"טוב שחזרת."
"טוב לחזור." בוב חייך בחזרה והניח את השקית עם הקניות שלו ליד הקופה. דובי התחיל לסרוק את המוצרים ודיבר תוך כדי.
"הבנתי שהיית במפקדה של רשות האכיפה? מתישהו תצטרך לספר לי על כל זה."
"כן, מתישהו. איך אצלך? נשמע שהיה די מפחיד בזמן שלא הייתי."
דובי משך בכתפיו. "גם כשמפחיד, אנשים צריכים לקנות אוכל."
"נראה שאתה צודק. אז מה, גריבלדי בכלא, אה...?"
"... משהו כזה. תקשיב, זה... טוב, זה הגיע לו, כנראה. אבל צריך להתרגל לזה."
"תאמין לי שאני מבין אותך."
"אני מתאר לעצמי. אבל אני אגיד לך משהו, בוב, העובדה שהוא כאן בעיירה, ואם אני ממש רוצה אני יכול לבקר אותו - לא שאני אי פעם ארצה - כבר, לדעתי, עדיפה על לא לדעת לגמרי מה קרה לו, כמו במקרה שלך."
"... כן." בוב הסכים. כנראה גם אם האויב המושבע שלך לא מסתובב חופשי, העובדה שהוא עדיין בסביבה מספיק טובה כדי לשמור על האיזון העדין. המצב עם ארליך היה שונה בהרבה מובנים. הוא החליט לשנות נושא. "תגיד, לא יכלתי שלא לשים לב שאין תה ארמדיל על המדפים."
"אתה לא היחיד ששם לב לזה - הוא היה די פופולרי! אבל לא קיבלתי מלאי נוסף אחרי אותו חודש שבו עזבת. ניסיתי לדבר על זה עם השליח, אבל הוא אמר לי שהוא בכלל לא מחליט את הדברים האלה. מי יודע לפי מה מחליטים מה לשלוח לנו?"
"אה, זה מזכיר לי!" בוב רכן קדימה. "תקשיב, יש לי שאלה מוזרה. המשלוחים מגיעים אליך בקופסאות, נכון?"
"נכון."
"באותו חודש שאתה מדבר אליו, אתה יודע במקרה אם באמת קיבלת את כל הקופסאות שהיית אמור?"
"... את כל הקופסאות?" דובי הסתכל עליו מוזר.
"אני יודע שהקופסאות ממוספרות. אתה יודע אם באמת קיבלת במשלוח את כל המספרים שהיית אמור לקבל?"
"אני לא זוכר את כל המספרים... למה אתה שואל בכלל, בעצם?"
"יצא לי לשמוע שבאותו חודש, מישהו במפעל בטעות העמיס משהו שלא היינו אמורים לקבל לתוך אחת הקופסאות. אני תוהה אם ראית משהו מוזר בתוך אחת הקופסאות או שאולי במקרה לא קיבלנו אותה בכלל." זו הייתה פחות או יותר האמת. בוב לא רצה לשקר בנושא הזה, אבל להיכנס לפרטים של מה בדיוק הוא מחפש אולי היה קצת יותר מדי בשביל הרגע הזה.
"הממ... תן לי לחשוב על זה. אני לא שומר רשימה של כל המספרים של הקופסאות שאני מקבל."
"אבל בטח יש לך רשימת מלאי של מה שיש במכולת, נכון? אם היה חסר משהו באותו חודש בטח היית יודע."
"אולי... אה, שלום!"
דובי הביט אל מישהו מאחורי בוב, ובוב הסתובב - וראה את לא אחר מאשר תלמי, מחזיק חבילה של עוגיות באחת הידיים שלו. "אה, אדוני ראש העיירה! טוב לראות אותך."
"נפלא לראות גם אותך, בוב! כמובן ששמעתי את השמועות. אני מקווה שאני לא מפריע לכם בזמן שיחה חשובה על קופסאות. דובי, תוסיף את זה לחשבון שלי, כן?" הוא הרים את החבילה כדי לראות לדובי.
"אין בעיה."
"מצוין. היינו כל כך מודאגים, בוב."
"אני מתאר לעצמי. נראה שפספסתי הרבה אירועים מדאיגים כשלא הייתי כאן. האמת שתכננתי לבקר אותך מאוחר יותר היום, אז טוב שמצאתי אותך כאן. וגם, אה, מזל טוב על התפקיד החדש, אני חושב."
"אה, אני רואה את התפקיד כאחריות, בוב, לא פרס שאני צריך להנות ממנו...! ובכל זאת, תודה."
"תקשיב." בוב הנמיך את קולו. הוא העיף מבט על דובי - עליו הוא יכל לסמוך, אבל הוא רצה לוודא שאין עוד מישהו אחר באיזור - והמשיך. "אני אספר את השאר בהזדמנות, אבל השורה התחתונה היא שעזבתי בלי האישור של רשות האכיפה... וחזרתי בלי האישור שלהם גם כן. אם זה אפשרי, אני אבקש שלא תדווח להם שאני כאן."
תלמי חייך חיוך ערמומי בחזרה. "אה, כמובן. שום בעיה, בוב. למרות שהם רוצים בטובתנו, אחד הדברים שהתפקיד הזה מלמד אותך הוא שלא תמיד צריך לספר להם הכל."
"בדיוק." נראה שתלמי יודע מה הוא עושה. זה כבר הקל על בוב. "תודה."
"על לא דבר. תגיד, למה שלא תדבר באספת התושבים הבאה? אני בטוח שהרבה תושבים רוצים לשמוע ממך מה קרה לך."
"כן, בוב, תעשה את זה!" דובי אמר. "אני יודע שאני ארצה לשמוע."
"... הממ." בוב חשב על זה. האספה לא עוד כל כך הרבה ימים. הוא יצטרך לחשוב על מה הוא בכלל יגיד עד אז. "אם אנחנו כבר מדברים. אני שמעתי שבאספת התושבים הבאה אתם מתכננים לשפוט את שמנדוז, נכון?"
"אה, כן, אז שמעת על זה! אל תדאג, ניתן לך לדבר לפני המשפט, אם תרצה. חוץ מזה, אני בטוח שיעניין אותך לנכוח במשפט ולשמוע קצת על האירועים שפספסת."
"כן..." בוב תהה בקשר לזה. "על מה אתם שופטים אותו, בעצם?"
"טוב," הטון של תלמי נהיה רציני. "עם כמה שזה מצער אותי שאנחנו צריכים לעשות את זה, באיזשהו שלב רשלנות הופכת לפושעת. זה קשור לעניין הפצצות. דבר ראשון, אין ספק שרשות האכיפה דיווחה לשמנדוז על האיומים לפני שהם הגיעו לכאן בעצמם, וכמו שאתה יודע, הוא לא עשה דבר וחצי דבר, והמשיך לנהל את אספות התושבים כסדרן."
"מה הסוכנים אמרו על זה?"
"כמו שאתה אולי גילית בעצמך, בוב, רשות האכיפה לא אוהבת לחלוק איתנו מידע על החקירות שלה. ונראה שהם לא התקדמו בכלל בחקירה שלהם בעניין העיירה שלנו, לצערי."
"לצערי, אני מבין."
"כך שיערתי. ודבר נוסף, אחרי שנכנסתי לתפקיד, מצאתי במשרד של שמנדוז מכתבי איום - שכנראה הגיעו מגריבלדי, המפציץ - שאיימו עליו בתמורה לשתיקה שלו. אני מבין שהוא היה בסכנה, כמובן, אבל ראוי מראש העיירה שיקח את הסיכון כדי להציל את העיירה!"
"מה אתה אומר. עדיין קשה לי להאמין שזה היה גריבלדי."
"לפעמים אלה האנשים שאתה הכי חושד בהם," תלמי נאנח. "לא כך, דובי?"
דובי חייך באי נוחות. "כן... נראה אתה צודק."
"אתה הרי ידעת יותר טוב מכל אחד מאיתנו כמה הוא היה בעייתי. שתבין, בוב, אין ספק שזה הוא. לא רק שבגן החיות נמצאים כל הרכיבים להכין פצצה - אנחנו מצאנו עוד שתי פצצות נוספות קבורות ליד הכלוב של הדובים. כמובן שיש לו מניע - הוא רצה לפגוע באויב המושבע שלו - ואם זה לא מספיק, הוא בין האנשים היחידים שידעו את סדר האנשים הדוברים באספות התושבים לפני שהן קרו - הוא בעצמו הודה שבימים לפני שתי האספות, הוא ישב לארוחת ערב עם שמנדוז, וזה סיפר לו מה צפוי לו מחר. אבל זו כבר היסטוריה עתיקה. אחרי שהעניין הזה יהיה מאחורינו, יש עוד הרבה מה לעשות כדי לשפר את המצב של העיירה שלנו."
"... אני מבין. טוב לשמוע שלפחות אתה לוקח את זה ברצינות." בוב אמר והתכוון לזה. דובי סיים לעבור על הקניות שלו. "לארוז לך?"
"כן, תודה. ותוסיף לחשבון שלי."
"ברור."
"אם לא אכפת לכם שאני שואל, בוב, מה כל כך מעניין אותך בענייני קופסאות משלוחים? לא ידעתי שאתה חובב לוגיסטיקה. לא יזיק מישהו בעיירה שמבין בנושא." תלמי אמר.
"אה, כן - אז, דובי, אתה יודע אם נוכל לבדוק אם היה חסר משהו באותו חודש?"
"עכשיו שאני חושב על זה," דובי אמר בזהירות. "יכול להיות שהיה חסר משהו. אני זוכר שהיו פחות אטריות משאמורות להיות. יכול להיות שאחת הקופסאות עם האוכל היבש לא הגיעה."
"... אתה במקרה יודע מה היה המספר של הקופסה הזו, אם היא הייתה חסרה?"
דובי משך בכתפיו.
"טוב נו. תודה בכל מקרה. לשניכם." השניים חייכו אליו בחזרה, ותלמי פנה לצאת מהמכולת.
אם קופסה-שש-שש-שש-שש-שש באמת הייתה חסרה באותו חודש, זה יכול להסביר למה סאקורה והספקית לא מצאו אותה בעיירה, אבל זה יעלה עוד שאלות. ואם היא לא הייתה חסרה... אז למה הן לא מצאו אותה? בכל מקרה, נראה שהדבר הבא שהוא יכול לעשות זה לחכות למשלוח הגדול הבא, ואז לעבור על הקופסאות ביחד עם דובי. אם קופסה-שש-שש-שש-שש-שש באמת באמת מכילה אטריות, ודובי יאשר שהיא אכן הייתה חסרה, זה כבר ילמד אותו משהו. זה כיוון שיכול להיות מאוד טוב. בינתיים, עד היום של המשלוח, יש לו דברים אחרים לחשוב עליהם.