ממש כמה רגעים אחרי שהם עלו לתא המטען של המשאית וסגרו את הדלת היא התחילה לנסוע. בדומה לחלק מהמשאיות של רשות האכיפה, היו מותקנים חלונות בקירות של המכולה. בוב נעמד ליד אחד מהם והביט החוצה. היה קשה להסתכל אחורה, אבל הוא יכל לראות שני אופנועים נוסעים לצידם, חלק מהמשלחת שחנה לצד המשאית הזו. מהר מאוד נשמעו קולות של יריות; שני האופנוענים הביטו לאחור, ואחד מהם הושיט את היד לאקדח בחגורה שלו. בוב לא קינא באנשים שלא מוגנים בבטן של משאית במצב הזה.
"אתה."
הוא העיף מבט לראות מי קרא לו. בצד השני של המשאית, מולו, שני אופנועים נחו על הקיר, בדומה לאופנוע שהיה במשאית שבה הוא היה קודם. בפינה אחת, אסמרלדה עמדה ודיברה עם אדם שבוב לא זיהה שלבש סוג של מדים כחולים. בצד השני עמדו ווילדביסט ולצידו האישה שאמרה לו להחליף בגדים קודם לכן ובהו בו. היא סימנה לו להתקרב, וכך הוא עשה. ווילדביסט נשען על הקיר מאחוריו והתחיל לדבר.
"אז מי אתה בדיוק, חבוב? אחד מהאידיוטים שהיינו אמורים לאסוף, אה?" "כן. לא לחלק של האידיוט, אני מתכוון. השם הוא בוריס. אני חייב להגיד לך אדוני שאין לי שום קשר למה שקרה פה - הבחור הזה, רמברנדט - הוא היה אחד מאיתנו, אבל אני מבטיח לך שלא ידעתי ש... טוב, שכל זה יקרה." "לא ידעת?" האישה אמרה. "נראה שזה היה מתוכנן מראש." "כן, פשוט - תראו, אני מבין שזה קשור ליריבות בין הבריתות שלכם או משהו כזה. לא היה לאף אחד מאיתנו מושג שהוא חלק מהברית המזרחית, ובלי קשר לזה, אני יכול להגיד לכם שאני באמת לא שייך לאף ברית." "בוא אני אגיד לך משהו, בוריס." ווילדביסט השיב. "אין כזה דבר להיות 'נייטרלי'. יש שתי קבוצות של אנשים. אנשים שאני יכול לסמוך עליהם, ואנשים שלא. באיזה קבוצה אתה נמצא?" בוב זז במקום באי נוחות. הוא הסתכל על אסמרלדה, שעדיין נראתה עסוקה, ואז חזרה אל וולידביסט. "אתה יכול לסמוך עליי." "זה מה שקיוויתי לשמוע. מאיפה הגעת בכלל? לאנטי-אכיפה, אני מתכוון. אתה מריח חדש." "כן, הצטרפתי ממש לא מזמן." "מי גייס אותך?" "טריפלטון. זה הבחור שדיברת איתו קודם. אני מבטיח לך שגם עליו אתה יכול לסמוך." "הממפ." ווילדביסט נאנח. האישה שלידו נראתה לא מרוצה בכלל. בוב הרגיש שכל מילה שהוא אומר רק מסבכת אותו עוד יותר, אבל המצב סביבו רק המשיך להסתבך, אז באופן מסויים לא הייתה לו ברירה. הוא עדיין לא אהב את זה. ווילדביסט המשיך. "כך או כך, אתם ממש דפקתם אותנו, בוריס. במודע או לא, נראה שהובלתם אותנו לתוך מלכודת. הם ידעו שנעצור כאן - ואם לא היינו תופסים אותו בזמן והחבר שלך היה מפנצ'ר לנו את כל המשאיות, אני לא רוצה לדעת מה היה קורה. ואני ממש לא במצב רוח להשתתף במרדף עכשיו." "גם אני לא. הייתי מתנצל, אבל אני באמת לא מרגיש שזו אשמתי." ווילדביסט גיחך. "טוב, אני לא יכול להאשים אותך בזה. אנחנו בדרך לפגישה מאוד חשובה, אתה יודע - הסיבה שבכלל הזזנו אותה לעיר-שש-שתיים מלכתכילה זה כדי שהפרחחים מהברית המזרחית לא יטרידו אותנו, אבל נראה שזה לא עזר לנו יותר מדי. הם בכיינים גדולים, אתה יודע." "... כן, ככה זה נראה." "יפה. טוב, עוף לי מהעיניים. אני צריך לחשוב מה הצעד הבא שלנו." והוא פנה לדבר עם האישה שלידו.
קול חד מתכתי הדהד בחלל המשאית - נשמע כאילו מישהו ירה ופגע בהם מבחוץ. בוב לא היה בטוח אם הוא יכול להרגיש בטוח כאן בפנים, שזה לא הרבה יותר טוב מלהרגיש לא בטוח. הוא הלך לצידה של אסמרלדה - הוא היה צריך ללכת לאורך הקיר בזהירות, כי המשאית רעדה בחוזקה - וניסה למשוך את תשומת ליבה. "אה, היי בוריס." היא הסתובבה אליו וחייכה. האיש שעמד מולה קד קידה, ואז הושיט את ידו לבוב. על החזה שלו היה סימן גדול בצורה של ציפור. "סולימאן, כהן-קומנדר של אוגדה-שתיים של הטריטוריות המאוחדות. תענוג לפגוש אותך." בוב לחץ את ידו. "בוריס. אה... פשוט בוריס. גם אותך. אתה לא בדיוק קשור לשאר האנשים פה, נכון...?" "אמת. אני כאן על תקן משקיף של הט"מ בחתימה על עסקה שכוחות האנטי-אכיפה היו אמורים לחתום עליה בקרוב. עם זאת, נראה שהעניינים קצת יצאו משליטה... אסמרלדה עדכנה אותי במה שקרה שם בחוץ." הוא פנה אליה, והיא הנהנה. "כן. תקשיב, בוריס, זה פשוט נורא! לא היה לי מושג לגבי רמברנדט. זאת אומרת, מילא שהוא שייך לברית המזרחית, זה לא כל כך משנה לי - אבל... אחרי כל כך הרבה זמן ביחד, אני פשוט לא מאמינה שהוא נוטש אותנו ככה." "כן..." בוב אמר. הוא לא בילה איתם יותר מדי זמן, אבל זה היה מספיק כדי לקבל את הרושם שהשלושה באמת ובתמים סמכו אחד על השני. "אם התוכנית שלו הייתה עובדת, והיינו עדיין תקועים באמצע הכביש כשהאנשים שרודפים אחרינו עכשיו היו מגיעים, מה את חושבת שהם היו עושים איתנו?" "אני לא יודעת, בוריס, באמת שלא. אני בכלל לא יודעת איך הם ידעו שאנחנו כאן, האמת." "אני מניח," בוב אמר, וסוף סוף הרגיש שיש לו משהו לתרום לשיחה. "שהוא התקשר אליהם. זאת אומרת, הוא בטח היה בקשר איתם כבר לא מעט זמן, נכון? עם החברים שלו מהברית, אני מתכוון. אתמול בערב, כשעזבנו את המרכזיה, הוא נשאר מאחור לקצת זמן, נכון? הוא יכל לדווח להם אז על התוכנית שלנו ועל נקודת המפגש, ותלוי איפה הם היו, זה יכול היה להיות מספיק זמן מראש. בדיעבד, אני חושב שזה גם מה שהוא עשה כשעצרנו בעיירה והוא הלך לבד לדבר בטלפון." "אה... כנראה אתה צודק."
"אם תסלחו לי," סולימאן הרים את ידו לפני שהוא דיבר. "אסמרלדה, עמדת להגיד לי משהו לגבי החבר הנוסף שלכם?" "אה, כן. בקשר לזה - בזמן שסגרנו את הדלת של המשאית הזו, אני הספקתי לראות את טריפלטון קופץ למכולה של המשאית שהגענו איתה בדיוק כשהיא התחילה לנסוע. אני די בטוחה שרמברנדט נהג בה." בוב תפס את ראשו בידו. "אוי. את יודעת מה, אני חושב שגם לנדאו היה שם בפנים." "באמת אוי. אני לא יודעת מה עם רמברנדט בעצמו, אבל אני אגיד לך מה אני כן יודעת - אני לא יכולה לדמיין מקום פחות בטוח לטריפלטון מאשר מוקף באנשים מהברית המזרחית, במיוחד אם הם מספיק כועסים כדי להמשיך לרדוף אחרינו."
כאילו כדי להדגיש את הנקודה, המשאית רעדה - נראה שזאת פשוט הייתה פניה, אבל היא הייתה מספיק חדה כדי שכולם הוטחו לכיוון אחד הקירות. עוד כמה יריות נשמעו מבחוץ, ובוב יכל לשמוע את ווילדביסט מקלל מהצד השני של המכולה. בוב ראה את סולימאן מחזיק את אחד האופנועים ברגע האחרון כדי שהוא לא יפול.
"... בקיצור," אסמרלדה המשיכה. "מה שרציתי להגיד. התוכנית שלי היא כזו, בוריס." "יש תוכנית?" "כן. התוכנית שלי היא לקחת את אחד האופנועים האלה, לצאת החוצה, לרכב אל המשאית שלנו ולהשתלט עליה חזרה מהידיים של רמברנדט." "רגע, מה? את הולכת לרכב החוצה מהמשאית תוך כדי נסיעה? זה אפשרי בכלל?" "עשיתי את זה פעם." היא משכה בכתפיה, ואז פנתה לסולימאן. "אני לא רוצה לעשות את זה בלי אישור מווילדביסט, אבל הוא יקשיב לך אם תבקש ממנו, נכון? אתה מבין למה אני עושה את זה. לא בשביל המאבק בין הבריתות. בשביל החברים שלי." סולימאן הנהן. "זה מובן לי לחלוטין. שהעייט יגן עלייך, אסמרלדה." היא אחזה בתליון שלה, הנהנה בחזרה, ואז פנתה לבוב. "זה יהיה ממש מסוכן, בוריס, אבל אני אגיד לך את האמת, אני ממש אשמח אם עוד מישהו יבוא איתי." "... על האופנוע." "על האופנוע. אני יודעת שאנחנו לא מכירים הרבה זמן, אבל אני חושבת שאני יכולה לסמוך עליך. כמובן שזו בחירה שלך בסוף." בוב הביט בשניים שעמדו מולו, ואז באופנועים, ואז שוב החוצה מהחלון. השממה חלפה על פניהם במהירות מסחררת. המצב רק המשיך להסתבך. יכול להיות שהוא עוד לא תפס כמה מסוכן באמת הרעיון הזה, אבל אסמרלדה נשמעה די בטוחה בעצמה... והיה קשה לו עם הרעיון של להשאיר את טריפלטון ולנדאו מאחור.