המחסן היה מקום לא נוח בצורה מרשימה. החדר היה מלא כמעט לגמרי בקופסאות, מסריח ובקושי מואר, ולבוב וללנדאו היה מעט מאוד מקום פנוי על הרצפה לשכב עליו. שלא להזכיר את זה שהידיים שלהם היו קשורות כמעט כל הזמן. הנחמה היחידה שלו הייתה שהשובים שלו לא נמצאים במצב הרבה יותר נוח. יצא לו לראות איפה השלושה ישנים - היו להם מזרונים ומצעים, אבל לא הרבה יותר מזה. נראה שתמיד לפחות מישהו אחד מהם היה ער במשמרות. כמה פעמים ביום מישהו ביקר אותם במחסן עם אוכל או שתייה והזדמנות להתרעננות בחוץ. הבחוץ של המרכזיה באמת נראה כמו אמצע שום מקום, חוץ מכביש אחד שעבר לידה וקווי טלפון שיצאו בכל הכיוונים. לא היו פה מים זורמים, והם הסתמכו על כמויות של בקבוקים שהם שמרו במחסן. אסמרלדה הבטיחה להם שיש מספיק לכולם לפחות לעשרה הימים הקרובים, ושריצ'רד אמור לחזור לפני זה עם אספקה חדשה, אבל לפעמים בוב הרגיש שהוא מעדיף למות מצמא במקום להמשיך לחיות ככה.
אלה היו צהריים כשהדלת למחסן נפתחה. לא היה שם שעון, אבל היה חלון קטן שכמעט נחסם לגמרי מאחורי חלק מהקופסאות, ולפי כמות האור שנכנסה היה אפשר להעריך את השעה. בוב קיבל בברכה כל אירוע שובר שגרה, לא משנה מה, אחרי שהוא היה חייב לבלות כל כך הרבה זמן תקוע בחדר קטן עם לנדאו.
"היי." זה היה טריפלטון. הוא תפס את בוב, גרר אותו החוצה מהמחסן, ובדיוק כשלנדאו התחיל להגיד משהו, סגר את הדלת.
"... היי?" "כן, היי. בוא." הוא עזר לבוב לקום על רגליו והוליך אותו למקום שבוב זיהה בתור לוח המתגים של המרכזיה. "לאן אנחנו הולכים בדיוק?" טריפלטון התיישב על אחד הכיסאות שעמדו שם והצביע על כיסא אחר שמולו. "לכאן." בוב התיישב. "בסדר. אני יכול לשאול למה?" טריפלטון נאנח, נשען אחורה בכיסאו והניח את הרגליים על השולחן שמולו.
"משעמם לי. בוא נדבר." "זה חדש." "זה לא, משעמם לי מאז שהגענו לפה, אבל עכשיו סוף סוף יש לי מישהו לדבר איתו בזמן שהשניים האחרים בפטרול." "אז אתה חושב שאפשר לסמוך עליי עכשיו?" "בוריס, הייתי מנהל שיחה עם הגרב שלי אם הם היא הייתה שפוייה והייתה יכולה לענות לי. אתה היחיד שנמצא פה שנמצא בשתי הקטגוריות האלה. אולי תשתף פעולה?" "... טוב, בסדר."
בוב נשען לאחורה בכיסא גם הוא. הייתה שתיקה מביכה במשך כמה רגעים. הוא הסתכל שוב על טריפלטון - עדיין היו לו המטפחות האדומות קשורות לשתי הזרועות שלו. במבט קרוב יותר, נראה שהן לא היו סתם מטפחות, אלא שממש היה מצויר עליהן הסמל של האנטי-אכיפה.
"... אז מה. כל הדרך מהמפעל, אה?"
"אה. כן." "נשמע קצת קשוח בשביל מישהו שלא יודע לנהוג." "הכבישים די ישרים אז לא הייתי צריך לחשוב הרבה. אבל האטתי כמעט לגמרי לעצירה כל פעם שהייתי צריך לפנות." "מה אתה אומר. כנראה שלנהוג בשממה זה לא כזה מסובך בסופו של דבר." "זה באמת לא היה כזה נורא. אבל ההילוכים - אין לי מושג איך כל החלק הזה עובד עדיין, אז בכלל לא ניסיתי לגעת בהם." טריפלטון גיחך. "כן, אני אגיד לך את האמת, אני יודע לנהוג כבר שנים ואני עדיין לא תפסתי את הקטע הזה." בוב חייך אליו בחזרה. היה "קליק" מהקיר שמולם. אחרי כמה רגעים שקטים בוב המשיך לדבר.
"איפה בכלל למדת לנהוג? הרשות מלמדת סוכנים חדשים כשהיא צריכה, אני לא מכיר אזרחים רגילים שנוהגים." "הנהגים של המשלוחים יודעים לנהוג." "... אתה צודק, האמת. מי מלמד אותם? הריבונות? איפה הם גרים בכלל?" "מי יודע? ויותר טוב, למי אכפת? אותי לימד מי שגייס אותי לאנטי-אכיפה." "אה. אז מעניין איך האיש הראשון באנטי-אכיפה למד."
נראה שטריפלטון חשב על זה קצת. "... לא. זה לא מעניין." בוב גלגל את עיניו.
עוד הפסקה של שקט, שגם היא נקטעה על ידי קליק ונורה נדלקת.
"הקליקים האלה קשורים לטלפונים? איך הם לא ממש מעצבנים אותך?" "מתרגלים לזה. בהתחלה זה חרפן גם אותי." טריפלטון משך בכתפיו. "זה קורה כשמתישהו מתקשר... לא, בעצם, כשמישהו עונה לשיחה, אני חושב. כל הטלפונים מחוברים דרך רשת של מרכזיות שמנתבות את השיחות כשאתה מחייג. כשהן מזהות שהתחילה שיחה, יש את הקליק הזה, ונרשמת רשומת טלפוניה." "אה." סוף סוף, משהו שבוב הרגיש שהוא מכיר. "שמעתי על זה ברשות. זה תיעוד של כל השיחות שעוברות במרכזיה, נכון?" "כן. הנה, קבל." טריפלטון משך מגרה שהייתה מקובעת בשולחן שלידו, ובוב ראה בפנים רצועות ניר ארוכה מאוד ומלופפת, מלאה במה שנראה כמו מספרים מודפסים עליה. "רשומות טלפוניה של כל השיחות שאי פעם עברו פה. לפחות, אי פעם מאז הפעם האחרונה שהחליפו את הניר הזה." "זה די הרבה. הדברים האלה לפעמים מאוד שימושיים בחקירות, אתה יודע?" "מה אתה אומר? זה ממש נשמע כאילו יש סיבה טובה לפורעי חוק לשבת במרכזיות!" "... כן, הבנתי. אבל אתה בעצמך אמרת לי שלשבת כאן זה אידיוטי." "התכוונתי לזה כי המקום הזה מסריח, באופן מילולי, וכי זה חתיכת חור. בגלל זה בקושי עושים דברים כאלה. אבל זה כן רעיון טוב בגדול לשבת על מרכזיה. הרשומות יכולות להיות שימושיות, אבל הכי טוב זה כשיש שיחה מעניינת שאתה מצליח להאזין לה בזמן שהיא קורת. מה שכן בשביל זה צריך לשים עין ממש על המספרים שמחוייגים, וכמו שאתה רואה אני לא טורח לעשות את זה עכשיו כי אין לי כח."
שניהם שתקו, וכאילו חיכו שיהיה עוד קליק כדי להדגיש את הנקודה הזו, אבל אך אחד לא הגיע.
"... אז יש לי עוד שאלה. מה אתם עושים עם כל המידע שאתם אוספים כאן? אני מניח שאתם לא רק שומרים אותו לעצמכם כי אין פה ממש מה לעשות איתו."
טריפלטון הסתכל על בוב עם חיוך עקום. "... אתה מודע לזה שזאת בדיוק השאלה שמישהו שאני לא יכול לסמוך עליו היה שואל אותי, כן, בוריס?" "מישהו שאתה לא יכול לסמוך עליו, או מישהו מאוד תמים...?" "הממ. אתה עושה רושם של שניהם." "וואו. זה מעליב."
טריפלטון צחק, הניח רגל אחת על השניה והמשיך לדבר.
"אתה בטח שמעת על הבריתות הגדולות, ברשות?" "על... אה. לא." "רגע, לא? מה מלמדים אתכם שם בכלל? איך רשות האכיפה מתפקדת אם אף אחד לא יודע כלום?" "אנשים כן יודעים דברים, אבל אני חושב שכל אחד יודע רק מה שרלוונטי למה שהוא עושה. לא מספרים לך דברים שאין סיבה שתדע." "נשמע כיף." "ממש כיף." "כן, ככה זה נשמע. בקיצור, כל פעיל אנטי-אכיפה יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל בדרך כלל יוצא שאנשים נאמנים לאלה שגייסו אותם, ובגלל שלהפיץ את האידיאולוגיה בעיירות וערים אחרות זה לא כזה פשוט ודורש משאבים כדי להגיע לשם, יוצא שיש קבוצות יותר חזקות של פעילים שיש להן השפעה אצל הרבה קבוצות אחרות. בסופו של דבר כמעט כל קבוצה בסוף שייכת לאחת משלוש בריתות גדולות של אנטי-אכיפה." בוב הסתכל עליו בעוד הוא דיבר והנהן בעניין. "בטריטוריה-חמש - שם פחות או יותר יש אנטי-אכיפה בכל מקום - יש שתי בריתות גדולות. הברית המזרחית והברית המערבית. בברית המזרחית יש יותר אנשים, אבל הם פחות מסודרים ויותר קיצוניים. אנחנו לא אוהבים אותם כאן כל כך. הם אפילו עושים לנו צרות מדי פעם." "באמת? כל העסק הזה של אנטי-אכיפה הרבה יותר מורכב משחשבתי." "תתמודד. הברית המערבית קצת יותר מוצלחת. כנראה בגלל שיש להם קשרים טובים עם הט"מ." "סליחה?" "הטריטוריות המאוחדות." "... סליחה?" "אתה לא... וואו. זאת ארץ אחרת ש... יודע מה, עזוב. סיפור לפעם אחרת. ממש מביך שלך." "סליחה באמת." "בטריטוריה-שש יש פחות אנטי-אכיפה יחסית, אבל די כל מי שנמצא כאן מאורגן תחת הברית החדשה. אנחנו בקלות מאורגנים ומצויידים הכי טוב." "אז שלושתכם שייכם לברית החדשה?" "ארבעתנו, ולא. ריצ'רד ואני כן, אבל אסמרלדה מהברית המערבית, ואני חושב שגם רמברנדט. לריצ'רד היה את הרעיון של לשבת במרכזיה שנמצאת ליד הגבול והוא אסף כל אידיוט שהיה מוכן להצטרף אליו, לא משנה מאיפה. השורה התחתונה, אנחנו בסוף מדווחים לבוסים של שני הבריתות."
בוב בהה בלוח המתגים שמולו. פתאום העולם נראה הרבה יותר מסובך משהוא היה אתמול. מצד שני זה היה סוג של סיבוך שאחרי ששמעת עליו, זה פתאום לא כל כך מפתיע שהוא היה קיים שם כל הזמן. בניגוד לאנשים ברשות האכיפה, נראה שלטריפלטון לא הייתה בעיה עקרונית לענות על שום דבר שהוא שאל אותו. זה כבר שם אותם רמה אחת מעל הרשות.
"נשמע כיף." "ממש כיף."
השתיקה המשיכה עוד קצת, אבל הפעם היא לא הייתה מביכה. בכל זאת, בוב הרגיש את הצורך לשאול משהו. "מה הסיכוי שיש לכם תה?" "... אתה יודע מה? אני די בטוח שיש באחד הארגזים במחסן." "באמת? אני כל כך-" "-מה שכן, אין פה מים חמים." "אה."
אחרי עוד כמה רגעים, בוב דיבר שוב. "אתה יודע מה, המקום הזה באמת די מסריח." "אמרתי לך."