הריח פה לא היה מי יודע מה. גם הרעש, מאז שהמשאית התחילה לנסוע. לבוב לא הייתה ברירה אלה להתרגל. לא היה חושך מוחלט, למזלו - היו מספיק חריצים מסביב לדלת האחורית בשביל ששאריות אור יום יוכלו לחדור אל בטן המשאית המאובק. בוב העיף עוד מבט מסביב.
בעומק המשאית הייתה מונחת ערימה גדולה של קופסאות גדולות. מאחוריהן הוא התחבא כשהסוכנים סגרו את הדלת לפני תחילת הנסיעה. יותר לפנים היו שתי קופסאות קטנות יותר, חצי פתוחות. בוב כבר הספיק לבחון אותן כמה וכמה פעמים. באחת מהן, כמובן, היה הצעיף - הוא שלף אותו החוצה והביט בו שוב. הצבע שלו באמת היה משונה. זה לא שהצבע לא היה הגיוני - לא ברור מה זה בכלל אומר צבע לא הגיוני - ובכל זאת, הוא עורר איזשהי תחושה משונה, כאילו בוב לא היה בטוח איך להגיב לצבע כזה. גם הבד שהוא היה עשוי ממנו היה לא רגיל, היה בו משהו מחוספס קצת. בוב חשב שוב על ההעלמות של ארליך, ועל מה שאליס אמרה אתמול. האם באמת הצעיף שייך למישהו מהעיירה...?
הוא הניח אותו חזרה בקופסה הקטנה ועבר להביט בתוכן של זו שלידה. גם אותה הוא כבר הספיק לבחון כמה פעמים. חבילה מוזרה בצבע אפור, ועליה מחוברים אוסף של חוטים ולוחות קטנים. זו כנראה הפצצה. הוא לא העז לגעת בה. הרשות כנראה לא הייתה מובילה אותה סתם ככה במשאית אם היא עוד הייתה מסוכנת, אבל בוב לא רצה להסתכן.
והיה עוד משהו במשאית. טוב, שני דברים. היה את בוב בעצמו, שהתחיל להרגיש כבר קצת עייף ורעב, והייתה את השקית עם הקניות שלו. הוא הרגיש קצת טיפשי שהוא סחב אותה איתו. מצד שני זה כנראה עדיף היה מלהשאיר אותה מאחור בתור רמז שיוביל את הסוכנים אליו. מצד שלישי... הם ממילא הולכים למצוא אותו כאן כשמישהו יפתח את המשאית במפקדה שלהם, נכון? מה בכלל התוכנית שלו אז? להגיד שלום, תסלחו לי, טעות במשאית, ולחזור לעיירה? הסיבה שהוא עלה לכאן היא הצעיף, אבל עכשיו שהוא היה כאן איתו, לבוב לא היה מושג מה לעשות.
הוא כנראה יוכל להעמיד פני תמים ולהגיד שהוא עלה לפה בטעות אם הסוכנים ימצאו אותו כאן, אבל אז לא יצא לו כלום מההרפתקה הזאת חוץ מלעצבן את רשות האכיפה ולבזבז מי-יודע-כמה זמן. הוא הרגיש שהנסיעה כבר די ארוכה. אולי הוא יסתיר את הצעיף עם הקניות שלו וכשהם יתנו לו ללכת הוא יגניב אותו בחזרה לעיירה? לא, אין סיכוי, הם יודעים שהצעיף אמור להיות כאן. וזה לא שהוא יוכל להסתתר כאן מאחורי הקופסאות הגדולות שבאחורי המשאית לנצח.
בעצם...
הוא הלך בזהירות לצד האחורי של המשאית - היה קשה לשמור על איזון במהלך הנסיעה - ובחן את הקופסאות. הן היו מאותו סוג של קופסאות משלוחים שמגיעים לעיירה, כמו האספקה של המכולת לדוגמא. מאוד גדולות, ולמזלו, חלק מהן היו פתוחות. נראה שהוא לא יצליח לסגור מחדש את הסגורות אם הוא יפתח אותן. הוא הסתכל בפנים. באחת הייתה ערמה של כלי כתיבה, באחת אחרת הוא זיהה את התה שהם הגישו לו בזמן החקירה. כנראה הם פשוט סוחבים את הדברים האלה איתם כשהם הולכים לחקירות. הוא ניסה להעריך את המשקל של הקופסה עם התה. הוא לא הצליח להרים אותה, למרות שאולי זה בגלל שהנסיעה הקשתה על שיווי המשקל שלו. בכל מקרה, לא הייתה אפשרות טובה יותר. עכשיו זה באמת היה רעיון טיפשי. הוא דחף את היד שלו פנימה כדי להרגיש את העומק. שאר הנסיעה הולך להיות אפילו פחות נוח.