בוב הלך במסדרונות של מה שכנראה הייתה המפקדה בלי באמת לדעת לאן הוא הולך. מדי פעם חלפו על פניו סוכנים - כולם במדים של רשות האכיפה ומשקפי שמש - הוא יכל לראות שהם הסתכלו עליו מוזר לכן הוא פשוט המשיך לצעוד מהר. להשיג מדים משלו נשמע כמו רעיון די טוב. לפי מה שאמרה הסוכנת במוסך, יכול להיות שהוא יוכל למצוא משהו איפה שנמצאים אותם מגויסים חדשים.
המסדרון שהוא עבר בו פנה והתרחב. בוב עצר במקום כדי לעכל את מה שהוא רואה. באחד הצדדים היו פשוט אוסף של משרדים לאורך הקיר - אבל הצד השני היה כמעט כולו שקוף, חלון אחד גדול שהשקיף החוצה. בוב צעד לאורכו, מתפעל מהנוף. נראה שהמפקדה הייתה על גבעה, והשקיפה על עמק רחב שהשתרע מתחתיה. העמק היה כמעט כולו, ככל שבוב יכל לראות, מלא בבניינים - חלקם נמוכים כמו הבניינים בעיירה אבל חלקם גבוהים יותר משהוא אי פעם ראה - כולל מגדל אחד די גבוה במרכז העמק. הוא גם יכל לראות אנשים הולכים בין הבתים. משהו כן הזכיר לו את העיירה, אבל הכל פה היה הרבה יותר גדול.
"רואה מפה את הבית שלך?"
בוב קפא והסתובב. מאחוריו עמד סוכן גבוה וחסון. הוא הניח את היד שלו על הכתף של בוב, ובוב יכל לראות איזשהו סימן - אולי צלקת - מתחת לקצה של השרוול. "... אמ. לא, לא בדיוק. הוא רחוק מדי." "הממ." הסוכן סרק במבטו את בוב. בוב הבין שהוא חייב לאמר משהו כי נראה שהבחור הזה חושד בו (בצדק) הרבה יותר מדי. "אני מחפש את איפה שהגיוסים החדשים..." "ניחשתי ככה." הסוכן השיב. "כל הכבוד שהצלחת להגיע לצד השני של המפקדה למרות שהיו אמורים לשים עליך עין. פנייה שלישית ימינה, עד סוף המסדרון ואז למעלה במדרגות." "תודה!" בוב מלמל והישיר מבט לכיוון שהסוכן הצביע עליו. הסוכן לקח צעד אחורה, הסתובב, ונעלם לתוך אחד המשרדים שמאחוריו. בוב העיף מבט על השלט ליד הדלת של המשרד לפני שהוא המשיך. "בלש: דיגאמא".
היה די קל לזהות את היעד שלו בגלל השלט "ברוכים הבאים מגויסים חדשים!" שהיה תלוי מעל איזה דלת. סוכן עם פנקס עמד בכניסה ומולו תור של אנשים שלא לבשו מדים עברו ונכנסו אחד-אחד מבעד לדלת. פה כבר בוב הרגיש יותר בנוח. הוא נעמד מאחורי מישהי בסוף התור.
קצת מאוחר מדי, בוב הבין שהוא בבעיה. האנשים שעברו את הסוכן אמרו לו את השם שלהם, והוא חיפש וסימן את השם בפנקס לפני שהוא נתן להם לעבור. נותרו רק שני אנשים לפניו בתור, ובוב התחיל להילחץ.
"שם?" "חבקוק, כמובן!" "שם מלא?" "אה, המלא? אז למה לא ביקשת קודם? חבקוק!" "תיכנס. שם?" "פירנצה." "שם מלא?" "פירנצה. לפני שאני נכנסת, תדע שהשכן שלי, רוברט, אמור להגיע גם, אבל הוא יאחר." "הממ, רוברט...? תיכנסי. ואתה-" בוב היה חייב לחשוב מהר. עוד לפני שהאישה לפניו הספיקה להיכנס, הוא דיבר. "רוברט! אני רוברט." האישה והסוכן הסתכלו אחד על השני, ואז עליו. "... לא אתה לא רוברט! רוברט הוא שכן שלי." "אני רוברט אחר." הסוכן נראה מבולבל. הוא הסתכל שוב על הפנקס שלו. "אתה... אתה קיבלת זימון בדואר?" "ברור." בוב עשה את החיקוי הכי טוב שלו של בן אדם לא לחוץ. הוא לא היה בטוח שזה עבד. "והראית את הזימון בכניסה למפקדה?" "כן. ואז נתנו לי להיכנס." הסוכן חשב קצת ואז משך בכתפיו. "טוב נו. תיכנס, רוברט." הוא סימן משהו בפנקס, ובוב נכנס מבעד לדלת, ביחד עם האישה שלפניו שעדיין הייתה קצת מבולבלת. נראה שזה עבד. מבעד לדת היה אולם גדול.