היה נחמד לחזור למשהו שנראה כמו שגרה. בעיקר מבחינת הארוחות, לדעתו של בוב. הבעיה היחידה הייתה שלא ממש היה לו מה לעשות כאן, וגם לא היו ממש אנשים שהוא הרגיש קרוב מספיק כדי לדבר איתם. לכל אחד פה היה איזשהו תפקיד, והם היו עסוקים רוב הזמן בעבודה. העובדה שהיה אסור לו לעלות לקומות העליונות שם חלק גדול מהאנשים עבדו לא עשתה את זה פשוט יותר. הוא קיבל את הרושם שלספקית יש איזשהי תוכנית לגבי מה היא רוצה לעשות איתו, אז הוא המשיך לחכות בסבלנות, אבל הוא עדיין לא היה בטוח למה הוא מחכה. בסופו של דבר, הוא הרגיש כאן בטוח, ועם התחושה הזו היה קשה להתווכח.
בכל זאת, הוא לא יכל היה לשבת בחדר שלו כל היום. בוב סייר ברחבי קומה-ארבע והציץ לתוך החדרים שהוא עבר לצידם. בניגוד לקומה-שלוש, שהייתה כמעט כולה מרחב פתוח, קומות-ארבע ו-חמש נראו יותר כמו קומות רגילות בתוך בניין גדול. בקומה-חמש היו חדרי המגורים - בוב ניחש שאלה גם היו המגורים של הפועלים במפעל, כשהמקום הזה עוד תפקד כמפעל - ובקומה-ארבע היו, לפי מה שהוא ראה, אוסף של משרדים וכל מיני חדרי תחזוקה אחרים. הוא חצה גשר גדול באמצע הקומה שהשקיף על המזח שמתחתיו. אחת משתי המעליות - משטחים גדולים שעלו וירדו ברווחים בין הקומות - חלפה לידו, ועליה עמד איש בחלוק לבן וחייך אליו בנימוס. בוב חייך בחזרה. אולי הוא צריך להתחיל להתיידד עם האנשים פה. הוא עצר ליד דלת בצד השני של הגשר והביט לתוך החדר שמאחוריה.
"הי, פינקל! זה בוב, אתה בטח זוכר-" "-כן, כן, בטח! בוא, תיכנס, אני יכול לעזור לך איכשהו?"
בוב נכנס פנימה. זה היה חדר צר וארוך, ולאורך הקיר היה שולחן שעליו סדרה של טלפונים ומולם כיסאות. על הקיר היה איזשהו תרשים שבוב לא הבין. פינקל ישב ליד אחד הטלפונים. הוא היה כאן לבד.
"אתה יודע איפה אני יכול להשיג פה תה?"
"תה... טוב, אישית אני לא כל כך שותה תה. ניסית- ניסית בחדר האוכל? אולי תשאל שם מישהו?"
"אה. זה רעיון טוב. אני אעשה את זה."
"כן, ואם לא, אני די בטוח שיש תה במטבחון. אני אראה לך איפה זה אם אתה רוצה."
"זה יהיה נחמד."
"כן, אבל- טוב, אבל אכפת לך אם זה יתעכב קצת? אני מחכה לשיחה. זאת אומרת, אני זה שצריך להוציא את השיחה, אבל יש שעה מדויקת שאני אמור לעשות את זה ואני לא רוצה לפספס אותה." הוא סימן לבוב על שעון שהוא ענד על היד.
בוב הנהן והתיישב על אחד הכיסאות הפנויים ליד פינקל. "טוב, נו. אכפת לך אם אני אשב פה קצת?"
לרגע היה נראה שפינקל מתלבט מה לענות, אבל אז הוא משך בכתפיו והשיב. "טוב נו, בעצם למה לא. בוא, תרגיש בנוח, למרות ש- טוב, הכיסאות האלה לא כל כך נוחים לדעתי, כן? אבל זה מה שיש."
בוב נשען אחורה. יותר נוח מלשבת בתא המטען של משאית. פינקל עיין באוסף של דפים שנחו על השולחן לידו, ואז הביט שוב בשעון שלו.
"... תגיד, פינקל."
"כן?"
"אתם מדברים בטלפון עם אנשים מחוץ למשרדים, נכון?"
"טוב, לא הייתי יושב פה עכשיו אם לא היינו עושים את זה, בוב!" הוא גיחך. "קצת קשה היה לתפקד כארגון אם היינו חייבים לתקשר דרך שליחים פיזיים."
"כן, זה מה שחשבתי. אז אני לא מבין איך אתם חושבים שהמקום הזה בטוח. אני לא יודע אם אתם מכירים את זה, אבל יש דבר כזה שנקרא 'רשומות טלפוניה' שמתעדות את כל השיחות שעוברות בריבונות. רשות האכיפה יכולה ממש בקלות לגלות שיוצאות שיחות מהמפעל הזה - שאמור להיות נטוש. זה מוזר שהם לא עשו את זה עד עכשיו, האמת."
"אה." פינקל חייך חיוך רחב. "יפה מאוד! זה שאתה שואל את זה- לדעתי, זה מראה שאתה מבין איך עובד העולם. זאת בדיוק צריכה להיות השאלה הראשונה שמישהו שמנסה להתחמק מרשות האכיפה שואל."
"אה." בוב השיב, כאילו זה ענה לו על משהו, למרות שההערה של פינקל כן נתנה לו איזשהי תחושה של גאווה.
פינקל המשיך לפני שבוב יכל לשאול עוד משהו. "טוב, השיחות שלנו לא רושמות רשומות טלפונייה. אנחנו קוראים לשיחות כאלה 'שיחות רפאים'."
בוב הרים גבה. "איך בדיוק זה הגיוני? השיחות לא עוברות דרך מרכזיות בדרך ליעד שלהן?"
"אה, הן כן! אבל- טוב, בוב, אתה יודע, אני די בטוח שממש לא כדאי שאני אדבר על זה עם מישהו שלא חשוף להכל. זה- זה די רגיש, כמו שאתה יכול לתאר לעצמך."
בוב נשען קצת קדימה בכיסא שלו. "אתה לא יכול. אבל אתה רוצה לספר לי, נכון?"
"... נכון."
"למה?"
"כי- טוב, כי זה ממש מגניב."
בוב חייך. "תראה, אני כבר יודע שאנחנו נמצאים במפעל-חמש, נכון? אני בטוח שהידע הזה יותר מסוכן מידע שמקסימום יעזור למישהו למצוא אתכם. וחוץ מזה, אם לא תספר שסיפרת לי את זה, אף אחד לא ידע."
פינקל חשב על זה קצת, ואז נשען אחורה בכיסא שלו ונאנח. "שמע, בוב, זה ממש לא יפה מצידך...!"
"... נו?"
"בסדר." פינקל התיישר שוב, סידר את המשקפיים שלו ומיד המשיך בהתלהבות. "תראה. כל מערכת הטלפוניה עובדת כי כל הרכיבים בדרך מסכימים על אותו פרוטוקול. כל המרכזיות והטלפונים מניחים שכל המרכזיות והטלפונים האחרים פועלים כמו שהם אמורים לפעול, ורק ככה המערכת יכולה לתפקד כמו שצריך. נניח אני עכשיו מתקשר למישהו שיושב במפעל-שש. הצליל של החיוג עובר למרכזיה של מפעל-חמש. היא יודעת לנווט אותו למרכזיה רחוקה יותר, איפשהו בטריטוריה. כל מרכזיה בדרך מקבלת את צליל החיוג, ולפי המספר שמחויג, מנתבת אותו לכיוון הנכון. בסוף המרכזיה של מפעל-שש מקבלת את החיוג - היא יודעת שהטלפון מחובר אליה ישירות - והיא שולחת אליו צליל של צלצול."
"... אוקיי."
"כל המרכזיות מחזיקות את הקו למעלה בזמן שהצלצול קורה ומחכות שמישהו יענה. האדם שיושב שם מול הטלפון מרים את השפופרת, וזה שולח סוג אחר של אות על הקו לכיוון המרכזיה במפעל-שש, שאומר לה שיש תשובה. היא מעבירה את המסר הזה אחורה, עד שלבסוף כולם לאורך הקו מבינים שיש תקשורת והשיחה התחילה. רק כשהמרכזיות בדרך מבינות שהשיחה התחילה הן רושמות רשומת טלפוניה."
"טוב. אבל זה מדגיש את הנקודה שאי אפשר להתחמק מזה."
"אה, כן, זה היה נכון - אם כל המרכזיות היו משחקות לפי הכללים! וזה אכן נכון לכל המרכזיות הסטנדרטיות שנמצאות ברחבי הריבונות והעולם בכלל. אבל תאר לעצמך את הדבר הבא - אף אחד לא עוצר בעדך ללכת אל אחד מקווי הטלפון שעוברים באמצע השממה, ולחבר אליו קו פיראטי משלך שמחובר למרכזיה פיראטית שאתה בנית. זאת אומרת, אתה צריך להפיל את הקו לקצת זמן כשאתה עושה את זה, ואם זה היה קורה היום, רשות האכיפה כנראה הייתה שמה לב, אבל למזלנו מישהו כבר עשה את זה בעבר. קיימת מרכזיה שלא אמורה להיות קיימת ואף אחת מהמרכזיות האחרות לא מכירה. זו 'מרכזיית הרפאים'."
"מה אתה אומר." כבר עכשיו התשובה הייתה הרבה יותר מעניינת משבוב ציפה.
"כן, אה? בקיצור, מרכזיית הרפאים מאזינה לכל השיחות שעוברות על הקו שהיא מחוברת אליו. עכשיו, יש מספר טלפון- זה מספר שבאופן רשמי, אין אף טלפון שעונה אליו, אבל מרכזיית הרפאים ספציפית מכירה אותו, והיא מחכה לשמוע חיוג למספר הזה. המרכזיות הסטנדרטיות מעבירות את החיוג אחת לשניה, ומה שאמור לקרות זה שבגלל שאין אף מרכזיה שמכירה את המספר הזה, השיחה הייתה מתבטלת. אבל מרכזיית הרפאים מחזיקה את הקו למעלה אחרי שהיא שומעת אותו, ומתחילה להקשיב למה שנאמר עליו. אבל, שים לב - היא לא שולחת אחורה צליל של הרמת שפופרת - זאת אומרת, מבחינת כל המרכזיות שבדרך, אנחנו עדיין במצב 'מחייגים, מחכים לתשובה'. ובכל זאת, כשאני אדבר לטלפון, מרכזיית הרפאים תקשיב לי."
"... אז, ככה אפשר לדבר באופן חשאי עם מרכזיית הרפאים."
"נכון, אבל כמו שאתה מתאר לעצמך, זה לא מספיק- אבל זה לא נגמר כאן! אחרי שאני מחייג אליה, אני מחייג את המספר האמיתי שאני רוצה להתקשר אליו. מרכזיית הרפאים שומעת את זה - המספרים הם בסופו של דבר רק צלילים מסויימים שעוברים על הקו - ואז היא בעצמה יוזמת שיחה עם המספר שאני רוצה לחייג אליו, שיחה שהיא טכנית נפרדת לגמרי מהשיחה ביני לבינה. והיא משתמשת בטריק דומה כדי שגם השיחה הזו תהיה במצב ביניים שבו אף אחת מהמרכזיות בדרך לא חושבת שנוצר קו תקשורת מלא. היא מקשרת בין הקו שלי לקו שהיא חייגה אליו, וזהו. ככה אני יכול לדבר עם מי שאני רוצה, כשטכנית כל המרכזיות בדרך לא יודעות שהתחילה שיחה. לא נוצרת אף רשומה. אם מישהו במקרה יושב פיזית באחת המרכזיות בדרך הוא אולי שם לב שמשהו מוזר קורה, אבל מכיוון שאין ממשק נוח שמראה מה המספר המקורי שממנו חוייגה שיחה, אין לו באמת דרך להבין שזה הגיע מכאן. זה- טוב, זה הרעיון."
"וואו." בוב חייך. "זה באמת מגניב."
"נכון!" פינקל חייך בגאווה. "אז- טוב, אז אתה יכול להבין למה זה סודי. אתה תבין אם אני לא אספר לך מה בדיוק המספר, כן...?"
"כן, כן." בוב הנהן. זה כבר יותר משהוא ציפה לשמוע. "אז בניתם את המרכזייה הזו מתישהו בעבר הרחוק?"
"אה- טוב, לא. לא אנחנו בנינו אותה."
"... אה. אז מי?"
"אנחנו- טוב, אנחנו לא בטוחים. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אבל לא במאה אחוז."
"אז... אז אתם פשוט משתמשים בה?"
"למה לא, נכון?" פינקל משך בכתפיו. "אנחנו גם לא בטוחים איפה היא, האמת. די בטוח שהיא נמצאת באיזור בין-טריטוריאלי לפי המספר שלה, וזו גם הדרך היחידה, אני חושב, שהיא תוכל להשתלט על מספר לא בשימוש בלי שהמרכזיות האחרות יבינו בוודאות שאין מספר כזה. אבל אנחנו לא יודעים איפה. אני חושב שגברת ל' עדיין הייתה רוצה לדעת איפה היא אבל זה לא בראש סדר העדיפויות שלנו."
"הממ." נראה שאפילו האנשים כאן לא יודעים לענות על כל השאלות.
בוב הרהר בזה כשפינקל המשיך לדבר. "תגיד, בוב. איך- איך אתה בעצם יודע על רשומות טלפוניה וכל זה? לא היית סתם איש בעיירה?"
"אל תשאל. הייתי בכל מיני מקומות לפני שהגעתי לכאן. את זה למדתי ברשות האכיפה."
"וואו, אתה- אתה אומר לי שהיית סוכן?"
"טכנית, אולי...? אני התגנבתי לאחד מימי הגיוס שלהם, ואז כבר החלטתי להישאר."
"מה אתה אומר!" פינקל חייך חיוך רחב. "לא כל יום פוגשים עוד סוכן-לשעבר! גם אני הייתי אחד, מזמן. מפקדה-שמונה-שלוש."
"אה, באמת? מפקדה-שש-שתיים."
"אה, זה מסביר מה עשית שם בעיר. איזה דרגה אתה?"
"... טוב. טכנית אין לי דרגה. אני עזבתי כשעוד הייתי בהכשרה." התשובה הזו הביכה את בוב יותר משהיא הייתה אמורה. אולי זה כי הוא דיבר עם מישהו שלכאורה היה סוכן אמיתי.
"הא, עדיף ככה, אה? אני הייתי בלש."
"נשמע מעניין."
"אה, סמוך עליי, אין- אין הרבה דברים מעניינים בטריטוריה-שמונה. טוב, בערך התיק המעניין היחיד שלי היה זה שהוביל אותי לגברת ל', אבל אז היא שכנעה אותי להצטרף אליה, ו- טוב, והשאר היסטוריה."
בוב תהה בקשר לזה. הוא הביט בחדר שסביבם, ואז מבעד לדלת הפתוחה, אל המעלית שחלפה ליד הגשר, הפעם בכיוון השני.
"אז אני אשאל אותך ברצינות, פינקל. מה כל כך מושך בלעבוד בתור... לא יודע, ספק אקדחים או מה שאתם לא עושים כאן? לא כבר עדיף להיות סוכן? או אפילו פעיל אנטי-אכיפה? לפחות באנטי-אכיפה אני יכול להבין את האידיאולוגיה."
"טוב, אני מבין למה אתה שואל את זה, אבל אתה יודע, העסקים שלנו הם לא העניין, והם בטח לא היו העניין לפני ארבע-מאות שנה, כשעוד לא התיישבנו במפעל-חמש. זו רק הדרך שלנו לממן את עצמנו. בסופו של דבר, תמיד היינו, ותמיד נהיה, מדענים." פינקל אמר את זה ברצינות שלא אפיינה את טון הדיבור שלו עד עכשיו. בוב לא היה בטוח איך להבין את זה.
"מדענים." "כן."
בוב הבין שיש הרבה שאלות שהוא רוצה לשאול. לפני שהוא החליט עם איזה לפתוח, פינקל דיבר בעצמו.
"היא דיברה איתך על המתכננים וכל זה, נכון?"
"... כן."
"מה אתה חושב על זה?"
"אני... טוב. אני עוד לא בטוח. אני חושב שהיא באמת ניסתה ללמד אותי משהו על העולם, ואני חושב שהיא הצליחה. כל העניין הזה עם הטבעות מביוס, זה ממש מטורף, אתה יודע? אבל אני עדיין מרגיש שיש לי יותר מדי חורים בהשכלה כדי להעריך את זה."
"אתה יודע, אם יש לך שאלות המשך, כדאי שתשאל אותה. אני יודע שהיא תשמח לענות לך. גם אני אשמח לענות לך, אבל היא מסבירה דברים יותר טוב ממני."
"הסברת את העניין של השיחות רפאים די טוב."
"אני- טוב, אני שמח שאתה חושב ככה! ובכל זאת."
"פינקל, תשמע, ברור לי שיש מידע שאתם בכוונה מסתירים ממני. אני לא הולך להציק לה בשאלות שהיא ממילא לא הולכת לענות עליהן."
"היא לא תענה לך על שאלות שקשורות לפרוייקט, אבל היא בשמחה תענה לך על שאלות שקשורות לעולם."
"אני בספק."
"בוב. סמוך עליי. אני- אני מכיר אותה קצת יותר זמן ממך. אין דבר שהיא אוהבת יותר לעשות מלענות על שאלות של אנשים."
"זה ממש לא היה נראה ככה בדרך לכאן. אתה יודע כמה קשה היה לשכנע אותה לענות על השאלות שלי על מה שהיא עשתה בעיירה שלי?"
"אבל, בסוף היא ענתה עליהן."
"... כן, אבל-"
"והיא ענתה עליהן בהרבה יותר פירוט משהיא הייתה צריכה."
"... כנראה."
"אני חושב שאנחנו קצת יותר טובים מרשות האכיפה בקטע הזה."
"נראה בקשר לזה." בוב מלמל. פינקל בא להגיד עוד משהו, אבל אז הוא הסתכל בשעון שלו ונדרך.
"... אה! טוב, נראה שאני קצת מאחר, אני- אם תסלח לי, בוב, אני חייב לעשות את השיחה עכשיו! נתראה בארוחת הערב?"
"נתראה." בוב אמר, נפרד ממנו בחיוך וקם. הוא העיף מבט במספר שפינקל חייג ואז יצא מהחדר.