הרוח שאגה באוזניים של בוב. האופנוע היה מוחזק חצי-מחוץ לדלת הפתוחה של המכולה; אסמרלדה כבר התניעה אותו, והגלגל האחורי הסתובב באוויר מאחוריו. בוב חיבק אותה חזק מאחורה. הייתה רק קסדה אחת שהם יכלו להשתמש בה, והם החליטו שהוא יחבוש אותה, כי יותר סביר שאם ירו בהם מאחורה, יפגעו בו. איכשהו זה לא עשה אותו רגוע יותר.
"מוכנה?" מישהו צעק מבפנים. הוא חשב שזה היה סולימאן, שאחז בכידון של האופנוע מקדימה. "מוכנה!" אסמרלדה צעקה בחזרה. האופנוע נדחף לאחורה, פגע בכביש, רעד - ואיכשהו הצליח להתייצב אחרי כמה רגעים, במהירות דומה למהירות של המשאית שלפניו. בוב נשם לרווחה.
"הכל טוב שם מאחורה?" "כמה שאפשר." "יופי. כדאי שתסתכל אחורה ותעזור לי לנווט." וזה מה שהוא עשה.
הכביש היה סלול לצד קיר סלע גבוה שהיה מחסום טבעי באחד הצדדים, כשהצד השני היה נראה כמו מדרון מתון. לא רחוק מהמשאית שהם יצאו ממנה הייתה משאית נוספת - עוד אחת שהייתה חלק מהמשלחת של ווילדביסט. כרגע היא הייתה מוקפת במה שנראה כמו אופנוענים משני צדדי הקונפליקט שניסו לירות אחד על השני תוך כדי נסיעה. אסמרלדה האטה בעדינות, שמרה מרחק מהם בצד השני של הכביש ונתנה להם לחלוף על פניה. עוד מאחורה היו שתי משאיות לרוחב הכביש - נוסעת לצד קיר הסלע הייתה המשאית שבה הם הגיעו, צבועה בשחור ועם הסמל של רשות האכיפה עליה. בוב שם לב לרמברנדט במושב הנהג. לידה הייתה משאית אחרת צבועה באדום. "בוריס, אני הולכת להאט, וכשהוא יעבור על פנינו, לנסות-" "כן, אני מבין, אל תעשי את זה מהצד של הקיר. כבר נוסע שם אופנוע אחר. תעשי את זה בין המשאיות." "הבנתי."
וזה מה שהיא עשתה. כשהם התקרבו, בוב יכל לראות מה האופנוע האחר ניסה לעשות. רכבו עליו שני אנשים, ובאופן שנראה לבוב מאוד מסוכן, האיש שישב מאחורה ניסה לפתוח את הדלת של המשאית של רמברנדט ולהצטרף אליו בפנים. נראה שרמברנדט ניסה לעזור להם - לפחות עד שהוא הבחין באופנוע שלהם חולף על פני הצד של הנהג, הפנה את מבטו, ועם יד אחת עדיין על ההגה, שלף את האקדח שלו בידו השניה. החלון כבר היה פתוח.
"רמברנדט!" זו הייתה אסמרלדה. באותו רגע, עם משאיות בשתי הצדדים שלהם ואקדח שעוד רגע היה מכוון כלפיהם, בוב הרגיש שלמשוך את תשומת הלב שלו לא היה רעיון כזה טוב. "בבקשה תגיד לי שיש לזה הסבר!" "זה לא אישי, אסמרלדה. פשוט משימה חדשה. אני ממליץ לך לא להתערב." "לא, אני לא יכולה-" רמברנדט סובב את ההגה, הסיט את המשאית לכיוונם, ואסמרלדה האטה בפתאומיות. שתי המשאיות שהיו משני צדדיהם חלפו על פניהם וכמעט נשקו אחת לשניה. בוב הסתכל אחורה. שתי משאיות נוספות נסעו לרוחב הכביש מאחוריהם.
"היי, תסתכל!" בוב הסתובב חזרה קדימה, וראה על מה אסמרלדה הצביעה - הדלתות האחוריות של המשאית השחורה היו פתוחות. טריפלטון עמד בפנים ונופף להם ולנדאו עמד לצידו. "נחמד... אבל כדאי שגם את תסתכלי." אסמרלדה הביטה אחורה כדי לראות את מה שהדאיג את בוב - נראה שהמשאית שנסעה ישר מאחוריהם האיצה, והחלק הקטן של הכביש התחום בין המשאיות שהם יכלו לנסוע בו הלך והצטמצם. אסמרלדה האיצה גם היא, עד שהם היו מספיק קרובים למכולה שמולם בשביל לשמוע את השניים שבפנים כשהם צעקו.
"סוף, סוף, סוף, כשלון מוחלט! אבל אם זה הסוף, לפחות-" "תסתום! אסמרלדה, שמת לב שהמשאית מאחוריכם עומדת להתנגש בכם?" "כן, מה בדיוק אתה רוצה שאני אעשה בקשר לזה, טריפלטון?" "סתם חשבתי שאולי תרצי להתכונן למוות שלך מראש." "אולי נצליח לעלות מפה פנימה אליכם איכשהו...?" בוב העז להציע. "לא יודע, אולי, איך בדיוק תעשו את זה?" בוב הסתכל אחורה - הוא יכל להביט בעינייים של הנהג שמאחוריהם שהיה קרוב באופן מפחיד. "אני לא בטוח בקשר לזה." "בוריס, תחזיק אותי הכי חזק שאתה יכול. שניכם, תתפסו בזרועות שלי ותמשכו אותי פנימה. אין לי רעיון אחר." "זה רעיון ממש גרוע." בוב שמע את טריפלטון אומר, אבל כשהוא הסתכל חזרה קדימה, הוא ראה אותו נשען לכיוונם ומנסה. נראה שהדרך של לנדאו לשתף פעולה הייתה לאחוז בטריפלטון חזק מאחורה. בוב קיווה שזה עוזר. "אתם מוכנים? אני סופר עד שלוש. אחד-" ואז בוב יכל להרגיש את האופנוע סוטה כשהמשאית מאחוריהם נגעה בו - ואז משהו משך אותו קדימה בפתאומיות, הוא ואסמרלדה עפו באוויר... ונחתו על טריפלטון ולנדאו בערימה בבטן המשאית השחורה.
ברגע שהוא יכל, הוא הסתכל אחורה. בלי מישהו שירכב עליו, האופנוע נפל על הכביש. המשאית שמאחוריהם אכלה אותו בלי מלח ומחצה אותו מתחת לגלגלים שלה. זה גרם לה לסטות הצידה מעט - מעט, אבל מספיק כדי לשפשף את קיר הסלע שלצד הכביש. היא השמיעה צליל חריקה לא נעים, האטה ונשארה הרחק מאחוריהם.
לקח לארבעה כמה רגעים להתאושש. כולם לבסוף נעמדו על הרגליים. בוב נשף לרווחה.
"אני לא מאמין ששרדנו." "אמונה, אמונה, בחושך ובאור, ביום ובלילה..." "אני לא מאמין לשום דבר שקרה בשעה האחרונה. אסמרלדה, מה לעזאזל אתם עושים כאן?" "טוב לראות שגם אתה בסדר, טריפלטון. הרעיון היה להציל אתכם." "להציל? איך בדיוק להיכנס לכאן עוזר להציל אותנו? וממה?" "זאת לא בדיוק הייתה התוכנית המקורית, אתה יודע. חשבתי שאולי נשתלט על תא הנהג אבל נראה שמישהו מהם בא לתגבר את רמברנדט שם. אם כבר מדברים, מה אתה עושה כאן בכלל? זאת כנראה המשאית הכי גרועה שיכלת לעלות עליה כשהתחיל הבלאגן." "אני לא יכול להגיד שהייתי הכי רציונלי אחרי שראיתי את חבר שלי יורה במישהו. חוץ מזה, מישהו היה צריך לשים עין על זה." הוא הצביע לאחת הפינות בתוך המשאית - שם היה מונח אחד משני התיקים שהם ארזו. "... אה." בוב אמר בשקט. "זה באמת חשוב." "תודה שאתה מעריך אותי."
לנדאו חזר להתעסק באחת הקופסאות עם חלקי החילוף לטלפונים בצד אחד של המשאית, ושלושתם הנותרים התיישבו וניסו לסדר את המחשבות שלהם.
"... אז מה אתה חושב על רמברנדט?" "תקשיבי, אני עדיין לא מעכל את זה. כמה שהוא היה בעייתי, אני באמת חשבתי שהוא חבר שלי." "נכון? אתה יודע, כשחלפנו על פניו קודם הוא אמר לי ש'זה לא אישי'." "לא יאומן. אולי הוא לא כיוון את האקדח שלו עלינו ישירות אבל המארב הזה בגדול זרק אותנו לכלבים. זה פשוט נורא."
"תגידו." בוב אמר בזהירות. "אז מה הולך לקרות לנו עכשיו בעצם?" טריפלטון נאנח. "טוב. בין אם ווילדביסט יצליח לברוח ובין אם לא, אני מניח שבסוף רמברנדט יסיע אותנו לאיזה מחנה של הברית המזרחית. אני מניח שאותי יהרגו, כי אני בן ערובה ממש גרוע. אסמרלדה... לא יודע, אולי תצליחי לשכנע אותם שיתנו לך ללכת. אולי גם לא." היא משכה בכתפיה. "ואתה... כנראה הדבר הנכון יהיה להרוג גם אותך, בוריס, אבל העובדה שאף אחד לא עשה את זה עד עכשיו היא סוג של נס אז לך תדע." זה לא עודד את בוב במיוחד. "הבנתי. זה לא נשמע כל כך טוב." "מה אתה אומר." "אז מה אפשר לעשות?"
אסמרלדה הביטה על הדלת הפתוחה שבצד האחורי. "איבדנו את האופנוע, אז אין ממש דרך לעזוב. ולא הייתי קופצת החוצה במהירות הזו. אבל אולי אפשר איכשהו להצמד לתוכנית המקורית." "להשתלט על המשאית הזו?" היא הנהנה. בוב הסתכל סביב. "אפשר לטפס על המכולה מבחוץ... להתקדם לתא הנהג מלמעלה... ואז איכשהו להשתלט עליו מהידיים של רמברנדט?" "יש למישהו רעיון אחר?" לאף אחד לא היה. ונראה ששלושתם העדיפו לפחות לנסות את זה על להישאר כאן ולא לעשות כלום.
הם השאירו את לנדאו למלמל לעצמו דברים בפינה הפנימית של המכולה וגררו קופסה סגורה לכיוון הדלת, ככה שחלק ממנה בצבץ החוצה מתוך המשאית. טרילפטון נעמד על החלק החיצוני. "אני חושב שאם מישהו ירים אותי זה יהיה אפשרי." וכך נעשה. בוב הרים אותו על הכתפיים, וטריפלטון הצליח לטפס על גג המכולה מבחוץ. אחר כך, כשאסמרלדה עזרה לו מלמטה וטריפלטון מלמעלה, בוב הצליח לעלות גם הוא. "אני רגע מוודאת שהקופסה באמת יציבה ואז תמשכו אותי למעלה, כן?" נהיה קצת קשה לדבר מעל העוצמה של הרוח, אבל הם הצליחו להבין אותה בכל זאת וסימנו לה 'כן' עם האגודל. בוב ניצל את ההזדמנות לעמוד זקוף להעיף מבט סביב.
למרות שהם נסעו מאוד מהר, היה משהו מאוד יציב באיך שהמשאית נסעה, ובוב לא הרגיש שהוא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לשמור על שיווי המשקל. הרחק מקדימה, נראה שהמשאית שהם יצאו ממנה - זו שווילדביסט היה בה - הצליחה לצבור מרחק. המשאית השניה שלהם עדיין הייתה במרכז שדה קרב של יריות, ולבוב היה נראה שאחד הצדדים מנצח, אבל לא היה לו ברור מי. משאית אחת עדיין נסעה קרוב מאוד לצידם, משאית נוספת מרחק-מה מאחוריהם, והאחרונה - זו שדרסה את האופנוע - לא נראתה באופק. כנראה הם הצליחו לעכב אותה מספיק. בהמשך, הכביש התעקל לאט לאט לכיוון קיר הסלע ואי אפשר היה לראות מה נמצא בהמשך שלו.
"טוב, אני מוכנה, אם-" "אתם עושים את זה הרבה יותר מסובך ממה שזה צריך להיות." בוב וטריפלטון שניהם מיד הסתובבו קדימה. דמות מוכרת טיפסה על המכולה מהצד הקדמי שלה, אקדח ביד אחת. זה היה רמברנדט. "אתה!" טריפלטון צעק והסתער לכיוונו. "מה לכל הרוחות אתה חושב לעצמך?" רמברנדט הצליח לעמוד על שתי רגליו בדיוק בזמן שטריפלטון הגיע אליו, ואז כמעט מעד. טריפלטון ניסה לתפוס בצווארון שלו, רמברנדט הכניס לו מרפק בצד בתגובה, ונראה שהשניים בקושי מצליחים לשמור על שיווי המשקל שלהם. בוב החליט להיות שימושי, נשכב והושיט את ידו לעזור לאסמרלדה לעלות. "מה קורה שם למעלה?" "זה רמברנדט." "אה."
בינתיים, הוא יכל לשמוע את השניים צועקים מאחוריו.
"אתה באמת מופתע שלא סיפרתי לכם למי אני נאמן, טריפלטון?" "הנאמנות זה לא העניין, אידיוט, הבגידה היא העניין!" "בגידה! במי? בשניכם? אני תמיד אמרתי לכם שאתם לא לוקחים את האנטי-אכיפה מספיק ברצינות, ונראה שצדקתי. זה משחק בשבילכם. אני באמת נהנתי מהזמן במרכזייה, אבל האידיאולוגיה של האנטי תמיד הייתה ותמיד תהיה הדבר החשוב באמת, ובה אני אף פעם לא בגדתי." "בולשיט, מה שקורה פה זה בכלל לא עניין של האידיאולוגיה! זה מאבק מטומטם בין הבריתות, ואתה-" היה קול של משהו חובט במתכת. בוב, עדיין אוחז באסמרלדה, הסתובב וראה את רמרבנדט רוכן מעל טרילפטון, שניסה להעיף אותו מעליו בבעיטות. "-זה חשוב באותה מידה, ואם אתה לא מבין-" "-לא, אני מבין טוב מאוד, רמברנדט. אני מציע שנדיח את רמברנדט מהקבוצה. מי בעד?" טריפלטון הרים את היד. בוב הסתובב שוב לצד השני וראה גם את אסמרלדה מרימה את ידה מעבר לסף של המשאית. אחרי קצת היסוס, בוב הרים את היד גם הוא.
"מצטער, חבר! שלושה נגד-" ואז בוב שמע משהו הולם במכולה שוב, לפני שמשהו חבט בו בחוזקה בראש. באותו רגע הוא נזכר שהוא עדיין חובש את הקסדה ושזה כנראה היה רעיון ממש טוב בדיעבד. הוא הסתכל למעלה וראה את רמברנדט עומד מעליו, באקדח שלוף מכוון למטה מעבר לקצה של המכולה - ואז היה קול מחריש אוזניים של יריה, ובוב שמע את אסמרלדה צורחת והרגיש את היד שלה מחליקה ונופלת.
"לא!" זה היה טריפלטון שצעק, הצליח לקום על רגליו ומשך את רמברנדט אחורה. שניהם שוב נפלו על גג המשאית בקול הלם עמום. בוב התנשף, הביט על השמיים הכחולים חולפים מעליו, ואז המשאית כולה התחילה לרעוד.