המשאית שבה הם הגיעו חנתה בצד אחד של הכביש, והמשאית שבוב הרגע יצא ממנה חנתה בצד השני, ופנתה לכיוון השני. שתי משאיות נוספות עצרו על הכביש אחת לצד השניה קדימה יותר ממנה, כך שמאחוריהן ובין שתי המשאיות שחנו לצד הכביש נוצר איזור תחום קטן שבו הסתובבו כמה אנשים עכשיו. בוב העיף מבט לשם כדי לראות אם עוד מישהו שם לב למה שקרה עכשיו. נראה שחלק מהאנשים שמעו את הצעקה עכשיו והיו מבולבלים בדיוק כמוהו. בן אדם אחד שעמד על אחת המכולות, כנראה כדי להשקיף, ניסה להסתכל מסביב למשאיות והושיט את ידו לאקדח על המותן שלו.
"אה, בוריס, הנה אתה." זו הייתה אסמרלדה. "תגיד, אתה יודע מה-"
לפני שהיא הספיקה לסיים, שני אנשים הופיעו מאחורי אחת המשאיות, מתגלגלים על הקרקע והולכים מכות. בוב ואסמרלדה שניהם התקרבו כדי לראות טוב יותר מה קורה שם. "תוריד את הידיים שלך ממני...! למה אתה חושב שאתה יכול-" "מה אתם עושים שם, לכל הרוחות?" את זה צעק בן אדם גבוה עם מטפחת אדומה שכיסתה לו את הפנים, שבוב עכשיו ראה שעמד ליד טריפלטון. שני האנשים על הקרקע התהפכו, ואז התהפכו שוב, ואז אחד מהם הושיט את ידו לכיוון החגורה שלו - "בוריס." אסמרלדה תפסה לבוב בזרוע חזק. "למה הוא עושה את זה?" ולפני שבוב הספיק לעכל מה שהוא רואה, נשמע קול רועם שהרעיד לבוב את האוזניים.
רמברנדט נעמד ומשך את האדם שאיתו למעלה על הרגליים. הוא כיסה את הפה שלו ביד אחת והחזיק את האקדח שלו צמוד לרקה שלו ביד השניה. בוב עכשיו יכל לראות שהרגל של האדם השני מגואלת בדם, והוא מנסה להיאבק ולהשתחרר. זה היה אותו אדם שדיבר על הפנצ'ר רק לפני כמה רגעים.
כמעט כל האנשים האחרים מסביבם שנשאו אקדח שלפו אותו, אבל אז רמברנדט תקע את האקדח שלו חזק יותר ברקה של האיש שהחזיק, ונראה שכל השאר הבינו את הרמז לפני שמישהו יכל לכוון עליו את הנשק שלו.
בוב הסתכל על אסמרלדה. היא הסתכלה עליו בחזרה, עם מבט שהוא לא היה בטוח אם לפרש כפחד או בלבול. הוא כנראה נתן מבט דומה בתגובה. הוא לחש אליה. "מה רמברנדט עושה שם בדיוק?" "אני לא יודעת, בוריס."
האדם הגבוה שעמד ליד טריפלטון דיבר בקול. "כדאי שיהיה הסבר טוב מאוד למה שאני רואה כאן." טריפלטון ענה לו, ובוב לא זכר שאי פעם הוא שמע אותו כזה לחוץ. "אני מבטיח לך, בוס, שאין לי שום מושג ארור על מה אני מסתכל. הי, רמברנדט, מה הבעיה שלך? אני יודע שאתה אידיוט אבל לא חשבתי שאתה מספיק אידיוט כדי לירות באנשים שמנסים לעזור לנו."
היו כמה רגעים של שקט. רמברנדט לקח צעד אחד הצידה וגרר את בן הערובה ביחד איתו, ונראה שזה גרם לכל האנשים מסביב שהחזיקו אקדח להידרך, אז הוא לא לקח צעד נוסף. הוא נאנח, ואחרי כמה רגעים נוספים התחיל לדבר.
"חבל שזה הגיע למצב הזה. קיוויתי שאני לא אצטרך לירות באף אחד." "כן, בטח! אולי תסביר לי מה אתה חושב שאתה עושה?" רמברנדט הניד בראשו לכיוון האיש שעמד ליד טריפלטון. "ווילדביסט." האיש נהם בחזרה. "מה?" "עיירה-חמש-ארבע-אחת. נשמעת לך מוכרת?" "נשמעת כמו סתם עוד עיירה מחורבנת." "זה בדיוק מה שהיא. באיזה טריטורייה הייתה מנחש שהיא נמצאת?" ווילדביסט צמצם את עיניו. "אין לי סבלנות למשחקים. לאן אתה חותר?" רמברנדט בעט ברגל המדממת של האיש שהוא החזיק, והוא נאנק מכאב. ווילדביסט קימץ את האגרופים שלו. לידו, טריפלטון נראה כאילו הוא מאבד את זה לגמרי. רמברנדט דיבר. "אם אתה צריך שיעור בגיאוגרפיה, היא נמצאת בטריטורייה-חמש. ספציפית בשטח של הברית המזרחית. מוקדם יותר השנה, אתה באופן אישי שלחת פעילים כדי להקים של גרעין של אנטי-אכיפה של הברית המחורבנת שלך, למרות ההסכם בעל פה שאתם לא תיכנסו לשטח שלנו. וזו ממש לא הפעם הראשונה. אתם עושים את זה כבר שנים." "מה?" טריפלטון צעק בחזרה. "על מה אתה מדבר? ממתי אכפת לך מהברית המזרחית המזורגגת?"
"מה?" אסמרלדה לחשה לבוב בערך באותו הזמן. "איך הוא בכלל יודע את זה? הוא היה איתנו במרכזיה כל הזמן הזה." לבוב כמובן לא היה איך לענות. "מצטער, טריפלטון." רמברנדט השיב. "אבל נראה שהמשימה שלנו ממילא הסתיימה עכשיו, נכון? אז החלטתי לנצל את ההזדמנות גם להרוויח משהו מכל העסק הזה." ווילדביסט תפס לטריפלטון בזרוע והביט לכיוונו. "שאני אבין. אנחנו תכננו לתת טרמפ עכשיו לחבורה של פרחחים מסריחים מהברית המזרחית?" "לעזאזל, לא! אני בחיים שלי לא עזבתי את טריטוריה-שש! לא היה לי מושג שרמברנדט משתף פעולה עם - רמברנדט, אני פשוט לא מאמין שאתה עושה את זה עכשיו!" "זה בסדר. אתה לא חייב להאמין." רמברנדט ענה. ווילדביסט דחף את טריפלטון הצידה ולקח צעד לכיוון רמברנדט. כל האנשים האחרים באיזור לקחו צעד אחורה. הוא הושיט את היד לכיוון החגורה שלו - נראה שגם הוא נשא אקדח - ורמברנדט ליטף את ההדק של האקדח שלו בתמורה. ווילדביסט דיבר. "אז מה הרעיון הגדול, גאון? אני מניח שאתה פה כי אתה רוצה להרוג אותי? איך אתה מתכנן לעשות את זה? וכדאי שתשקול את המילים שלך בזהירות, או שאני אתן את הפקודה לירות בך כאן ועכשיו." בן הערובה שרמברנדט החזיק התפתל במקום כשהוא שמע את זה.
"... אני באמת לא מבין מה הוא מתכנן." בוב לחש לאסמרלדה. יד אחת שלה אחזה בזרוע שלו בחוזקה, השניה בתליון שעל הצוואר שלה. היא עדיין נראתה בהלם. "לא... לא היה לי מושג..." "... גם לי לא היה, אם זה מרגיע אותך." לא נראה שזה הרגיע. רמברנדט הניד בראשו לכיוון ווילדביסט והמשיך לדבר. "בוא אני אספר לך סיפור שקרה לפני בערך מאה שנה. כשאני הייתי-"
"... אה." בוב תפס בזרוע של אסמרלדה בחזרה והסתכל עליה. "אני חושב שהוא פשוט מנסה למשוך זמן. בהתחלה הוא רק ניסה לפנצ'ר את המשאיות." "למשוך זמן...?" היא הסתכלה עליו בחזרה. ובערך באותו רגע, האדם שעמד על אחת המשאיות והשקיף צעק, וכולם הפנו את מבטם אליו. "שלוש משאיות באופק! לא של הרשות... צבועות באדום!"
הדבר הבא שמשך את תשומת ליבו של בוב היה הקול של עוד שתי יריות, ואז שתי פגיעות במשהו מתכתי. הוא הסתכל חזרה קדימה. נראה שרמברנדט ניצל את הסחת הדעת כדי לעזוב את בן הערובה ולהתחיל לרוץ לכיוון המשאית שאיתה הם הגיעו לפה. שני אנשים ירו בו, ושניהם פספסו ופגעו בצד המשאית. "לא כל כך מהר!" טריפלטון צעק והתחיל לרוץ אחריו.
"מה עושים?" בוב שאל את אסמרלדה. לפני שהיא הספיקה לענות, ווילדביסט הרים את הקול שלו. "לעזאזל, כל העצירה הזו הייתה מלכודת! חזרה לרכבים, שימו גז, אל תביטו לאחור, אין לנו פנאי למאבק עכשיו." "את זה." אסמרלדה אמרה, לקחה את ידו של בוב והתחילה לרוץ לכיוון המשאית הקרובה. "היא מפונצ'רת...!" בוב הצליח להגיד לה לפני שיהיה מאוחר מדי. היא שינתה כיוון לאחת המשאיות האחרות שעצרו שם. "מה הייתי עושה בלעדיך, בוריס?" בוב שמע עוד כמה יריות מפלחות את האוויר בזמן שהם רצו. הוא שמע אותו בפעם הראשונה ממש עכשיו וכבר הוא התחיל לשנוא את הקול הזה.