"טוב... ומה אתה חושב על כל זה, בוב?"
בוב נשען על אחת הידיים שלו.
"לא דברים טובים. אני רוצה להבין משהו, פינקל. תענה לי בכנות."
"כן?"
"באמת אין לך בעיה עם מה שאתם עושים בקומה-תשע?"
"אני- תראה." פינקל עצר את מה שהוא עשה ופנה אל בוב עם מבט לא נוח בעיניים. הם ישבו בחדר של פינקל; בוב ישב על כיסא ליד הכניסה בעוד פינקל ארז לעצמו תיק. הוא עמד לעזוב את המשרדים לכמה ימים בשביל ענייני עבודה, ובוב הבין שלא תהיה לו עוד הזדמנות בזמן הקרוב לדבר עם מישהו שהוא לא-לגמרי-לא-סומך עליו.
"לסכן חיים של אנשים זה לא- זה לא כיף במיוחד, אבל אנחנו לא עושים את זה כי זה כיף. אתה עושה חישוב, ואם אתה מאמין שאתה תעזור ליותר אנשים משאתה תפגע, אז אין ברירה אלא לעשות את זה. אני- אני חושב שההגיון כאן די ברור. אתה בטח מבין אותו."
בוב עשה מאמץ להביע את חוסר שביעות הרצון שלו בהבעת הפנים שלו. "ואתה עשית את החישוב הזה?"
"טוב, לא אני באופן אישי - אני אישית פחות מבין בביוכימיה - אבל אתה מוזמן לשאול את כל האנשים כאן שכן. תאמין לי שגברת ל' לא הייתה מאשרת את הפרוייקט אם היא לא הייתה סבורה שהוא יצליח."
"אם היא הייתה באה אליך בוקר אחד ואומרת שהדרך היחידה שהפרוייקט יעבוד היא אם אתה תשתתף בו באופן אישי. היית עושה את זה? לפי החישוב, אתה אמור."
פינקל עיקם את הבעת הפנים שלו וחזר לארוז. "זו קצת דוגמה לא הוגנת, בוב. גם- טוב, זה לא משנה מה אני אענה, כי זו לו סיטואציה ריאליסטית."
"כן, כן, ברור." בוב אמר, נשען אחורה ונאנח. "טוב, השורה התחתונה היא שאתם די איבדתם את האמון שלי. זה לא משהו אישי."
"כן, אני מבין, אל תדאג!"
"וזה שאתם הסתרתם את הפרוייקט ממני רק גורם לכם להיראות פחות טוב."
"תראה, בוב. איך שאני רואה את זה - שקרים וסודות הם לא דברים רעים באופן יסודי. הם גם לא דברים טובים. הם סתם דברים שאתה יכול לעשות, ואתה יכול להשתמש בהם לרע, או לטוב. ואני אומר את זה בתור מישהו שממש גרוע ב- טוב, בשניהם. אבל אני מבין שיש סיבות טובות להשתמש בהם."
"..."
"ולהסתיר ממך את הפרוייקט הייתה סיבה טובה. כשאתה חושב על זה, יש הרבה סיבות טובות לשקר. אני עכשיו נוסע לפגוש כמה לקוחות שלנו, ואני הולך לשקר להם בקשר לאיזה עסקה, כי הגענו למסקנה שזה הדבר הנכון לעשות, לא משנה אם זה גורם לנו להיראות יותר טוב או פחות טוב. אני לא חושב שאני הולך לעשות משהו רע בשום צורה."
"אני מבין מה אתה אומר, פינקל, אבל אני לא יודע אם אני מסכים. אולי אני מחבב את האמת יותר מדי."
"כן, הא, אני גם יכול להבין את זה..."
שקט מביך שרר בחדר בזמן שפינקל דחף כמה דברים אחרונים לתיק שלו. בוב ניסה לנצל את הזמן הזה בלחשוב על משהו חכם להגיד ולא הצליח. לבסוף הוא שבר את השתיקה בכל מקרה.
"... תשמע, אני אגיד לך את האמת, אני פשוט לא יודע מה לעשות עכשיו."
"אני מקשיב, בוב."
"טוב, תראה, בהתחלה רציתי לעזור לכם עם האלאלמוות, אבל עכשיו אני תוהה מה עוד אתם לא מספרים לי."
"אני מבטיח לך שזה הכל. טוב... בערך. זה הכל מתוך כל הדברים שרלוונטים לאלאלמוות."
"פינקל, זה בערך הדבר הכי פחות משכנע שיכלת להגיד. היה נחמד אם יכלתי פשוט לעזוב ולשכוח מכל העסק הזה, אבל אתם לא תתנו לי לעשות את זה."
"... נכון."
"ואיזה עוד אפשרות יש? להישאר פה לנצח? לא, כי אני קיבלתי רמז מאוד חזק מהבוסית שלך שבמקרה הזה היא תעדיף לנדב אותי לפרוייקט."
פינקל השפיל את מבטו בחוסר נעימות.
"אני מבין שהבנתי את הרמז נכון. אז מה אני בכלל אמור לעשות?"
פינקל התיישב על כיסא אחר למולו של בוב. "תשמע, בוב... אני לא יודע מה אתה אמור, אבל אני אגיד לך מה אתה יכול."
"כן?"
פינקל היישיר מבט אליו. "אתה יכול לשתף פעולה. אתה יכול לחפש את האלאלמוות המקורי בשבילנו. תצטרך לשכנע אותה- אותנו, שאתה תעשה את זה בכנות ולא תחשוב על לחשוף אותנו עכשיו שאתה יודע מה שאתה יודע, אבל זה הכל, באמת. ואני אגיד לך מה... תחשוב על זה ככה." חיוך קטן הופיע על הפנים שלו. "אם תצליח, אם תמצא את האלאלמוות והוא יגיע לידיים שלנו, יכול להיות שנוכל לבטל את הפרוייקט."
בוב לא אהב את זה. פינקל ניסח את זה באופן חיובי, אבל באיזשהו אופן, זה כאילו הם סוחטים אותו.
"לבטל? הוא לא כבר התחיל?"
"טוב, טכנית- רק אתמול הגיעו המשתתפים האחרונים, ומחר אנחנו נרדים אותם ורשמית הניסוי יתחיל- אבל, כן, עד שתחזור לפה עם האלאלמוות כבר נהיה באמצע. אבל זה בסדר, נוכל לעצור אותו באמצע עם אבידות מינימליות."
"... מינימליות. למה לא פשוט לחכות איתו עד שאני אחזור?"
"אה, זה, טוב... במקרה והאלאלמוות המקורי באמת אבד, זה סתם יהיה בזבוז זמן, ו... תראה, זאת כבר לא אופציה, מבחינת לוח הזמנים שלנו."
"זאת תשובה די גרועה."
"כן, אני מבין אותך..." נראה שהמצב הזה תיסכל את פינקל כמעט כמו שהוא תיסכל אותו. "אתה יודע, בוב, היא אמרה לי- אחרי שניסיתי לשכנע אותה לבוא לקראתך- שאם תעשה את זה, נוכל להחליף את האויב המושבע שלך לקבוצת הבקרה. זה יגדיל את הסיכויים שהוא יהיה בסדר גם אם יקח לך זמן למצוא את האלאלמוות. אם- אם תרצה שנעשה את זה, אני מתכוון."
בוב שקע אחורה בכיסא שלו וכיסה את פניו בידו. "הבנתי. פינקל, היא רצתה שתעשה איתי את השיחה הזאת, נכון? כדי לשכנע אותי לשתף פעולה?"
"... כן. אתה יודע, אולי לא הייתי כל כך טוב בזה."
"אולי. טוב, בסדר." בוב לאט לאט קם וחייך חיוך מנומס. "אני צריך לחשוב על זה. נתראה... מתישהו, אני מניח."
"נתראה." פינקל חייך בחזרה בעדינות.
"בהצלחה בנסיעה שלך."
בוב יצא מהחדר. השיחה הזו לא שיפרה את מצב הרוח שלו.
מה שכן, עכשיו הוא השתכנע לגמרי לא לבחור באף אחת מהאופציות שהם העמידו בפניו. בשביל זה, הוא יצטרך עזרה.