המעלית עצרה בקומה העליונה של המגדל. פליקס לא הספיק לצאת ממנה לפני שעטו עליו אוסף של פקידים ופקידות לחוצים ולחוצות.
"אדוני ראש העיר, בוודאי שמעת-"
"אדוני ראש העיר, אני שמח שהגעת!"
"-התקשר אליך כבר פעמיים-"
"-אנחנו בכאוס מוחלט מאז ש-"
"-תרצה משהו לשתות?"
הוא פילס את דרכו החוצה מהמעלית לפני שהדלתות שלה נסגרו וניסה להתמקד רק באחד הפקידים כדי להבין על מה כל המהומה, ללא הצלחה. כבר למטה, בכניסה למגדל, הוא הבין שמשהו לא בסדר עם כמות האנשים שהתרוצצו לכאן ולשם. הוא לא ציפה שהמצב יהיה כל כך גרוע.
"אדוני ראש העיר, אם תוכל-"
"-רגע אחד." הוא הסיט את הפקידה שלידו הצידה וצעד בהחלטיות במורד המסדרון. ליד הכניסה לאחד המשרדים עמדה אישה גבוהה ורזה ודיברה עם פקיד שעמד לידה והחזיק אוסף מסמכים. הוא הניח את ידו על הכתף שלה כדי למשוך את תשומת ליבה.
"קסיופאה."
"אה, פליקס. בוקר טוב."
"מה לעזאזל קורה פה?"
היא חייכה חיוך נטול הומור. "בעיות."
"אני מתאר לעצמי. למה אף אחד לא העיר אותי מוקדם יותר?"
"בדיעבד היינו צריכים. אני אגיע לעניין."
"בבקשה."
"המשלוח הגדול לא הגיע."
פליקס עמד במקום ובמשך כמה רגעים פשוט עיכל את מה שהוא שמע. הפקיד שעמד ליד קסיופאה כנראה הבין שאין לו מה להמשיך לחכות והסתלק משם.
"... לא הגיע?"
"לא."
"אנחנו יודעים מה הסיבה?"
"בערך. בוא נדבר במשרד שלך." היא תפסה ביד שלו והתחילה ללכת. הם היו צריכים להעיר אותו...! אבל עכשיו לא היה לו זמן להתלונן על זה. תוך כדי ההליכה, הגלגלים במוחו של פליקס הסתובבו.
"... אנחנו צריכים ליצור קשר עם כל בעלי העסקים הרלוונטים בעיר."
"רובם כבר יצרו קשר איתנו."
"אני מתאר לעצמי. בכל זאת - אני רוצה רשימה מסודרת. שמישהו יעבור על הרשומות של העיר -"
"התחלנו לעשות את זה."
"טוב, תסיימו. האוכל... זה בטח הדבר הכי דחוף. אנחנו צריכים להבין לכמה זמן האוכל שנותר לנו יכול להחזיק. יש צפי לכמה זמן המשלוח הולך להתעכב? אני מניח שיום-יומיים לא יהיו בעיה."
הם נכנסו למשרד שלו - הוא סגר את הדלת מאחוריו. קסיופאה התיישבה על השולחן ופנתה אליו. מאחוריה היה חלון גדול שהשקיף על כל העיר; לאורך הקירות היו ארון ספרים, שידה קטנה, לוח שנה ופוסטר עם ציור של דוב פנדה. רוב הזמן העבודה של ראש העיר הייתה משעממת במיוחד, ופליקס היה מבלה חלק גדול מהיום שלו משקיף על העיר שמתחתיו וקורא משהו. הרבה מאוד זמן, אם בכלל, לא היה כל כך הרבה כאוס כמו היום.
"תקשיב. לא ברור מתי יגיע המשלוח הבא... אם הוא בכלל יגיע."
"אנחנו יודעים מה הייתה הבעיה? הוא יצא מהמפעל?"
"האנשים במפעל אומרים שלא. הם טוענים שהם לא יכלו להוציא אותו בגלל בעיה טכנית באספקה החודשית."
"מה זה בכלל אומר, 'בעיה טכנית'? אף פעם לא שמעתי שקרה להם משהו כזה!"
קסיופאה הנמיכה את הקול שלה. "להבנתי, זו בעיה מהסוג שבדרך כלל מטפלים בה המתכננים."
צמרמורת לא נוחה עברה בגופו של פליקס.
"איפה-"
"-אכילס? כן, דיברתי איתו בטלפון מוקדם יותר. הוא לא נמצא בעיר עכשיו - הוא בדיוק היה בדרך חזרה מאחת הפגישות שלו עם מתאמים אחרים. הוא נמצא עכשיו באיזה עיירה לא רחוקה מכאן ומנסה לברר עוד פרטים."
"אני לא זוכר שאישרתי לו לצאת מהעיר..."
"אתה יודע שהוא לא כפוף לך."
"לעזאזל, כן, ואני יודע שגם אם הוא היה, הוא עדיין לא היה מקשיב לי."
"מזל שאתם חברים." היא ענתה, והפעם החיוך שלה היה קצת יותר חמים.
"... כנראה. טוב, יש הרבה עבודה לפנינו. אכילס יודע משהו על מה שקרה במפעל?"
"הוא אמור לחזור אלינו בקרוב, כנראה כדאי שתשמע את הפרטים ישירות ממנו. אני מקווה ש-"
בדיוק בזמן, מישהו דפק על דלת המשרד. פליקס פתח אותה.
"... אה, אדוני ראש העיר, אני רואה שהגעת! גברתי הסגנית, המתאם התקשר אלינו וחיפש אותך. בטלפון בחדר הדיונים-"
"תזמון טוב," קסיופאה אמרה.
"אנחנו הולכים לשם." פליקס אמר בהחלטיות, ופנה למזכיר שעמד בפתח הדלת. "זו הולכת להיות שיחה מסווגת - אני לא רוצה אף אחד אחר בחדר ביחד איתנו, ברור?"
"כן, אדוני!"
והשניים עשו את דרכם מסדרון אחד הצידה אל חדר הדיונים. היו מעט מאוד טלפונים בין כתלי העיר - שלושה בלבד במגדל. אחד מהם במשרד של פליקס, השני במשרד של אכילס, והשלישי היה זה שבחדר הדיונים. לעיתים נדירות היה צריך להשתמש בו. פליקס וקסיופאה התיישבו משני הצדדים של שולחן הדיונים הרחב. השפופרת הייתה מורמת ומחוברת למכשיר שהגביר את הקול של המתאם בצד השני.
"אמרתי לך שאני אחזור אלייך, קסיופאה!"
"כמובן. פליקס נמצא כאן איתי."
"אה, אדוני ראש העיר! טוב לראות שהתעוררת."
"כן, חבל שזה קרה רק עכשיו."
קסיופאה המשיכה אותו. "אכילס, אני ממליצה שתתחיל בלהסביר לפליקס את מה שאמרת לי."
"כמובן - יש לי גם כמה עדכונים חדשים מאז. עדכונים מעניינים מאוד, אני חייב להגיד."
"בוא נגיע לעניין." פליקס אמר ורכן קדימה לכיוון השפופרת.
"טוב! אז השורה התחתונה היא שהמפעל שלנו - שמו המלא הוא מפעל-שבע, אם זה מעניין אתכם - לא הוציא את המשלוח הגדול. כל כמה חודשים, מתברר, המתכננים שולחים למתאם של המפעל עדכון לגבי רשימת האספקה החודשית. המתאם בתורו מעדכן אותם כל פעם שיש איזשהי בעייה טכנית בייצור, והם משנים את הרשימה בהתאם, או אם יש צורך, שולחים מישהו שיתקן את הציוד במפעל. לפני חודשיים, כך שמעתי מהמתאם שלהם, אחת המכונות הפסיקה לעבוד - לא משהו קריטי, זו מכונה שמכינה בגדים, אבל זה דרש שינוי ברשימת האספקה. המתכננים לא החזירו להם רשימה מעודכנת בחודש שעבר. נכון לעכשיו, אם תשאלו את החבר'ה במפעל, אין להם אישור לשלוח שום דבר."
"זה מגוחך!" פליקס אמר. "מה האנשים במפעל חושבים לעצמם? הם לא חשבו להזהיר אותנו? אנחנו לא יכולים להסתדר בלי אוכל חדש במשך חודש. עכשיו שיצרנו קשר איתם הם צריכים להוציא משלוח מיד!"
"לצערי, ידידי ראש העיר, פה אתה טועה! האנשים במפעל לא עובדים בשבילנו."
"אז בשביל-"
"הם עובדים בשביל המתכננים."
פליקס שתק בתגובה.
"כן, אני מסכים שזה מגוחך, אבל זו המציאות. יותר חשוב להם להישמע להוראות שלהם מאשר להאכיל אותנו. למעשה, העובדה שאנחנו מדברים איתם ישירות ולא מתלוננים על הבעיה דרך המתכננים היא גם סוג של הסגת גבול."
"אתה זה שהמליץ שנעשה את זה," קסיופאה התערבה.
"נכון! ואני חושב שזו הוכיחה את עצמה כהחלטה נבונה."
"למה אתה חושב ככה?"
"כי - טוב. עוד מישהו מקשיב לשיחה הזו חוץ משניכם?"
"לא." פליקס ענה.
"יפה. מה שאני הולך לספר לכם עכשיו זו... מסקנה... בעייתית, שאני והמתאמים האחרים שדיברתי איתם הגענו אליה. תקשיבי גם את, קסיופאה - זה אחד העדכונים החדשים."
פליקס וקסיופאה הביטו אחד בשני באי נוחות, ואז חזרה בטלפון. אכילס המשיך לדבר.
"אנחנו לא בטוחים מה הסטטוס של המתכננים."
"... סליחה?" פליקס שאל.
"התקשורת האחרונה איתם - לפחות מול אחד המתאמים מהטריטוריה שלנו - הייתה בחודש שעבר. אף אחד לא הצליח ליצור איתם קשר בימים האחרונים, והיו כאלה שניסו. זה לא שהם תמיד זמינים בכל רגע נתון, אבל נראה שזה אירוע חריג. אנחנו לא בטוחים מה קרה להם."
פליקס וקסיופאה הסתכלו אחד בשניה בתדהמה. לפליקס היה קשה לעלות משהו כזה על הדעת.
"קרה להם משהו...? הם נעלמו?" פליקס אמר בתמיהה.
"זה אפשרי." קולו הזהיר של אכילס נשמע דרך הטלפון. "ואם כן, אני סבור שאנחנו צריכים להיות מוכנים לסיכוי האמיתי שלפחות בינתיים, אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות שלנו לבד."
שררה שתיקה בחדר. פליקס נעמד והתחיל להתהלך סביב השולחן בחוסר נוחות, בעוד שקסיופאה פשוט בהתה בטלפון ונראתה שקועה במחשבות.
"היי, תגיבו! אתם שמעתם אותי בכלל?" אכילס דיבר אחרי כמה רגעים של שקט. "אני מקווה שגם אתם לא החלטתם להעלם במסתוריות פתאום!"
"אנחנו... מעכלים." קסיופאה אמרה בשקט.
אבל אין להם זמן לשבת ולעכל את זה, נכון? הם צריכים לפעול, וכדאי לפעול כמה שיותר מהר. פליקס לקח נשימה עמוקה.
"טוב." פליקס רכן קדימה על השולחן והרים את קולו. "ראשון בסדר העדיפויות זה לוודא שיש לתושבים שלנו מה לאכול. קסיופאה - מה שאמרנו קודם על רשימת בתי עסק? תדאגי שזה יקרה. אנחנו צריכים להבין בדיוק כמה אוכל יש לנו ולכמה זמן הוא יספיק. לא רק אוכל - זה הדבר הראשון שאני חושב עליו, אבל אולי יש דברים דחופים אחרים שאני לא חושב עליהם ברגע זה. צריך לסקור את כל הנמענים של המשלוח."
"כן, אדוני ראש העיר."
"אכילס - תמצא לי איש קשר במפעל. צריך לגרום להם להבין שהם כן עובדים בשבילנו. אולי אפילו נשלח לשם מישהו... אני צריך לחשוב על זה."
"יטופל! אני אדבר עם המתאם שלהם."
"חוץ מזה, אתה חייב לברר מה בדיוק קרה עם המתכננים, והאם הם הולכים לחזור מתישהו."
"אל דאגה, הייתי עושה את זה גם אם לא היית אומר לי."
"טוב. אני אגיד לכם על מה עוד אני חושב..." פליקס אמר. "אנחנו מן הסתם לא העיר היחידה שנתקלה בבעיה הזו. כל הערים שבשטח של המפעל בוודאי התעוררו לאותו סוג של כאוס, נכון?"
"לא רק הערים," אכילס אמר. "גם העיירה שאני יושב בה עכשיו בבעיה. ופה אין אפילו מתאם שיעזור להם."
"אני מבין. אנחנו צריכים לדבר איתם - הערים, העיירות, כל מי שרלוונטי - אחרי הכל, אם נשכנע את המפעל להוציא משלוח מאוחר, עדיין נצטרך לתאם את זה עם כולם - וגם אם לא, זה יהיה טוב ליצור איתם קשר, למקרה שלמישהו חסרה אספקה שהאחרים יוכלו להשלים לו. אני יודע שאנחנו לא אמורים לדבר איתם על הדברים האלה, אבל אין לנו כל כך ברירה אם באמת נותרנו לבד. קסיופאה ואני נטפל בזה, אכילס, אתה רק תעביר לנו את מספרי הטלפון. ברור?"
"ברור." "ברור!" קסיופאה ואכילס ענו באותו זמן.
"מצוין." תחושת השליטה גרמה לפליקס להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו. "ועוד עניין... בקשר לתושבים."
"כדאי שהם לא ידעו את מה שנאמר כאן." קסיופאה אמרה בשקט, ופליקס הנהן.
"רגע, אתם בטוחים בקשר לזה?" אכילס אמר. "נניח שבאמת נותרנו בלי השגחה. אתם לא חושבים שמגיע להם לדעת?"
"התושבים ממילא לא יודעים על המתכננים," קסיופאה אמרה. "אני לא חושבת שכדאי סתם להלחיץ אותם."
"אני מסכים." פליקס אמר. "אחרי שאנחנו מבינים את הסיטואציה יותר טוב אולי נשנה את דעתנו. עכשיו... עניין אחרון. בקשר לתושב ספציפי." פליקס המשיך באי נוחות.
קסיופאה נאנחה. "אתה מדבר על צלמוות, נכון?"
"... כן."
"ניחשתי שתרצה לדעת. האויב המושבע שלך הגיע לכאן מוקדם יותר הבוקר. סילקנו אותו מפה, אבל ברור שהוא - הוא והחברים שלו - מבינים שמשהו לא טוב מתרחש היום. משהו גרוע יותר מסתם עיכוב במשלוח."
"מה שחסר לי זה שהוא יתחיל להפריע לנו עכשיו." פליקס אמר. "שימי עליו עין."
"נראה שיש לנו הרבה עבודה בימים הקרובים!" אכילס כמעט נשמע עליז כשהוא אמר את זה.
"הרבה עבודה, והרבה אחריות," פליקס אמר. הוא הביט בטלפון, ואז בקסיופאה שישבה לידו. "אבל אם מישהו בעולם יכול להתמודד איתה, אלה אנחנו. לא יכלתי למצוא אנשים מתאימים יותר משניכם אם הייתי מחפש. קדימה, יש לנו יום ארוך."