"טוב," טריפלטון התיישב על השולחן שמתחת ללוח המתגים ונשען קדימה. "אז יש חדשות טובות ויש חדשות רעות." "תתחיל מ-"
"- רגע אחד." רמברנדט קטע את אסמרלדה ופנה אל בוב, שישב ביחד עם האחרים על אחד הכיסאות. הידיים שלו עדיין היו קשורות מאחורי הגב, כמובן. "מי בדיוק הזמין אותו לישיבה?" "אה," טריפלטון ענה. "חשבתי שלא יזיק עוד מישהו להתייעץ איתו. אני חושב שהוא בסדר." "ברצינות? ככל שידוע לנו, הוא הולך להדליף כל מה שאנחנו אומרים כאן לרשות האכיפה. אסמרלדה?" היא משכה בכתפיה. "גם אני חושבת שהוא בסדר." בוב ניסה לחייך חיוך מנומס. "אם זה עוזר, גם אני חושב שאני בסדר." רמברנדט נאנח, נשען אחורה בכיסא שלו ופנה אל טריפלטון. "טוב, שיהיה. תמשיך."
"בקיצור. אני אתחיל מהטובות. בלילה הצלחתי סוף סוף ליצור קשר עם מישהו מהברית החדשה. שורה תחתונה: הם הולכים לאסוף אותנו מכאן." "יש!" אסמרלדה נאנחה לרווחה ושקעה אחורה בכיסא שלה. גם רמברנדט נראה מרוצה. "לפחות זה. הם ישלחו לכאן מישהו?" "לא בדיוק. ממש במקרה, יש איזשהי משלחת שיוצאת לכיוון עיר-שש-שתיים. תאמינו או לא, ווילדביסט בעצמו נמצא שם. אנחנו לא רחוקים מהמסלול שלהם, אז הם יעשו מעקף ויעברו כאן בדרך." "רגע..." בוב התפרץ. עיר-שש-שתיים? שם נמצאת המפקדה שהוא היה בה. הוא לא היה בטוח שזה רעיון טוב לחזור לשם. "אם זה מה שאתה עומד לשאול, בוריס - ווילדביסט זה הבוס של הברית החדשה. בחור די רציני." "רגע..." הפעם רמברנדט התפרץ לפני שבוב יכל להגיד משהו נוסף. "למה הוא נוסע לעיר-שש-שתיים? הרשות חזקה שם. נשמע מסוכן." "לפי מה שאמר לי הבחור בטלפון, הייתה אמורה להיות לו פגישה חשובה באיזה עיירה אבל הם היו חייבים להחליף מקום כי מישהו בברית המזרחית גילה על זה וממש התעצבן. אני אגיד לך את האמת, ממש לא אכפת לי, מבחינתי לקחת מפה טרמפ ישר לארמון אם זה יעיף אותי מהמרכזיה הזו." "הממ." רמברנדט נראה שקוע במחשבות. "במקרה הזה זה דווקא הגיוני. הם רוצים להרחיק מהם את החבר'ה מהברית המזרחית. כנראה זה די חשוב." "מתי הם יגיעו?" אסמרלדה שאלה. "הם צפויים להיות פה מחר בבוקר." "מחר בבוקר! וואו. אחרי כל כך הרבה זמן, רק עוד לילה אחד במקום הזה..." "... רגע רגע רגע. בואו כולנו נחליט מה אנחנו חושבים על זה רק אחרי שאנחנו שומעים את החדשות הרעות." שני האחרים הזדקפו שוב בכיסאות שלהם והקשיבו. בוב עשה כמוהם.
טריפלטון חייך, ובוב קלט שזה כנראה לא סימן טוב. "בערך שעה אחרי זה, הצלחתי להאזין לשיחה של הרשות, וגיליתי את הדבר הנפלא הבא - הם יודעים על הקו שנפל, הם מאמינים שהם יודעים איפה התקלה... והם כבר שלחו טכנאי לתקן אותה."
שני האחרים, וכן בוב, קפאו. בוב שאל בזהירות את השאלה המתבקשת. "מתי הוא יגיע?" "אם החישוב שלי נכון - הוא יגיע לאיזור של התאונה היום אחר הצהריים, מה שאומר שהוא כנראה יעבור במרכזיה מקסימום מתישהו בערב. ואני מזכיר לכם, הטרמפ שלנו מחר בבוקר."
השתרר שקט, שהופר פעם אחת על ידי קליק מלוח המתגים. אסמרלדה פלטה "אוי לא" בשקט. ואז טריפלטון המשיך, עם חיוך הולך וגדל. "רגע אחד! עוד לא סיפרתי לכם את החדשות הבאמת רעות." "... יש חדשות באמת רעות?" "לא ציפית שזה יסתיים רק ברעות, נכון? וזה באמת יפהפה, לדעתי. אחרי שגיליתי את זה, התקשרתי שוב לבחור מהברית החדשה כדי לעדכן אותו... ומתברר שווילדביסט והמשלחת שלו כבר יצאו. הם לא צפויים להיות זמינים באף טלפון אלא אם כן תהיה להם בעיה בדרך. השורה התחתונה, הם הולכים לעבור פה מחר בבוקר, לא משנה מה. אז התוכנית היא כזאת: היום בערב עוברים פה סוכנים, רואים שהשתלטתנו על המרכזייה ועוצרים אותנו. הם נשארים פה לישון את הלילה, אולי קוראים לתגבורת, ומחר הבוס הגדול בעצמו עוצר בדלת הראשית שלהם בלי לדעת לאן הוא נכנס. כל הכבוד, חברים, הצלחנו לגרום לתקרית חסרת תקדים." רמברנדט כיסה את פניו בידו. אסמרלדה הביטה אל בוב. "טכנית, הוא זה שגרם לתקרית הזו לבד לגמרי." "היי! חשבתי שאני בסדר." "לא, אתה צריך להיות גאה, בוריס!" טריפלטון אמר. "אף אחד מאיתנו לא היה מצליח לעשות את זה לבד. אם ריצ'רד היה פה, אולי הוא היה יודע מה לעשות..."
רמבנדט נעמד ושלף את הכלי שהוחזק בחגורה שלו. זה היה משהו מתכתי משונה עם ידית שאפשר היה לאחוז בה. "טוב. אין ברירה. ילוו את הטכנאי, מה, שני סוכנים? נילחם. אנחנו חמושים יותר טוב." "אתה מתכוון, אתה חמוש יותר טוב!" טריפלטון ענה. "יש פה סיכון, אבל זה אמור להספיק." "אני לא חושבת שזה רעיון טוב..." "רמברנדט הסתובב לכיוונה והניד בראשו. "תקשיבו, עם כמה שאני מחבב אתכם, זאת לא פעם ראשונה שמשהו כזה קורה. אני חושב שאתם לא מבינים עד הסוף שאי אפשר באמת להתנגד לרשות בלי לשפוך דם." "זה לא אומר שזאת צריכה להיות תמיד האפשרות הראשונה שלנו. וחוץ מזה, אתה יודע מה הבעיות עם אקדחים. התחמושת, לדוגמא, ו-" "אסמרלדה, אני לא נהנה מלירות באנשים, אבל יש לך רעיון אחר?" "אולי נוכל ללכת מכאן ברגל לעיירה הקרובה-" טריפלטון הניד בראשו. "עד לשם, בחום של אמצע השממה? ברגל? ההליכה תהרוג אותנו אפילו לפני שנמות מצמא. ואז נמות מצמא." "אז אתה מסכים עם רמברנדט?" "לא. אבל... אני לא יודע. הייתי מציע שרק נבלה את הלילה איפשהו בחוץ, אבל זה גם בעייתי כי הם ימצאו את כל הדברים שלנו כאן ממילא..."
"... יש לי שאלה שהיא בטח ממש טיפשית." בוב גרר את הכיסא שלו לכיוון האחרים בזהירות. "תודה על האזהרה. מה?" "מה עם המשאית שאיתה הגעתי לכאן? אי אפשר פשוט לנסוע מפה עליה?" "אתה מוזמן לנסות! אבל בדקנו את זה, היא לא מצליחה להתניע יותר אחרי שריסקת אותה. כבר אמרתי לך שאתה צריך להיות גאה?"
"אה! זה מזכיר לי." אסמרלדה פתאום נעמדה, פתחה את אחת המגרות בשולחן שטריפלטון ישב עליו... והוציאה קופסה קטנה.
לפני שבוב יכל להגיד או לעשות משהו, היא פתחה אותה - וכל הארבעה ראו את הצעיף, מקופל, בפנים. טריפלטון נראה מבולבל באופן קיצוני. "אסמרלדה. מה זה, לעזאזל?" "אמרת משהו על איזה קופסה במשאית, בוריס, נכון? אז הלכתי לבדוק אחר כך ומצאתי אותה. אני מניחה שדיברת על זה." רמברנדט הביט בצעיף בהשתהות ולאט לאט התיישב בכיסא שלו. "... מה זה הצבע המשונה הזה?"
בוב נאנח. ממש לא התחשק לו להתחיל להסביר את זה עכשיו." זה... טוב. אם אתם כבר שואלים..." אבל אסמרלדה המשיכה. "זה ורוד, נכון? זה צבע אסור. מאיפה יש לך את זה?" רמברנדט וטריפלטון שניהם פערו את עיניהם כשהם שמעו את זה, ובוב ראה את טריפלטון מסיט את מבטו. "רגע, מה? למה יש לך משהו בצבע אסור?"
"בקיצור? אני לא יודע מאיפה הצעיף הזה. זה מה שאני מנסה לגלות. זאת הסיבה שאני הצטרפתי, ועכשיו עזבתי, את רשות האכיפה." המבט בעיניים של רמברנדט התרכך כשהוא שמע את זה. "... באמת? המ. אולי אתה באמת לא כזה גרוע, בוריס." "תודה. את מכירה צבעים כאלה, אסמרלדה?" "יצא לי לראות פעם ורוד. זה באמת משונה, אבל לא הרבה יותר מזה לדעתי." "... באמת? אתם יודעים, אחת הסיבות שחשבתי ששווה לדבר עם פעילי אנטי-אכיפה זה כי אם מישהו ידע למי צעיף בצבע כזה שייך, זה בטח אתם." טריפלטון השיב, "אתה כנראה צודק, אבל אין לנו דברים כאלה, לפחות שאני מכיר, בברית החדשה. אולי מייצרים כאלה בט"מ?" הוא פנה אל אסמרלדה, שמשכה בכתפיה. "אולי? אני לא באמת יודעת. גם יכול להיות שזה הגיע מהספקית." "כן, האמת שזה יכול להיות."
רמברנדט עשה תנועה עם היד שלו מול הקופסה הפתוחה. "טוב, רגע. אני חושב שאנחנו סוטים מהנושא." "כן," בוב אמר. "האמת שאני מסכים. בואו קודם נוודא שנשרוד את עשרים השעות הקרובות, ואז אני אשמח לשמוע מכם כל מה שאפשר על צעיפים ורודים." "רעיון טוב בתיאוריה." טריפלטון אמר. "אבל אנחנו קצת תקועים בקשר להישרדות. למישהו יש רעיון?"
"טוב..." בוב התחיל, ואז הסביר את הרעיון שלו.
"... מה אתה אומר." טריפלטון אמר. רמברנדט הנהן בשקט. נראה שאיכשהו זה נשמע לו כמו רעיון יותר טוב מאשר להילחם. טריפלטון המשיך. "זאת יכולה להיות תוכנית-אחת. מה תהיה תוכנית-שתיים?" "סליחה...?" בוב שאל. "אתה יודע. למקרה שתוכנית-אחת נכשלת, זה טוב לחשוב על תוכנית-שתיים שנחליף אליה תוך כדי." "אה. טוב במקרה הזה אני מניח שתוכנית-שתיים היא שרשות האכיפה תתפוס אותנו, תשפוט אותנו, תוציא אותנו אשמים ותכלא אותנו לנצח איפשהו."
היה רגע של שקט, ואז טריפלטון גיחך. "אוקיי. בוא ננסה שתוכנית-אחת תעבוד. מי בעד?" אחרי קצת היסוס, היו שלוש ידיים, ועוד שתיי ידיים קשורות, באוויר.