משאית שחורה עצרה מול אתר התאונה. אחת הדלתות נפתחה, ומתוכה יצא אדם שמנמן עם סרבל שסחב איתו תיק. מהר מאוד הופיעה סוכנת מאחורי המשאית, שבוב הניח שנסעה בתוך המכולה. בכיסא הנהג ישב סוכן נוסף.
טכנאי ושני סוכנים, בדיוק כמו שהם ציפו. בוב כחכך בגרונו ופנה אל השניים שהתקרבו אליו. "נו, הגיע הזמן באמת. כמה זמן הייתי צריך לחכות לכם?" הטכנאי הביט לכיוון הכבל הקרוע ושרק. הסוכנת שלידו הסתכלה על בוב במבט מבולבל. "... רגע, מה? מי אתה, בדיוק? לא ידענו שאמור להיות פה מישהו." "מה זאת אומרת מי אני? הסוכן רוברט." הוא הראה לה את התג שלו ואז דחף אותו חזרה לכיס. המדים שלו אמנם היו די מרופטים, אבל הוא עדיין לבש אותם - זה לא שהיה לו משהו אחר ללבוש בימים האחרונים, האמת. "כמו שאת רואה, המשאית שלי יצאה משליטה והפילה את העמוד הזה. אני מחכה כאן שיבואו להציל אותי כבר לא יודע כמה זמן." הסוכנת נראתה מבולבלת עוד יותר, אבל למזלו של בוב נראה שהטכנאי - שכנראה שלא באמת היה אכפת לו מהשיחה ביניהם - החליט לדבר. "שמעו, 'חתכת עסק מה שקרה כאן..." "כן, אה?" בוב החליט שלשנות את נושא השיחה זה רעיון טוב. הוא הלך לצד הטכנאי שהתקרב לכיוון המשאית שהתנגשה בעמוד. "תיקנת משהו כזה בעבר פעם?" "שמע, חבר, כמעט תמיד שנופל קו, זה איזה עץ שגדל מתחת לכבלים באיזה עיירה והמקומיים בכלל לא יודעים שהוא מפריע. שמעו, אני אומר 'כם, עצים זו סכנת נפשות, אני אומר יש יותר מדי עצים בריבונות... אבל זה? זה 'חתכת עסק." "מה אתה אומר. היי - " בוב פנה אל הסוכנת שהלכה לידם וניסה לדבר באופן התקיף ביותר שהוא יכל. "למה שלא תביאי לפה את החבר הנהג שלך? שיראה את זה גם מקרוב. חתיכת עסק, אה?" "אני לא יודעת... תגיד, מה זאת המשאית הזאת? זו לא משאית של הרשות." "אה, זה - " הוא הביט אל המשאית שהיא הגיעה בה - הוא צריך למצוא איזשהי דרך להוציא משם את הנהג, אחרת זה עלול להפוך למכוער. " - סיפור ארוך. שמעי, אני קופץ רגע להביא מים מתוך המשאית שלי, בואי תקראי לחבר הנהג שלך ואני אסביר לכם, אוקיי?" היא לא הספיקה לענות כשבוב עזב אותה, עשה את דרכו לאחורי המשאית שהתרסקה, נכנס למכולה וסגר את הפתח מאחוריו.
"... נו, מה הולך?" טריפלטון עמד בפנים ליד הפתח, אסמרלדה ולנדאו ישבו לידו, ולידם היו שני תיקים שהם ארזו. "אני - רגע, איפה רמברנדט?" "הוא נשאר במרכזיה לעשות משהו, הוא יגיע עוד מעט." "מה זאת אומרת יגיע עוד מעט? כמה זמן אני צריך למשוך שם?" "מה אני אעשה בוריס? ניסיתי להביא אותו בכח, זה לא עבד. כמה אנשים הם בסוף?" "שני סוכנים וטכנאי. מה הוא חשב לעצמו? הוא יגיע מהכיוון של הסלעים בדרום?" "מאיפה אני יודע, בוריס? אולי כדאי ש-"
צליל של הלם הדהד במכולה. נראה שמישהו דפק עליה מבחוץ. לנדאו עמד להגיד משהו, אבל אסמרלדה חסמה לו את הפה לפני שהוא יכל. "טוב, תחזיקו מעמד." בוב יצא מהמשאית, מהר סגר את הפתח מאחוריו שוב, והצטרף לסוכנת והטכנאי - שנראה שהיה המקור של הרעש. "אה, הנה אתה. שמע, צריך להזיז את הגרוטאה הזו מפה, אין ברירה! אני אומר 'כם, לא נצליח להעמיד את העמוד אחרת." "הבנתי. אולי אפשר..." "רגע." הסוכנת תפסה בשרוול שלו והביטה בו במבט חודר. "חשבתי שאתה מביא מים." "אוי, צודקת לגמרי! אני אלך - היי, למה שהחבר שלך הנהג לא יבוא ויעזור לנו להזיז מפה את המשאית שלי? אולי אפילו נצליח להתניע אותה? אני לא- " " -לא כל כך מהר. אני צריכה להבין איך בכלל אתה- " בוב קטע אותה ופנה אל הטכנאי בנסיון די נואש להמשיך להסיט את הנושא. " -היי אתה, אני צודק, נכון? בוא נביא אותו שינהג במשאית- " "שמע, אתה בחור חכם, כן? 'תה יודע, אני ישבתי לידו בדרך לכאן, הוא לא אמר מילה הבחור- " -לא." הסוכנת הרימה את קולה. "עצרו שניכם. למה שלא תראה לי את התג שלך שוב- " בוב הרגיש שהוא מאבד את השליטה במצב מהר יותר ויותר. התוכנית הזאת הייתה הרבה יותר הגיונית במוח שלו - הוא לא ידע אם הסוכנת שהוא נתקל בה חשדנית מהרגיל או שהוא פשוט חשוד מהרגיל. בלי רעיון טוב יותר באותו רגע, הוא קרא בקול לכיוון המשאית של הרשות. "הי! אתה שם, חבר סוכן! אנחנו צריכים אותך, בוא ו-" זה ממש עצבן את הסוכנת. "לא." היא אמרה בתקיפות, עיקמה לבוב את הזרוע והטיחה אותו על המשאית שמאחוריו. זה גרם לעוד קול הלם עמום לבקוע ממנה.
בוב יכל לראות את הטכנאי מחייך חיוך מאולץ ועומד להגיד משהו, כשפתאום-
"חמש שישיות, שש חמישיות! רגע האמת הואמממפהפפ-" קול מוכר נשמע מתוך המשאית.
"... מה לעזאזל?" הסוכנת הרפתה את האחיזה שלה והושיטה יד לכיוון מטה-ההלם שהיא חגרה. בוב נאנח וכיסה את פניו בידו. "תסביר לי מה קורה כאן עכשיו, רוברט." הטכנאי גיחך ודיבר. "פששש, ממש ספר מתח מה שקורה פה... לא שאני קורא ספרים, 'תם יודעים, אין לי זמן ל-" "שקט אתה, למה שלא תעיף מבט על העמוד בינתיים." "לא הייתי ממליץ על זה." בוב הסתכל לה בעיניים. משום מקום הגיע אליו רעיון. הוא קיווה שהוא יעבוד. "שמעתם את השותף שלי. אם תתקרבו לתא הנהג, הוא יחסל אתכם." "מה אתה אומר... היי, גרובר." כשמטה-ההלם שלה מכוון אל בוב, היא פנתה אל הנהג - שסוף סוף יצא מהמשאית שלהם והתקרב, ונראה מבולבל יותר מכולם ביחד. "בוא איתי, נאגף את החלק הקדמי של המשאית הזו. נראה הרוס לגמרי, אבל אולי יש שם מישהו..." היא תפסה בצווארון של בוב וגררה אותה ביחד איתה. וכשכולם עמדו מול החלק הקדמי של המשאית, בוב סוף סוף קרא בקול: "צאו עכשיו, אידיוטים!" ובאותו רגע, הצד האחורי של המשאית נפתח, וטריפלטון, אסמרלדה ולנדאו - ביחד עם שני תיקים - רצו לכיוון המשאית הלא מאוישת של רשות האכיפה. "היי!" הסוכנת קראה בקול רם, והסוכן הנהג רץ חזרה לכיוון המשאית שלו - אבל זה היה מאוחר מדי. השלושה הצטופפו בתא הנהג ובוב יכל לראות את טריפלטון שם גז לכיוונם. לרגע היה נראה שהוא עומד להתנגש בהם חזיתית. הסוכנת עזבה את בוב, תפסה את הטכנאי ומשכה אותו מחוץ לאיזור הפגיעה - אבל טריפלטון עצר, ואסמרלדה פתחה את דלת המושב הקדמי ומשכה את בוב פנימה. "עכשיו זה - זה באמת 'חתכת עסק!" בוב שמע את הטכנאי קורה מאחוריו כשטריפלטון עשה רוורס והתחיל לנסוע משם. "יכל להיות גרוע יותר." "אתה חושב?" "מה עם רמברנדט?" "אולי פשוט ניסע למרכזיה ונאסוף אותו?" "... אתה יודע, זאת הייתה צריכה להיות התוכנית מלכתכילה."
לא רחוק משם, הם נתקלו ברמברנדט באמצע הדרך למרכזיה. בוב חשב שהוא ראה את הסוכנים עוקבים אחריו ברגל. זה לא היה מרחק כל כך גדול, אבל כל עוד הם במשאית שלהם הוא הרגיש די בטוח. "אה. לא ציפיתי שתאספו אותי. נראה שהתכנית עבדה." "פחות או יותר. מה עשית שם בכלל?" "רק ווידאתי שבאמת הרסנו את רשומות הטלפוניה שהשארנו כשהיינו שם." טריפלטון נתן לו להיכנס, ועכשיו כל החמישה הצטופפו בתא הנהג. "... אני לא יודע איך זה לקח לך כל כך הרבה זמן. טוב, לפחות לא ירינו באף אחד. בואו נעוף מפה, אני לא רוצה לראות את המקום הזה יותר בחיים." וטריפלטון שם גז.