אמצע הלילה.
המשאית עצרה בקרבת עיירה שהאחרים זיהו בתור עיירה-שש-שתיים-שש. לא מספיק קרוב כדי שיהיה אפשר להבחין בהם אבל כן מספיק קרוב כדי לראות את הבתים מהמקום שבו הם חנו. רמברנדט ביקש שהם יעירו אותו כשהם יגיעו לעצירה, וכך נעשה. לנדאו עדיין ישן והארבעה האחרים הסתודדו מול קדמת המשאית.
"זה זמן טוב לעשות הפסקה, לדעתי. נראה לי לאף אחד מאיתנו אין כח לנהוג עכשיו. אם נצא לפנות בוקר נספיק בזמן לנקודה שהחלטנו עליה." "כן." רמברנדט הנהן לכיוון אסמרלדה, ואז הסתכל לכיוון העיירה. "אני אנסה להגיע לטלפון במרפאה שלהם. אולי אני אצליח לדבר עם מישהו ולדווח על המצב שלנו." "אני בא איתך." אמר טריפלטון. רמברנדט הניד בראשו. "זה רק יעלה את הסיכוי שיתפסו אותנו. אני אלך לבד. חוץ מזה, זה זמן טוב לזרוק את הזבל."
טריפלטון נאנח בדרמטיות. "פעם נוספת אני עושה את הטעות המרה של להציע את העזרה שלי לחבר. מעניין מתי אני אלמד? טוב, אני אלך לעשות את העבודה המסריחה. שמישהו יבוא איתי." "אני בא." לבוב קצת נמאס מלשבת במשאיות, והוא לקח את ההזדמנות. "אני אשאר פה לשמור. בהצלחה כולם." אסמרלדה אמרה, והם התפזרו.
החושך של הלילה, כמו כל לילה, היה מוחלט. בלי אף מקור של אור טבעי, אפילו סתם ללכת על דרך סלולה יכול להיות בעייתי. זאת סיבה שגם בלילה הם דאגו לשמור על קצת אור חלש דולק בלילה בחוץ.
לפחות ככה זה היה בעיירה שממנה הוא הגיע, אבל נראה שכך היה גם כאן. בוב צעד לצידו של טריפלטון בשקט, כשהשאריות של האור העמום שהגיע מכיוון העיירה הספיקו כדי לא למעוד על משהו וליפול. בתקופה שלו במפקדה הוא שם לב שהעיר הייתה מוארת בלילה הרבה יותר משהוא היה רגיל. היה משהו נוסטלגי בלחזור ללילה יחסית חשוך. בוב סקר את העיירה הקרובה במבטו בזמן שהוא הלך. היא בטח הייתה דומה בגודל למה שהוא היה רגיל. האנשים פה כנראה חיים את החיים שלהם עכשיו כשרובם בכלל לא יודעים על כל הבלאגן הזה שקורה בחוץ. לפחות זה מה שהוא היה חושב, אבל לאחרונה הוא קיבל את הרושם שבאיזור הזה של הטריטוריה, פעולות אנטי-אכיפה זה משהו שכן קורה מדי פעם בעיירות, אז יש סיכוי טוב שהתושבים כאן כן יודעים דבר או שניים שבכלל לא היו עולים על דעתו כשהוא חי חיים שלווים בעיירה שלו.
"רואה שם משהו מעניין?" טריפלטון הפר את הדממה. "לא באמת. סתם חשבתי על העיירה שהגעתי ממנה. היא נראית די דומה." "כן, כל העיירות די אותו דבר. בערך. בעיירה שאני הגעתי ממנה היה תיאטרון. מתברר שזה דבר ייחודי." "אה, משום מה חשבתי שהגעת מאחת מהערים הגדולות." "טוב, תחשוב שוב. עיירה-שש-שלוש-חמש. לא שזה מקום כזה מעניין."
הם הלכו עוד קצת לפני שבוב דיבר שוב.
"אז איך היה שם בשש-שלוש-חמש? הרבה אנטי-אכיפה?" "לא בדיוק. לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה, היית מאמין? ואז איזה יום אחד מישהו השחית את הבניין של ראש העיירה, עשה שם גרפיטי של אנטי-אכיפה וכל זה. הרשות הגיעה לחקור את זה ולא ממש הצליחו להבין מי האשם. אני אפילו הייתי אחד החשודים, בעיקר כי הם אידיוטים מוחלטים שלא הצליחו להבין שאין לי מספיק כשרון ציור אפילו בשביל לסרטט קו ישר אחד, בטח שלא ארבעה." "... באמת?" "היכולות ציור שלי? כן, זו האמת, וזו טרגדיה. אם מעניין אותך מה קרה אחר כך..." "מעניין." "... ברור שכן. אז מתישהו נשבר להם והם החליטו להסיע כמה מאיתנו - החשודים - למפקדה שלהם כדי לחקור אותנו שם. היינו בשתי משאיות, איזה חמישה בכל אחת. עכשיו מה, מתברר שמי שבאמת היה אשם - זה היה מישהו בשם אריה, אל תשאל - באמת היה אחד החשודים, וגם היה די חשוב בברית החדשה. אז החבר'ה שלו רצו לשחרר אותו, ופוצצו פצצה בדרך של המשאיות לכיוון המפקדה."
"... בזמן שנסעתם?" "כן, הם ארבו שם איפשהו ליד. אבל נראה שהפיצוץ היה יותר חזק, או יותר קרוב, משהם ציפו, ושתי המשאיות התהפכו. למזלי, במשאית שלי אף אחד לא נפגע יותר מדי קשה. בגוף, לפחות. אבל כולם יצאו מאיזון מאוד מאוד מהר אחרי כל החוויה הזו." "... אוי לא." "כן. בקיצור זה הסיפור." "ואז הצטרפת לאנטי-אכיפה?" "כן. זאת אומרת, לחזור חזרה לחיים הקודמים כבר לא ממש הייתה אפשרות בשלב הזה."
בוב חשב בשקט עוד קצת לפני שהוא דיבר שוב. "האמת שזה די נורא. הם ממש דפקו אותך, ועדיין הצטרפת אליהם." "כן, אה? אבל תשמע סוד, בוריס. כולם די גרועים בסוף. הרשות גרועה אפילו יותר. אז אין מה לעשות." בוב לא היה בטוח מה הוא חושב על זה. "... אוקיי. בעצם, יש לך מושג למה דווקא אתה לא יצאת מאיזון?" "מי יודע? זה משתנה בין איש לאיש. ריצ'רד אמר לי פעם שהוא חושב שאני יחסית עמיד לזה כי יש לי 'אישיות חזקה'. אם תשאל אותי אלה סתם סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כי אין לנו מושג איך זה עובד."
טריפלטון בחר מקום שנראה טוב לעצור בו. כל אחד מהם סחב איתו שקית לא גדולה של אשפה. הם חפרו קצת באדמה כדי למצוא מקום להסתיר את השקיות ואז כיסו אותן בערמה של אבנים. מתברר שזבל זאת בעיה אמיתית כשאתה מנסה להסתיר את העקבות שלך. נראה שהשלושה העדיפו להיפטר ממנו כמה שיותר מהר מאשר להמשיך לסחוב אותו איתם במשאית, ולפי מה שבוב הבין מטריפלטון, זה בעיקר היה נסיון שנבע מהידע של כמה מהר שאריות מזון מתחילות להסריח. אחרי שהם סיימו את העבודה, בוב התיישב על סלע גדול שהיה לידם ופיהק, וטריפלטון מהר התיישב לידו. נראה שלאף אחד מהם לא היה דחוף לחזור כל כך מהר. בוב הסתכל על השמים. שחורים לחלוטין, כמו שהוא הכיר אותם. לפחות זה לא משתנה לא משנה איפה הוא נמצא.
"טוב, אז מה איתך, בוריס? מאיפה אתה הגעת בעצם?" "עיירה-שש-שש-חמש. לא יודע אם יש לי ממש מה להגיד עליה." "שש-שש-חמש... הי, תגיד, זה ליד עיירה-שש-שש-שש במקרה?" "אני חושב שאולי. למה?" "סתם, אני די בטוח ששמעתי שקרה איזה משהו דרמתי בשש-שש-שש פעם. לא יודע. אנחנו די מתרחקים מהאיזור שלכם בכל מקרה. טוב, זה לא משנה. תמשיך." "טוב. זאת הייתה עיירה בסדר, אני חושב. אף פעם לא ממש הייתה איזשהי בעיה. זאת אומרת, בעיה חשובה באמת. עד הקטע עם הפצצה לפחות." "... פצצה?" "כן, מישהו הסתיר איזה פצצה באספת התושבים. בדיעבד זה היה ממש מסוכן, אני עמדתי ממש מעליה. עכשיו אני חושב שכנראה זה היה איזה משהו של אנטי-אכיפה." "מה אתה אומר. היה שם את הסמל שלנו איפשהו?" "... לא נראה לי, האמת." "אז זה לא היה אנטי-אכיפה. למרות שזה נראה ככה אנחנו לא סתם מפוצצים דברים בלי סיבה, כל הרעיון זה למשוך תשומת לב לפעילות נגד הרשות." "אתה הרגע סיפרת לי סיפור שבו כמעט התפוצצת בלי סיבה." "נו באמת, זה לא אותו דבר." "אם אתה אומר. בכל מקרה, אני לא יודע אם כל הפרטים מעניינים אותך. גם מצאתי את הצעיף כמה ימים לפני זה. ואז האויב המושבע שלי, ארליך, נעלם - או נחטף - או ברח - לא יודע באמת. בקיצור היה מלא בלאגן באותו רגע, ואז גם הרשות באה ועיצבנה אותי קצת, ואז החלטתי לעזוב." "מה אתה אומר."
בוב הרגיש כאילו טריפלטון עמד להגיד משהו, אז הוא חיכה, אבל השקט המשיך לקצת זמן. בסופו של דבר טריפלטון כן דיבר.
"אתה יודע, היה לי גם אויב מושבע." "הייתי מאוד מופתע אם לא." "כן, אה? קראו לו יוספוס. הוא היה חתיכת מטומטם. אני מניח שהוא עדיין בעיירה שלנו. מעניין מה שלומו עכשיו." בוב נשען אחורה ופיהק שוב. "זה קצת משונה להיות בלעדיהם, נכון? אבל אני מניח שמתרגלים לזה." "לא ממש." גם בחושך היחסי, בוב יכל לראות אותו מחייך. "אבל מתרגלים ללא להתרגל לדברים. וואו, זאת הייתה אמירה ממש גאונית עכשיו, אסמרלדה תמות עליה. אני אצטרך לזכור שאמרתי את זה."