בינתיים הכל הלך לפי התוכנית. לפנות בוקר הם עזבו את העיירה שהם עצרו לידה ואחרי כשעה קצרה של נסיעה חנו בצד הדרך באמצע השממה. המשלחת שתכננה לאסוף אותם מהמרכזייה הייתה אמורה לעבור שם בזמן הקרוב. כל מה שנותר לעשות היה לחכות בסבלנות.
אסמרלדה ישבה בתא המטען של המשאית עם שעון, מצפן ומפה - נראה שהיא רק רצתה לוודא שהם באמת במקום הנכון - לנדאו היה איתה, ולפי מה שבוב שמע מהמקום שלו מחוץ למשאית, כנראה רק הפריע. רמברנדט ישב על המכולה כדי שיוכל להשקיף רחוק יותר והתעסק עם כלי הנשק המשונה שהוא סחב איתו. טריפלטון ישב מול בוב על אבן גדולה שעמדה ליד המשאית וניסה ללמד אותו איזשהו משחק קלפים.
"בקיצור, הקלפים דו צדדיים, אתה רואה? אז אחרי שאני משחק קלף, אני שם אותו בתחתית של החפיסה שלי, אבל הפוך. נניח השמונה הזה יהפוך לשבע. אז אתה תמיד צריך לחשוב מה יקרה בסיבוב הבא, כי החפיסה שלך הולכת לחזור על עצמה, ואתה צריך..."
לבוב היה קצת קשה להתרכז. הוא פיהק ונשען אחורה על אחד התיקים שהם הביאו איתם שעבד גם טוב מאוד בתור כרית. המבט שלו נדד למעלה לכיוון רמברנדט, שכאילו התאמן על לשלוף את הכלי המוזר שהוא החזיק ולכוון אותו בקו ישר קדימה.
"תגיד, טריפלטון." "... בוריס בבקשה תגיד לי שהקשבת לחלק עם החפיסות." "אה, כן. מה זה בכלל האקדח הזה? זה שיש לרמברנדט, אני מתכוון. איך זה עובד." "אה, זה?" טריפלטון נאנח, הניח את הקלפים ופנה גם הוא להסתכל. בוב קיבל את הרושם שגם הוא כנראה העדיף את זה על לעבור שוב על החוקים. "האצבע שלך מזיזה איזה ידית - קוראים לזה ההדק - ואז קורה פיצוץ קטן בתוך האקדח, ומהצינור הזה - קוראים לזה הקנה - עפה חתיכת מתכת קטנה ממש מהר ופוגעת במה שמולך. לזה קוראים הקליע." "חתיכת מתכת קטנה? זה לא נשמע כל כך מאיים." "זה מה שכולם חושבים עד שפוגעת בהם חתיכת מתכת קטנה שעפה ממש מהר." "טוב נו. זה יותר טוב ממטה-הלם? אני לא חושב שלרשות יש כאלה." "הרבה יותר טוב. אם זה פוגע, לפחות. גם לי לא יצא לראות סוכן שיש לו כזה. די קשה להשיג אותם, נראה לי לא מייצרים אותם במפעל." "אז איך לכם יש כזה בכלל?" טריפלטון משך בכתפיו. "לא יודע איפה רמברנדט השיג את שלו, אבל לכל האנשים הרציניים באנטי-אכיפה יש אקדח. וגם לכמה לא רציניים עכשיו שאני חושב על זה. יש איזה מישהי שקוראים לה 'הספקית' שמוכרת לנו אותם, אבל מאיפה היא משיגה אותם? שום מושג." בוב עמד לשאול משהו נוסף - הנושא הזה היה מספיק מעניין שהוא הצליח להרגיש עירני - כשרמברנדט לפתע נעמד על המכולה וקרא בקול. "משאיות באופק! אני חושב שאלה הם." וכולם מיד קפצו על הרגלים והתחילו לעבוד.
אסמרלדה הביאה ופרסה דגל גדול שהם הכינו עוד במרכזייה ועליו הסמל האדום של האנטי-אכיפה. כמה שיותר מהר, הם הביאו אותו לרמברנדט שינופף בו על המשאית - הם היו חייבים לסמל איכשהו לאנשים שם שהם בצד שלהם. נראה שזה עבד.
שלוש משאיות, שאותן ליוו בערך פי שניים אופנועים, עצרו לידם, ומספר אנשים ירדו מהם, כשעל כל אחד לפחות פריט מזהה אחד באדום של האנטי-אכיפה. בוב הסתכל על טריפלטון שעמד לידו. הם חייכו אחד אל השני. סוף סוף, זה הרגיש כאילו הם יכולים להירגע.
אישה שלבשה בנדנה אדומה, בסגנון שהזכיר לבוב את אסמרלדה, ניגשה אליהם. היא נראתה זעופה במיוחד, ונשמעה אפילו יותר זעופה. "מי אתם לעזאזל?" טריפלטון השיב. "כמה שהתגעגעתי לאווירה הזאת. ווילדביסט נמצא פה, נכון? אם אפשר-" "-לא ענית לי על השאלה, אידיוט. וגם-" בוב שם לב עכשיו שגם היא מחזיקה אקדח - כשהיא כיוונה אותו עליו. "-מי החבר הסוכן שלך?" "אה. אני לא באמת סוכן-" "אתה לבוש כמו אחד. וחוץ מזה לא דיברתי אליך." "תני לנו לסיים משפט ואולי גם תצליחי ללמוד משהו היום, גאונה. הוא אחד מאיתנו." היא נהמה, הסתכלה על טריפלטון, ואז שוב על בוב. אנשים אחרים בינתיים הגיעו לדבר עם אסמרלדה ורמברנדט. בוב קלט את לנדאו ממהר חזרה לתוך המכולה.
"... טוב. אבל אין דבר שהבוס שונא יותר מלראות את המדים האלה. יש לנו בגדים ספייר בתוך אחת המשאיות -" היא הצביעה על אחת מהן. "לך לשם, תחליף למשהו נורמלי, ותחזור. חוץ מזה, אתה גם מסריח." בוב פגש את המבט של טריפלטון. "שמע, אתה באמת מסריח. כמה זמן לא החלפת את המדים האלה?" "היי, זה דווקא אשמתכם, כי-" "כן, כן. לך תחליף בגדים, אני אסביר להם מה קורה פה."
וכך היה. בוב לקח איתו את התיק. אחד האנשים פתח לו את המכולה והוא נכנס. בפנים היו כמה קופסאות, וגם, להפתעתו, אופנוע שלם נוסף בפנים נשען על אחד הקירות.
היה מוזר פתאום להיות מוקף באנשים ובהמולה אחרי הזמן במרכזייה. וזה בבירור היה שונה מאוד מהזמן במפקדה. הוא לא הכיר אף אחד מפעילי האנטי-אכיפה האלה והוא היה בספק שכולם אנשים שהוא יכל לסמוך עליהם. בכל זאת, היה בזה גם משהו מרגיע. כאילו הוא חזר לציוויליזציה.
באחת הקופסאות שהוא מצא היו כל מיני סוגים של בגדים, כולל כל מיני פריטים אדומים עם הסמל של האנטי-אכיפה. משהו בבוב לא אהב את הרעיון של להזדהות בתור אחד מהם למרות הכל והוא פשוט בחר חולצה ומכנסיים פשוטים בלי רמז לאדום. כשהוא סיים הוא תחב את המדים המרופטים שלו לתיק שאיתו - וברגע האחרון נזכר להוציא את תג הסוכן שלו מאחד הכיסים של המדים כדי לשים בכיס של המכנסיים שהוא לבש עכשיו. מי יודע מתי זה יוכל להיות שימושי. הוא הניח את התיק, פיהק, נמתח והתיישב על צמיג גדול באחד הצדדים של המכולה. לא צמיג אחד, למעשה הייתה פה ערימה שלמה - זה כאילו בנוסף לאופנוע ספייר הם ממש סוחבים משאית ספייר על המשאית הזו. המשאית עצמה כמעט נראתה כמו משאית של משלוחים, ובוב ניחש שזו אכן הייתה אחת בעבר והיא פשוט נגנבה.
אז מה עכשיו? אולי עכשיו, בוב חשב, זה הזמן לתכנן את הצעד הבא. הוא יסע עם האנשים האלה לעיר-שש-שתיים... ואז? האם התוכנית זה פשוט להפוך לפעיל אנטי-אכיפה עכשיו, כמו טריפלטון, וזהו? הוא לא ידע מה הוא חשב על זה. אולי לפחות הוא ינסה ללמוד מהם מה שהוא יכול על הצעיף, ואחר כך הוא ידאג לשאלות כמו איפה הוא הולך לבלות את שאר החיים שלו. בעצם, אולי אפילו לפני זה הוא צריך לישון כמו שצריך פעם אחת כדי לסדר את המחשבות שלו. ואולי...
בדיוק כשבוב נשען אחורה על הצמיג, משהו הסיט את שיווי המשקל שלו, כאילו הרצפה של המשאית זזה קצת. קצת, ואז עצרה. הוא קם, הציץ החוצה מהמכולה וניסה למשוך את תשומת הלב של האדם שעמד בחוץ. "הי, תגיד, משהו קרה למשאית עכשיו? כאילו היא פנתה ימינה או משהו, אבל היא עומדת במקום." "... אה?" האיש נתן בו מבט מוזר, לקח צעד אחורה והסתכל על המשאית מבחוץ, ואז... "היי. זה פנצ'ר! אבל-" הוא רץ מסביב למשאית לכיוון החלק הקדמי שלה, ובוב לא יכל לראות אותו, אבל הוא יכל לשמוע אותו אומר- "... היי, אתה! ראיתי אותך! מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?"