בוב יכל להרגיש בבטן שלו את המשאית מסתובבת לימין ולשמאל בפתאומיות. זה לא היה נעים במיוחד. היתרון היה שהדחף הרגעי שהיה לו לעצום את העיניים ולהירדם כאן על גג המשאית נעלם. במאמץ מה, הוא הצליח להסתובב, לעמוד על הברכיים ולהסתכל קדימה.
טריפלטון ורמברנדט שכבו אחד על השני ונראה ששניהם נאבקו לשמור על שיווי המשקל שלהם בערך כמו שהם נאבקו אחד בשני. המשאית המשיכה לנסוע בפראיות, וכשבוב הביט על הכביש לצידה הוא יכל לראות את הסיבה: באותו מקום שבו נסע קודם אופנוע לצד קיר הסלע, נסע עכשיו אופנוע אחר, גם עליו שני אנשים, כשהאחד שישב מאחורה ניסה לטפס דרך הדלת של תא הנהג. הוא ניחש ששני אלה מהקבוצה של ווילדביסט. נראה שהנהג של המשאית סטה לימין ולשמאל כדי להיפטר מהם, אבל בינתיים לא היה ברור איך זה יגמר.
"אידיוט - אנחנו שניים נגד אחד, כדאי שתוותר עכשיו אם אתה רוצה-" "שניים? בינתיים החבר החדש שלך לא עשה שום דבר חוץ מלהכניס אותך לצרות." רמברנדט הצליח לרכון מעל טריפלטון וניסה לסדר משהו באקדח שלו בזמן שהוא דיבר. בוב התחיל לזחול לכיוונם. "זה אחד נגד אחד, ולי יש-" בוב השתמש בנשק היחיד שהיה לו ונגח ברמברנדט מאחורה. הקסדה שוב הוכיחה את עצמה. רמברנדט נאנק מכאב, ובוב הושיט את ידו לטריפלטון והצליח למשוך אותו לכיוונו.
"... תודה, בוריס. אני-" המשאית שוב סטתה ימינה ואז שמאלה בחדות - רמברנדט עף לקצה השני של המכולה וכמעט נפל, ובוב וטריפלטון הצליחו להישאר במקום רק בגלל שהם החזיקו אחד את השני. "... לעזאזל. אנחנו באמת הולכים ליפול אם זה ימשיך." בוב הסתכל סביב. הם עכשיו נסעו קרוב באופן מסוכן למשאית שלידם. "אתה חושב שאולי...?" "כן. בשלוש, נעמדים, ואז שוב בשלוש, קופצים. אחת - שתיים - שלוש!" בוב וטריפלטון שניהם נעמדו באותו זמן. הידיים שלהם כמעט נדבקו מזיעה. טריפלטון הסתכל ישר קדימה, וספר שוב. "אחת - שתיים - " באותו רגע נראה ששניהם הרגישו את המשאית משנה מהירות שוב מתחת לרגליים שלהם. " - עכשיו!" בלי להסס, שניהם קפצו ונחתו על גג המשאית שלידם בקול הלם עמום.
פתאום הכל הרגיש הרבה יותר יציב. המשאית השחורה שעליה הם עמדו עד לפני רגע האטה והתרחקה מאחוריהם.
"זה עבד." "מוזר, נכון?" טריפלטון חייך לעברו. בוב הרגיש שאמנם הוא יכל לעמוד זקוף שוב עכשיו אבל הוא לא היה בטוח שהוא רצה. הוא הסתכל סביב כדי לנסות להעריך את המצב. הכביש מולם לאט לאט התיישר. המשאית שנסעה לפניהם גם היא פנתה ימינה ושמאלה בפראיות עכשיו, אבל היא הייתה מספיק רחוקה לפניהם שזה לא נראה מדאיג במיוחד.
"מה בדיוק התוכנית עכשיו, טריפלטון?" "אין תוכנית. בעצם, אתה יודע מה? בוא נחזור לתוכנית המקורית. בוא נשתלט על המשאית הזאת." שניהם התקרבו לאט לקדמת המשאית והביטו למטה על תא הנהג. "איך משתלטים על משאית בדיוק?" "אני אף פעם לא עשיתי את זה, אבל אני חושב שהרעיון די ברור, נכון? נטפס למטה ונחזיק חזק את תא הנהג משני הצדדים שלו. נתפלל שהדלתות לא נעולות. ואז פשוט ניכנס פנימה. הנהג יהיה עסוק מדי בלנהוג בשביל להאבק אני מקווה, וזה יהיה שניים נגד אחד." "אתה גורם לזה להישמע די פשוט." "אז מה? גם לקפוץ מגשר זה פשוט. אבל אין לי ממש רעיון אחר. זה רק עניין של זמן עד שמישהו ישים לב שאנחנו כאן ויתחיל לירות עלינו."
לבוב היה קשה להאמין שהוא באמת עושה את כל הדברים האלה - קופץ ומטפס על משאיות - אבל הסיטואציה לא ממש השאירה לו ברירה, וההתרגשות איכשהו שמרה עליו עירני ונתנה לו כח להמשיך. הוא וטריפלטון רכנו על תא הנהג בשני הצדדים שלו. טריפלטון סימן עם היד, והם זזו. בוב בזהירות הוריד את עצמו למטה לצד הדלת שבצד שלו ותפס בידית בחוזקה כשהיד שלו הצליחה להגיע אליה. הוא ראה את הנהג דרך החלון מביט בו במבט מבולבל. ואז טריפלטון דפק על החלון בצד השני, הנהג העיף מבט לכיוונו ובבירור נכנס לפאניקה. בוב הצליח לפתוח את הדלת ונשם לרווחה כשהוא הצליח להיכנס פנימה. טריפלטון נכנס בערך באותו הזמן, ומהר מאוד שניהם ביחד הצליחו לדחוף את הנהג הצידה מהעמדה שלו - היתרון המספרי באמת עזר. טריפלטון הצליח להצמיד אותו למושב ליד הנהג ולאחוז בזרועות שלו, ובוב מיד תפס בהגה ברגע שהוא התפנה.
"אתם לא יודעים מה אתם עושים! אתם תשלמו על זה! אם הוגלין ידע ש-" "שקט!" טריפלטון דחף את הראש שלו לתוך המושב. בוב הבין שיש בעיה כשהוא שם את הרגל שלו על דוושת הגז. "טריפלטון. אנחנו מטומטמים." "מה הפעם?" "אני בצד של הנהג." היו כמה רגעים של שקט, ואז טרילפטון התפקע מצחוק. בוב גיחך בעדינות. "... אני רציני. זאת הייתה טעות." "טוב, אולי נחליף אחר כך, אבל עכשיו צריך לפעול מהר. אל תזיז את העיניים שלך מהכביש לא משנה מה. אתה יודע להאט, נכון? תאט אותנו, אבל לא מהר מדי, ולא לעצירה מוחלטת. עדיין יש עוד משאית מאחורינו. ברור?" "ברור." "יופי. כל מה שאני רוצה זה שנהיה מספיק איטיים שאני לא ארגיש רע עם עצמי כשאני אזרוק את הבחור הזה מהדלת." "אתה לא תעז! אנחנו-" "תסתום! הבנת אותי, בוריס?" "הבנתי."
וזה מה שהוא עשה. למזלו של בוב לא היה צריך להזיז את ההגה יותר מדי, ולהאט בעדינות זה משהו שהוא דווקא כן ידע לעשות פחות או יותר בסדר. באיזשהו שלב, כשנראה שלטריפלטון קשה כבר להחזיק את הנהג במקום, הוא פתח את הדלת ואחרי מאבק קצר הצליח לבעוט אותו החוצה. בוב שמע אותו מקלל בזמן שהוא נפל על הכביש.
"נפתרנו מבעיה אחת. עכשיו כדאי שתשים גז, כי אני חושב שברגע שיראו ש-" "טריפלטון, תראה!" העובדה שהם האטו נתנה למשאית השחורה הזדמנות לעקוף אותם. בוב נשען קדימה והצביע על החלק האחורי שלה. הדלתות היו פתוחות, ובפנים אסמרלדה שכבה לצד הקיר, מתנשמת. לנדאו רכן מעליה ועטף מה שנראה כמו פיסת בד אדומה מסביב לזרוע שלה. נראה שזה היה חלק מהדגל הגדול שהם השתמשו בו מוקדם יותר.
"היא בסדר!" טריפלטון נשען אחורה ונאנח לרווחה, ובוב הרגיש שירדה לו אבן מהלב. הם לאט לאט התקרבו אליהם מאחורה בזמן שבוב האיץ.
"תגיד, אתה רואה את רמברנדט שם איפשהו, בוריס?" "אני לא מזיז את העיניים מהכביש." "טוב נו. אני לא רואה אותו מכאן, אבל אני לא בטוח מי נוהג במשאית שלהם עכשיו. תקשיב, בוא לא ניקח סיכון. בוא נביא אותם אלינו." "... מה?" "פשוט תיסע ככה שהדלת שלי ליד הקצה האחורי של המכולה שלהם, וננסה להכניס אותם לכאן ביחד איתנו." "מה? אני לא יודע אם זה יעבוד." "למי אכפת מה אתה יודע? תעשה את זה." לבוב לא היה כח להתווכח - רק לשלוט בהגה כבר העסיק אותו מספיק - והוא עשה כמו שטריפלטון ביקש. הם נסעו קרוב באופן מלחיץ למשאית השחורה, כשהקופסה שבצבצה החוצה מהמכולה הייתה ממש מחוץ לדלת בצד של טריפלטון. "הי! שניכם! בואו לכאן!" "אתה רציני...?" בוב זיהה את הקול של אסמרלדה. "תמיד! במיוחד עכשיו."
כמות האופנועים שנסעו בכביש לפניהם הדאיגה את בוב יותר ויותר. הוא לא היה בטוח כמה הוא יצליח לא להתנגש באחד מהם. באיזשהו שלב, בוב הסיט את העיניים מהכביש רק לרגע לכיוון טריפלטון, וראה את אסמרלדה ולנדאו זוחלים על הקופסה לכיוון הדלת הפתוחה. במאמץ קל, טריפלטון הצליח למשוך את אסמרלדה לתוך תא הנהג, ואחר כך את לנדאו. הוא טרק את הדלת, ומיד לאחר מכן הקול של שתי יריות חתך את האוויר.
"מה זה היה?" בוב שאל. "מישהו מהמשאית מאחורינו ירה עלינו עכשיו." אסמרלדה ענתה. "אה. זה לא טוב. היי, אני שמח שאת בסדר." "לנדאו הציל אותי! אני עמדתי ליפול, אבל-" "כן, כן, הצלת חיים! אין דבר יותר טוב מחיים טובים, כך אומרים, ואין חיים בלי לחיות..." "... בסדר." טריפלטון הרים את קולו. הסידור הזה היה מאוד צפוף ולא נוח, כשבוב וטריפלטון בערך יושבים על שני הכיסאות והשניים האחרים היו דחוסים ביניהם. "אסמרלדה, היד שלך עדיין מדממת, תנסי לנוח. בוריס, אתה תהיה בשקט ותנהג. אני לא בטוח איך אני אצליח להחליף אותך כשאנחנו יושבים ככה, אבל נחשוב על משהו." בוב הנהן. עוד יריה נשמעה מאחוריהם, וכנראה פגעה בצד המשאית.
בוב היה מרוכז לחלוטין בנסיעה עכשיו, והצליח להבחין במשהו במרחק. זה היה פס שנמשך לאורך האופק. הוא נשען קדימה כדי לנסות להבין מה הוא רואה. לא רחוק מלפניהם, משאית אחת עדיין סטתה מימין לשמאל ברחבי הכביש. לפניה עוד הייתה המשאית של ווילדביסט שהצליחה לצבור מרחק מהם. ועוד לפנים, אך הולכת ומתקרבת, הייתה צומת-טי; הכביש התפצל בחדות ימינה ושמאלה, ופס של עמודי טלפון וחשמל גידר את הכביש בצד שמולם.
"... טריפלטון. יש בעיה." "מה?" "יש פיצול." "אה." "לאן פונים?" טריפלטון נשען גם הוא קדימה. "... אני לא יודע." "בעצם, כולם הולכים לפנות לאותו כיוון?" "אני לא יודע." "איפה עיר-שש-שתיים? זה בכלל הדבר הנכון לפנות לכיוון שלה?" "אני לא יודע." "לפנות לאן שווילדביסט פונה? אולי בכוונה לפנות לכיוון השני?" "לעזאזל, בוריס, אני לא יודע!" "טוב, אז מה לעשות? אני לא פניתי בזוית ישרה אף פעם בחיים שלי, ובטח שלא במהירות הזאת!" "אולי," אסמרלדה דיברה. "נעצור בצד?" כאילו כדי לענות לה, עוד שתי יריות נשמעו, ואחת מהן ניפצה את אחת ממראות הצד של המשאית. זה לא היה כל כך נורא כי בוב לא השתמש בהן, אבל זה עדיין לא היה סימן טוב. "... בלי עצירות." טריפלטון החליט.
בוב הסתכל קדימה על שרשרת העמודים בצד השני של הצומת. "יש לי רעיון." הוא אמר לפתע. "אוי לא." "מה 'אוי לא'? עדיין לא אמרתי מה הרעיון!" "אני יודע מה הרעיון שלך." "נו? זה יוציא אותנו מהמרדף. נכון?"
המשאית של ווילדביסט פנתה ימינה בצומת, בלי להאט.
"אולי זה יעבוד, אבל אני עדיין שונא את זה."
המשאית שאחריה פנתה שמאלה. האופנועים שנסעו מולם פחות או יותר התפצלו בין שני הכיוונים.
"... על מה אתם מדברים?" "תתכופפי ותחזיקי חזק, אסמרלדה."
בוב לא הוריד את הרגל מהגז, נסע ישר קדימה, מחוץ לצומת ולכביש - ולתוך עמוד טלפון שעמד ממש מולם.