם ההתפרצות שלה, התחזקו המהומות. אני שמעתי דיווח - לא בהרכח נכון, זו אכן יכולה להיות הגזמה - ששלושים אחוז מהאוכלוסייה של עיר-שלוש-שלוש סבלה מהתופעה."
"שלושים אחוז...!" דויד הביט בה בעיניים פעורות. גופטה נראה חרד גם הוא. אכילס הסתכל עליה בעניין.
"כן. הרבה. אבל זה לא החלק המעניין באמת. החלק המעניין הוא שנכון לאתמול, עיר-שלוש-שלוש חזרה לתפקד."
"רגע, אני לא שמעתי על זה." פליקס אמר.
"כן, אני שמעתי על זה רק היום." קסיופאה הנהנה. "וזה מה שקרה; תושב פשוט של עיר-שלוש-חמש, אדם בשם הקטור, כך שמעתי, לקח על עצמו את האכיפה של הסדר בעיר שלו. הוא ואנשים שהוא גייס השתלטו על כל המשאיות שחנו בעיר, ועם ידע מאוד מינימלי של איך לתפעל אותן, חסמו רחובות והשליטו סדר בכח. כמה ימים לאחר מכן הם נסעו לעיר-שלוש-שלוש כדי לעשות את אותו הדבר גם שם. לפחות בשתי הערים האלה הסדר חזר. לפי מה שאני הבנתי, הוא מתכנן להכניס את שאר הטריטוריה תחת שליטתו באותה צורה."
"נו, יפה." גופטה אמר. "אז אפשר לעצור את ההתפשטות של התופעה."
"נראה לי יותר חשוב להצליח למנוע אותה מלכתכילה." דויד אמר. "אני לא הייתי רוצה להגיע למצב שאנחנו חייבים להשליט סדר בכח."
"ולכן," אכילס מלמל לעצמו בשקט. "דבר ראשון, אנחנו צריכים להבין איך היא עובדת."
"באופן אישי," פליקס אמר. "הייתי רוצה לדבר עם ההקטור הזה."
קסיופאה הנהנה. "ננסה להשיג אותו בטלפון."
"טוב!" אכילס דפק על השולחן. "עוד משהו לדבר עליו היום? יש לי לו"ז עמוס!"
"כן," פליקס אמר. "אבל לפני זה, קסיופאה, עוד משהו מכיוונך?"
"טוב..." היא נאנחה. "אם אתה שואל, כן. זה קשור אליך ספציפית, פליקס, אבל חשוב שגם האחרים ישמעו על זה."
"תני לי לנחש..."
"... כן. בקשר לצלמוות."
פניו של פליקס קדרו. זה בדיוק מה שהוא קיווה שלא יקרה. הם היו צריכים לעשות משהו בקשר אליו בהתחלה.
קסיופאה המשיכה. "אתה כבר יודע שהוא עזב את העיר - הוא התנדב לעזור בחלוקת האספקה בעיירות המערביות. אבל, לפי מה ששמעתי מראש עיירה-שבע-שתיים-שתיים... הוא מבלה חלק גדול מהזמן שלו בנסיונות להסית את התושבים נגד ההנהגה שלך."
"לעזאזל." פליקס דפק על השולחן. הכל יכל להיות הרבה יותר פשוט בלעדיו. "זה בדיוק מה שגרם לבעיות בטריטוריה-שלוש...! מה שחסר לנו זה שהוא יתחיל להפיץ מידע על המתכננים."
"מטריד ביותר..." גופטה לחש.
"אתם חושבים שצריך לעשות משהו בקשר לזה?" דויד שאל.
"אני לא אוהב את הרעיון הזה," פליקס אמר. "אבל אני שוקל ברצינות לגרש אותו מהטריטוריה."
"אם תשאל אותי," קסיופאה אמרה בעדינות. "אין טעם שתעשה את זה אם אתה לא עושה משהו גם בקשר לשותפה שלו."
"את מדברת על רמונה." פליקס אמר בשקט, וידע שהוא צודק.
"נו באמת!" דויד, בצורה לא אופיינית, הרים את קולו. "ציפיתי ממך ליותר, קסיופאה. את אומרת את זה רק כי היא האויבת המושבעת שלך." קסיופאה הידקה את שפתיה ולא הגיבה.
"ואתה אומר את זה רק כי אתם חברים," גופטה התפרץ. "תשים את האינטרסים שלך בצד, דויד."
"אינטרסים? תקשיב לעצמך, אני זה שמנסה לדבר פה ברציונליות, אתם אלה שנטפלים לאויבים המושבעים שלכם מסיבות אישיות לחלוטין. אם תרשה לי, פליקס."
"אני מקבל את הביקורת," פליקס אמר. "ובכל זאת, רמונה נמצאת כאן בעיר - היא אמנם לא עובדת בעירייה, אבל היא קיבלה תפקיד חשוב בארגון משאיות המשלוחים - ויש חשד שהיא עדיין בקשר עם צלמוות."
"לא חשד." קסיופאה אמרה בשקט. "זו עובדה. הם בקשר."
"ובלי קשר למה הדיעה שלנו עליהם," פליקס המשיך. "הם, בבירור, לא אוהבים אותנו, ואנחנו לא יכולים לתת למישהו לחתור תחתינו בלי השלכות."
"אני מבין, ובכל זאת-"
"-בכל זאת," פליקס אמר. "לא נגרש אף אחד בינתיים. אבל נשים עליהם עין. מוסכם על כולם?"
אף אחד לא אמר כלום. נראה שזה אומר שכן.
"אתה גם רצית להגיד משהו בעצמך, פליקס?" אכילס אמר.
"כן." פליקס אמר, והארבעה האחרים כולם הביטו בו בציפייה. "תקשיבו, חברים, אני חשבתי על זה. בפועל, כל הדיונים שלנו היום לא נגעו בעיר-שבע-שתיים בכלל, אלא בטריטוריה שלנו בכללותה. זה לא צירוף מקרים - אנחנו היינו הראשונים לפעול, ובפועל יצא שהעיר שלנו לקחה תפקיד פיקודי על שאר הטריטוריה בניהול המשבר. העובדה היא שאין לי - ולכם - הרבה פנאי בניהול העיר עצמה."
האחרים הנהנו בשקט. הוא ידע שכולם יסכימו איתו. "לכן אני מציע את הדבר הבא. אני חושב שאנחנו עושים עבודה טובה, ואני חושב שיהיה חבל להפסיק. בואו ניתן למישהו אחר לנהל את עיר-שבע-שתיים - יש מספיק אנשים אחרים בעירייה שיכולים לעשות את העבודה הזו. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להקים ארגון שפועל מעל העיר - ארגון שמנהל את הטריטוריה כולה, בהיעדר המתכננים."
"אני חושב שזה רעיון טוב." דויד אמר.
"זה היה בלתי נמנע שזה יקרה מתישהו." קסיופאה נשענה אחורה בכיסא שלה.
"מדובר בהרבה אחריות... אני מקווה שנעשה עבודה טובה." גופטה שיחק עם הפנקס שלו בידיו.
"המתכננים לא ניהלו רק את הטריטוריה," אכילס ציין. "הם ניהלו את העולם כולו."
"שאר העולם יכול לחכות." פליקס אמר ונעמד. גם היום הזה עוד הולך להיות ארוך.