בוב התגאה בעובדה שהוא הצליח להסתדר לבד. הוא השתמש במפקדה על הגבעה שהשקיפה על העיר ובמגדל הגבוה שבמרכזה כדי להתמצא - הוא זכר במעורפל איפה הם היו ממוקמים אחד ביחס לשני בפעם הקודמת שהוא היה שם, וככה הצליח למצוא את דרכו. נראה שהמכולת הייתה ריקה מלקוחות. מושלם. הוא נכנס, ווידא שאכן הוא שם לבד, ופנה אל המוכר שישב מאחורי הקופה. המקום נראה משמעותית יותר טוב מהפעם הקודמת שהוא היה בו. זה כנראה לא מפתיע.
"שלום." בוב אמר בטון רשמי. האיש מאחורי הקופה חייך בנימוס בתגובה. בוב תהה אם הוא זיהה אותו. כנראה הוא עכשיו הולך לגלות. בוב המשיך.
"אנחנו מכירים מאיפשהו, במקרה...?" המוכר, בתגובה, הרים גבה. "... אני לא בטוח, אדוני? יכול להיות?"
בוב נשען קדימה לכיוון הקופה. "יכול להיות. האמת, בטוח. לא כל כך מזמן הייתי כאן בתפקיד, באותו יום שפעיל אנטי-אכיפה פרץ למכולת." המוכר הזדקף כשהוא שמע את זה. בלי לבזבז זמן, בוב שלף מהכיס שלו את תג הסוכן שלו והניח אותו מולו. הוא ווידא פעם נוספת שהם אכן לבד לפני שהוא דיבר.
"הסוכן רוברט, רשות האכיפה. אני בתפקיד מיוחד עכשיו, לכן אני לא על מדים. אם לא אכפת לך, אדוני, הייתי רוצה לוודא כמה פרטים בקשר לתקרית באותו יום. מיילו, הפושע, נמצא בליבה של פרשה עמוקה וחשאית, אתה מבין, והרשות רוצה לוודא שאנחנו לא מפספסים אף פרט."
"מה...? אה, טוב, אני לא בטוח אם זה זמן טוב, אדוני הסוכן, אבל-" "זה זמן טוב. רק כמה שאלות, אם לא אכפת לך." "... טוב, בסדר." המוכר זז באי נוחות במקום. בוב חיכה לרגע הזה הרבה מאוד זמן. הוא המשיך.
"יפה. אתה בוודאי זוכר שהפטרול שהשתתפתי בו הגיע לפה רגעים מעטים אחרי שקראת לעזרה. תקן אותי אם אני טועה, אבל אני מבין שציר הזמן היה כזה - אתה הגעת למכולת, וראית שמיילו כבר בפנים, עסוק בונדליזם." "כן. הוא ממש היה כאן." "אני מבין. אני זוכר שהיה מרוסס סמל אנטי-אכיפה על הקיר - אתה אמרת בחקירה שממש ראית אותו מרסס אותו בזמן שהגעת, נכון?" "הסמל... כן! כן, אני זוכר את זה, נכון. הוא בדיוק סיים כשנכנסתי." "הממ. מיד באותו רגע, אתה צעקת בקול רם, נכון?" "נכון - ואז הוא ברח, מהדלת האחורית ש-" "כן, כמובן. אני זוכר ששמענו את הצעקה, ואז הגענו. זה בגדול הצד שלך של הסיפור. אתה בא, המכולת מושחתת, מיילו מצייר את הסמל. עוד משהו שאני מפספס?" "לא... לא שאני חושב." "מצוין."
המוכר, שהיה די מתוח עד עכשיו, השתחרר. בוב לקח נשימה עמוקה, הניח את היד שלו על התג, ונשען קדימה. הוא הביט ישר בעיניים של המוכר, והתאפק לא לחייך. היה משהו מאוד מספק בכל זה אבל הוא ידע שהוא צריך להישאר רציני.
"אני תוהה, אדוני, למה אתה משקר."
"... מה?"
"אני פשוט לא מבין. שמעתי את מיילו מודה שהוא פעיל אנטי-אכיפה. אני בטוח שהוא יכל לעשות משהו כזה - לפרוץ למכולת, לרסס גרפיטי - איזה סיבה יש לבן אדם לשקר כדי להפליל פעיל אנטי-אכיפה?" "לשקר?" המוכר הזדקף שוב והניד בראשו. "לא, לא! אדוני הסוכן, זאת חייבת להיות אי הבנה - מה שאמרתי לך עכשיו זה גם מה שהודתי בחקירה, נכון? זאת האמת! אין שום דבר ש-" "די." בוב הרים את ידו. "אני יודע שאתה משקר, ובטח שאתה יודע גם. לספריי שמיילו נשא איתו לוקח זמן להתייבש. אני יודע את זה כי אני התלכלכתי ממנו בעצמי זמן מה אחרי שהתזתי אותו. אני לא יודע כמה זמן בדיוק לוקח עד שהוא מתייבש, אבל זה לא היה מספיק לקרות בין הרגע שצעקת לרגע שהגענו. הסמל על הקיר היה יבש לגמרי."
המוכר בהה בו בפה פעור. לא נראה שהוא היה יודע מה הוא צריך להגיד.
"דבר ראשון, זה אומר שאתה שיקרת עכשיו, שזה כבר חשוד. אתה לא באמת ראית אותו משתמש בספריי. דבר שני, זה אומר שהסמל כבר היה מצויר כאן זמן מה, ואתה כמובן ידעת את זה. הניחוש שלי - אתה זה שצייר אותו, המטרה הייתה למשוך את תשומת ליבנו למיילו ולתת לנו סיבה טובה לשפוט אותו. אני מודה שאני לא באמת מבין למה שתעשה את זה, אבל זה נראה לי הכי הגיוני."
"אני... אני לא... זה לא..." למוכר בבירור לא היה שום מושג מה לעשות. הוא הסתכל סביב, ואז חזרה אל בוב, ואז הניד בראשו. "זאת... זאת חייבת להיות טעות, אדוני הסוכן, אולי הצבע - אולי פשוט, יכול להיות..." אם זה לא היה ברור קודם, עכשיו הבעת הפנים של המוכר הייתה פחות או יותר שקולה להודאה באשמה. הוא השפיל את מבטו. בוב, לעומת זאת, עוד לא סיים. עכשיו הגיע הזמן לשלב המסובך יותר.
"למזלך," בוב חייך חיוך מסופק. הוא הפך את תג הסוכן שלו, וחשף את הצד השני, שהיה מכוסה באחד הסרטים שטריפלטון אהב לקשור מסביב לזרועות שלו. אדום, וכשמסתכלים מקרוב, מסומן בבירור בסמל של האנטי-אכיפה. "אני לא באמת סוכן. אני בטח לא מתכנן להסגיר אותך או משהו, למרות שטכנית אני בכלל לא יודע אם עברת על החוק או לא. כל מה שאני רוצה זה ליצור קשר עם פעילי אנטי-אכיפה שנמצאים בעיר הזו, ואתה קצה החוט היחיד שהיה לי. אני מניח שמה שלא תהיה הסיבה שלך להפליל את מיילו, אתה היית מוכן לפעול נגד הרשות בשבילה - אתה בטח יודע לפחות קצת על האנטי-אכיפה בעיר הזו - ואפילו אם אתה אויב שלנו, אני לא אויב שלך. אני אעזוב אותך לנפשך ברגע שתספר לי כל מה שאתה יודע."
בשלב הזה היה ברור שלמוכר אין שום מושג איך לעכל את זה. הוא נתן בבוב מבט מבולבל במיוחד. בוב שוב בדק שאין אף אחד שנכנס למכולת, ונתן למוכר קצת זמן להירגע.
"... נו?" "מה נו? אני - איך אני אמור להגיב על זה?" "אידאלית אתה תספר לי כל מה שאתה יודע ואז אני אעזוב אותך לנפשך. אני חושב שזה היה די ברור." "מה ברור? דבר ראשון, לפני רגע אמרת שאתה סוכן. אני באמת זוכר אותך מאותו יום - אתה היית סוכן, אין ספק. עכשיו אתה טוען שאתה לא, אבל למה שאני אאמין לך?" "אני עזבתי את הרשות - השם שלי הוא בכלל לא רוברט, רוברט זה מישהו שגר איפשהו פה בשכונה, ו- עזוב את זה, תקשיב, אם אני סוכן, אתה כבר אבוד ממילא, כי זה אומר שהרשות יודעת מה עשית. אז למה לא לדבר בכל מקרה?" "כי אם אתה סוכן, אני לא הולך להלשין על החברים שלי לרשות." "אהה, אז יש לך חברים שמעורבים בזה!" המוכר הסמיק ודפק את היד שלו על הקופה. "טוב, די. תצא מהמכולת עכשיו." בוב נאנח. זה באמת היה החלק המסובך, למרות שזה היה החלק שבו הוא אומר את האמת.
"... תשמע. עבר עלי הרבה מאז שהייתי פה בתור סוכן. עזבתי את העיר, ועכשיו חזרתי, אני ועוד חבר שהוא פעיל אנטי-אכיפה, אבל הוא לא מהעיר. אנחנו יודעים שאיכשהו, הבוס של החבר שלי יצר קשר עם פעילים מהעיר הזו, אז יהיה פה מישהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו, אבל אין לנו מושג מי או איפה. אני ממש עיף, אני בקושי ישנתי בימים האחרונים ואין לנו מקום טוב להישאר בו בלילה, בבקשה, אם אתה איכשהו יכול לעזור לאנשי אנטי-אכיפה מסכנים זה יהיה ממש נחמד. אני אגיד לך שבאופן אישי כל מה שמעניין אותי זה למצוא מיטה נורמלית."
היה רגע של שקט. המוכר לאט לאט התיישב, נשען אחורה, ועצם את עיניו.
"הוא היה האויב המושבע שלי, אתה יודע." "... מה?" "מיילו. זאת הסיבה העיקרית. לא היחידה, אבל העיקרית. הבן אדם הכי חצוף שהכרתי בחיים." "רגע, מה?" בוב הרים גבה. "איך זה לא עלה בחקירה של התקרית?" "זה לא עלה כי אף אחד מאיתנו לא הזכיר את זה. אני מניח שהוא הבין שזה לא רעיון טוב להודות שהוא האויב המושבע שלי, כי זה רק היה גורם לו להיראות יותר אשם. ואני העדפתי לשמור על פרופיל נמוך." "מה אתה אומר." בוב החזיר את התג בחזרה לכיס שלו. "אם ידעת שהוא אנטי-אכיפה, למה לא פשוט לדווח לרשות? ככה כולם היו מרוויחים." "זה לא כזה פשוט." הוא הניד בראשו, היסס לרגע, ואז המשיך. "אתה מבין, אני גם מאמין באנטי-אכיפה." "... אה. טוב, אני עכשיו ממש לא מבין כלום." "אני מקווה שאני יכול לסמוך עליך, אדון רוברט." "אתה יכול לקרוא לי בוריס. ואתה כבר ממילא סיפרת לי יותר מדי. אני חושב שלא יזיק אם תסביר לי קצת יותר." "כן... אני חושב שלא יזיק שתדע את זה, אם אני הולך לעזור לך." המוכר הנהן, חשב קצת, ואז המשיך.
"לפני שנה בערך, פרנסואה - חבר טוב שלי - חשף בפני שהוא פעיל אנטי-אכיפה. לא סתם, מתברר שהוא בן אדם די חשוב באנטי-אכיפה של העיר. הוא דיבר איתי על זה הרבה, ואני התחלתי להאמין שהוא צודק וזו הדרך הנכונה. לפעול נגד הרשות." בוב הנהן בשקט. "באיזשהו שלב, הוא אמר שהוא מוכן לצרף אותי רשמית לקבוצה שלו, אבל בשביל זה אני אצטרך לעזור לו להיפטר מאחד הפעילים האחרים. הוא ידע שמיילו הוא האויב המושבע שלי, כמובן, ועזר לי לתכנן את מה שקרה באותו יום - לדוגמא, לדאוג שמיילו יעבור בחוץ בזמן שהפטרול עבר. אז זהו. זה עבד, עכשיו אני בקבוצה. אני יכול לקשר אותך עם פרנסואה, אם אתה רוצה. הוא בטח ידע לעזור לך ולחבר שלך."
"זה יהיה נחמד." בוב נשם לרווחה. המטרה הושגה. נראה שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. לפחות בינתיים. בתקווה הם יוכלו לגלות דרך הפרנסואה הזה מה עלה בגורלו של ווילדביסט. "למרות שאני עדיין לא מבין למה שהוא ירצה להפליל מישהו מהקבוצה שלו. זה לא נשמע חכם במיוחד." "כן, זה, טוב..." המוכר חשב על זה קצת לפני שהוא ענה. "... פוליטיקה. כנראה. לפי מה שהבנתי, לפני כמה שנים הייתה מישהי אחרת שהייתה הבוסית של כל פעילי האנטי-אכיפה בעיר - היא הייתה ידידה של פרנסואה, והייתה בחורה די רצינית - היא עבדה בעירייה, תאמין או לא. אבל אז הרשות עלתה עליה ותפסה אותה, וזה כנראה פירק את כל הארגון שהיה בעיר. הוא הצליח לקחת שליטה על חלק מהפעילים שהיו ועל המחבוא המקורי שלה, ועכשיו - הוא אמר לי, לפחות - הוא נפטר מאנשים שלא מתאימים לחזון שלו לעיר. כמובן שאסור למיילו היה לדעת שאנחנו מתכננים את זה, כדי שלא ילשין על הקבוצה שלנו גם אם עכשיו חוקרים אותו איפה שהוא לא יהיה." "... אה." באותו רגע בוב הבין שממש לא אכפת לו מפוליטיקה. "וגם, טוב, באיזשהי רמה כל פעם שיש כאוס זה עובד לטובתנו. אז לפחות יש איזשהו ערך ללבגוד בפעילי אנטי-אכיפה אחרים, נכון?" "... כנראה." בוב השיב בעדינות. "טוב. בוא תשיג לי את הפרנסואה הזה." "תצטרך לחכות שיום העבודה שלי יסתיים. ואז נרים אליו טלפון."