"בקיצור," בוב לחש. "אחרי שיום העבודה שלו הסתיים, הלכנו להרים אליו טלפון."
הם הניחו בזהירות את הקופסה שהם סחבו על רצפת המשאית. זו הייתה הקופסה שהם הביאו מהמשאית שלהם. טריפלטון ניגש לקופסה שהם תכננו לגנוב, נשען עליה ופנה לבוב. "רגע אחד. הם באמת מדברים בטלפון?" "כן." בוב נשען גם הוא על הקופסה שלידו. טריפלטון הניד בראשו. "זה ממש מטומטם. הם לא יודעים שלרשות יש את רשומות הטלפוניה של כל השיחות שקורות בעיר? ככה אם תופסים אחד מהם, או אפילו רק חושדים, הם יכולים לבדוק את כל ה-" "כן, כן, ברור, הם יודעים את זה - אבל תקשיב, יש להם טריק!" "נו...?"
היה אמצע הלילה, והשניים עמדו במשאית של רשות האכיפה שחנתה איפשהו בקצה של העיר. טריפלטון איכשהו זיהה שהדלתות שלה לא היו נעולות - זאת הייתה מציאה אמיתית. הם החנו את המשאית שלהם ככה שהמכולות היו אחת מול השניה ותכננו לגנוב את אחת הקופסאות שהיו בתא המטען שלה שהם מצאו בה כמה מטות-הלם. טריפלטון הסביר לו שבמקרים כאלה, במקום רק לגנוב את מה שאתה רוצה, לפעמים יותר חכם להחליף את כל הקופסה; מחר בבוקר, סוכן שיעבור על המלאי שלהם וישים לב שמשהו חסר מאחת הקופסאות מיד יחשוד, אבל סוכן שיגלה קופסה אחרת עם תוכן אחר לגמרי ממה שהוא מצפה כנראה יחשוב שהוא בעצמו התבלבל ולא שמישהו היה פה בלילה. בוב המשיך בהסבר.
"הלכנו למרפאה השכונתית, כי יש שם טלפון, כן? אבל לא באמת נכנסו פנימה. בחלק החיצוני של הבניין, במקום יחסית נסתר, יש סוג של ארון כזה שאליו מתחבר קו הטלפון. פתחנו אותו, ניתקנו את החיבור הפנימי של הבניין ובמקום זה חיברנו טלפון משלנו." "רגע. מה? טלפון משלכם?" "כן. נייג'ל - זה האיש מהמכולת - הוא הביא איתו טלפון ספייר שהיה לו. מתברר שאפשר לקנות טלפונים ספייר במכולת, היית מאמין?" "בוב, אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי מכולת מבפנים." "טוב, אותי זה הפתיע. אף אחד אף פעם לא צריך טלפון ספייר, אבל עדיין יש מלאי שלהם למי שאי פעם יצטרך, ו... טוב, אני סוטה מהנושא. בקיצור אז חיברנו את הטלפון שלנו. זה מנתק את מי שבפנים באותו רגע, אז פשוט צריך לקוות שלא מתנהלת שיחה באותו רגע." "מה אתה אומר... זה בעצם די חכם. אם מסתכלים ברשומות הטלפוניה, נראה שמישהו במרפאה התקשר." "נכון - אבל בגלל שאנחנו לא נמצאים במרפאה, יש לנו אליבי, אז אף אחד לא יכול לקשר אותנו לשיחה! בקיצור, ככה הם עושים את כל השיחות שלהם כמעט." "נחמד. חבל שאף אחד לא טרח לעדכן את הבחור שהיה אחראי להאזנות לשיחות טלפון על ההתפתחויות החדשות בטכנולוגית העליונות הטלפונית. אולי נתחיל לזוז? אני רוצה לעוף מפה כמה שיותר מהר." "כן, צודק." בוב התחיל להרים את הקופסה שהוא נשען עליה וטריפלטון הצטרף. עכשיו נותר רק להעמיס אותה על המשאית שלהם.
"... טוב, תמשיך. אז דיברתם עם הפרנסואה הזה?" "כן. הוא היה קצת מעצבן. ניסיתי להבין ממנו אם הוא ידע שווילדביסט אמור להגיע לעיר הזו. הוא ניסה להעמיד פנים בהתחלה שהוא לא יודע על מה אני מדבר, כנראה כי הוא לא רצה לחלוק את המידע הזה עם מישהו זר, אבל זה היה ברור שהתשובה היא כן, ובסוף שיכנעתי אותו שאני ממש הייתי שם ביחד עם ווילדביסט ושאין טעם להסתיר את זה ממני. השורה התחתונה היא שווילדביסט לא הגיע." "לעזאזל. אז יכול להיות שהחבורה של רמברנדט תפסה אותו." "יכול להיות. אבל אחר כך הוא אמר לי שטכנית יש עוד כמה ימים עד הדדליין שווילדביסט נתן להם להגעה שלו, אז מבחינתו הוא לא קופץ לאף מסקנה." "טוב, מבחינתי שיקפוץ לאן שהוא רוצה."
סוף סוף, שניהם הניחו את הקופסה הגנובה במשאית שלהם, וסגרו את הדלתות האחוריות של שתי המשאיות. "טוב, אבל זה לא כל מה שרצינו. מה עם-" "כן, מקום לישון ולאכול, אני יודע. הוא הזמין אותנו למחבוא שלהם מחר בלילה. נייג'ל יראה לנו את הדרך. הוא לא רצה לספר לי, אבל עדיין הצלחתי להבין שזה איזה מקום מיוחד מתחת למגדל העירייה. הבוסית הקודמת של-" "בוא נכנס למשאית, בוב, ואולי תשמור את שיעור ההיסטוריה לנסיעה?" "טוב נו."
והם נסעו. המחבוא הנוכחי שלהם היה מאחורי בניין דירות חצי נטוש באחד הקצוות של העיר. לא כל כך קל להחביא משאית משלוחים, אבל זאת בעיה שהם חשבו עליה רק כשהם הגיעו כבר לעיר. הם ישנו בתוך המשאית במשמרות, וזה היה מאוד, מאוד לא נוח, לדעתו של בוב.
כשהם הגיעו הם ירדו מהמשאית ועלו אל המכולה כדי לבחון את השלל שלהם. הקופסה שהם השאירו מאחור הכילה ערמה של בגדים שטריפלטון ובוב הקפידו להוציא ממנה כל דבר שהיה עליו הצבע אדום, ליתר בטחון. אין ספק שהסוכן שיראה את זה יהיה מבולבל, אבל קשה להאמין שהוא יחשוד בפעולת אנטי-אכיפה. הם פתחו את הקופסה שהם גנבו - טריפלטון הציץ בה קודם כשהוא ראה את מטות-ההלם, אבל הם שמרו אותה סגורה כשהם העבירו אותה בין המשאיות.
"... בוב." "כן." "תסביר לי את זה."
הקופסה הייתה מלאה בחבילות של עוגיות.
"לקחנו את הקופסה הלא נכונה." "מה אתה אומר?" "אני מתכוון, זה ההסבר היחיד ש..." "ברור שזה ההסבר! אנחנו כל כך מטומטמים. אני לא חושב שיש לי כח לחזור לשם. הולך להיות לי כאב בטן רציני אחרי המשמרת הבאה שלי. כמובן ש..."
"רגע." המבט של בוב התחדד. "יכול להיות שמה שקרה פה זה סוג של נס."
טריפלטון הסתכל עליו בהשתהות בעוד בוב תחב את היד שלו לקופסה, חיטט בפנים... ואחרי קצת חיפושים, שלף החוצה שקית מכולת. עם כל הצרות של הימים האחרונים, זה אולי היה הרגע הכי מאושר שלו כבר הרבה מאוד זמן. הוא הניף את השקית למעלה בתחושת ניצחון. "יש! טריפלטון, אתה לא תאמין! אלה הקניות שלי מהיום שעזבתי את העיירה שלי - לא ציפיתי שאי פעם אראה אותן שוב - אני חושב שאפילו אמור להיות פה תה ארמדיל - אתה יודע כמה זמן כבר לא הייתי במכולת?" "כמה שעות. אין לי מושג מה לכל הרוחות קרה פה עכשיו, אבל אני חושב שאני מעדיף את זה ככה. תלך לישון? אני רוצה שתהיה עירני במשמרת שלך." "כן, כן, אני אלך עוד מעט."
בוב מצא את התיק שלהם - הוא גם היה מונח איפשהו במכולה של המשאית - ותחב פנימה את שקית המכולת. הוא כבר ידע שהוא לא הולך לישון טוב - בין אם זה בגלל החלומות המשונים או רק בגלל הפחד שלו מהחלומות - אבל עכשיו הוא הרגיש במצב רוח טוב במיוחד, ואולי זה יעזור. "לילה טוב." "גם לך."