בעוד בוב התקרב לכיוון המרפסת, משהו מוזר קרה באוויר. היה יותר ויותר שקט. זה לא שהמכונות כאן הפסיקו לעבוד - אלא הפועלים שסביבו דיברו ועבדו פחות ופחות. ככל שהוא התקדם, הוא שם לב שיותר מהאנשים שסביבו עצרו כדי לנסות לראות או להקשיב למשהו איפשהו לפניו. הוא פילס את דרכו ביניהם - ועצר, כשהוא שמע קול מוכר מהצד השני של מכונה שחסמה לו את הדרך.
"זה יהיה פשוט יותר לשנינו אם תתחילי לשתף פעולה איתי." "אמרתי לך כבר, באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר!"
... שני קולות מוכרים, ליתר דיוק. הוא הציץ מעל מה שחסם את דרכו - משהו שנראה כמו מנוע גדול - וראה מחזה מדאיג במיוחד. הבלש דיגאמא אחז בצאוורון של אסירת-המפעל שדיברה איתו ממש לא מזמן. מאחוריה עמדו שני הפועלים שליוו אותה קודם וצפו במתרחש, חיוורים. בוב שם לב שהאזיק על הרגל שלה היה משוחרר. נראה שזה כי הבלש היה בדרך לגרור אותה מכאן. ביד השניה שלו הוא החזיק איזשהי קופסה, אבל היה קשה לראות אותה מהכיוון הזה.
"אני בעצמי שמעתי את השיחה. הייתי במרכזייה של המפעל כשניהלתם אותה והאזנתי לטלפון. את יכולה להפסיק להעמיד פנים."
בוב העיף מבט מסביבו. נראה שכל הפועלים האחרים באיזור שמרו מרחק, ורק צפו באירועים ממרחק בטוח - הם כנראה חשבו שהוא קשור לכל מה שקורה כאן, כי הוא לבש מדים של סוכן. באיזשהו אופן הם צדקו. השורה התחתונה הייתה שלא עמד אף אחד אחר לידו. מאחוריו, מסוע העביר לוחות של מתכת אל יעד לא ידוע. הוא חזר להקשיב לשיחה.
"באמת? אתה רוצה להגיד לי שבמקרה היית שם ובמקרה היית במצב רוח להקשיב לשיחות פנימיות במפעל? אני מכירה את השיטות שלכם - אתה אומר את זה רק כדי שאני אתוודה, אבל המציאות היא שזה לא יעבוד, אתה טועה ומעולם לא הייתה שיחה." הפועלת שעמדה מאחוריה הנהנה בזהירות. הבלש דיגאמא נאנח לפני שהוא ענה. "אני לא חושב שזה כל כך לא סביר שאני אתעניין ברשומות הטלפוניה של תחנה-שש-אחת-שתיים. את בטח יכולה לתאר לעצמך למה. בכל זאת, האמינות שלי היא לא זו שבאה בספק כאן. אני רוצה שתסבירי לי מה הן כל השאלות האלה ששאלתם את הפועל לנדאו."
אוי לא. אז זה פחות או יותר השלב שהכל משתבש. עד אותו רגע בוב האמין שכל עוד גם הוא וגם האסירה מנסים להסתיר את מה שהם עושים מרשות האכיפה, אין לאף אחד אינטרס לחשוף את השני. הוא לא ציפה שהרשות היא זו שתגיע אליה. איך בכלל אפשר לצאת מהבלגן הזה עכשיו? דיגאמא המשיך לדבר.
"... ואם אני לא טועה, החברה שלך כאן היא זו שניהלה את השיחה." "ואתה ממשיך להיטפל אליי? אני לא יודעת ולא מעניין אותי מה היא עושה על דעת עצמה!" "מה?!" בוב הציץ שוב וראה את הפועלת הגבוהה מתעצבנת. "אמרת שתגני גם עלינו! היא זו שאמרה לי בדיוק מה להגיד, אדוני הסוכן." האסירה הסתובבה אליה עם מבט קטלני בעיניים.
אז מה הייתה התוכנית? אם הם עמדו לחשוף שהוא דחף את האף שלו לעניינים שהוא לא אמור - ויותר מזה, שהוא הסכים לשחרר אסירי-מפעל - הוא גמור. הם הכירו את השם רוברט. בכל זאת, אולי הוא יצליח לשכנע מישהו שזה לא היה הוא? אולי לסדר לעצמו אליבי?
וכשזה נראה שהמצב לא יכל להיות יותר גרוע - קול מוכר אחר בקושי הצליח להתגבר על הרעש של המכונות, הפעם איפשהו מכיוון הצד השני של בוב. "... כן, מישהו צריך ללכת לחלץ את רוברט מהשירותים כנראה. מה פספסנו, דרך אגב? נראה שקורה פה משהו." בוב טמן את הפנים שלו במכונה שלידו. המשלחת שבאה איתו כנראה סיימה ובאה לחזור ולאסוף אותו. מושלם. הוא הכריח את עצמו לחשוב.
זה רק עניין של זמן עד שמישהו יראה אותו כאן. יכול להיות שהדרך היחידה לצאת מזה תהיה להצטרף לחברים שלו כמה שיותר מהר ואיכשהו להצליח לשכנע מישהו שהוא באמת היה בשירותים כל הזמן. הבעיה היא שמספיק אנשים כבר יודעים שלא. ובעצם, הכי גרוע... הוא הביט בקופסה שהוא החזיק. מישהו, מתישהו, ישים לב שהיא נעלמה מהמחסן... וזה רק יהפוך אותו לחשוד יותר, במיוחד אם השומר בכניסה למחסן זוכר אותו. הוא לא יכול להצטרף חזרה לחברים שלו כשהוא סוחב אותה כמו אידיוט. אולי הוא צריך להחזיר אותה למחסן? בעצם זה אולי יעבוד. הוא יחזיר אותה למחסן, יחזור לסוכנים האחרים, ואם הם יספיקו לצאת מפה ולעלות על המשאית חזרה לפני שדיגאמא יבין שהוא היה מעורב כאן - זה יקנה לו מספיק זמן לחשוב על פתרון בדרך למפקדה.
הוא הציץ שוב מעל המנוע שמולו. "... הדבר שבאמת מדאיג אותי הוא שהצלחת לגרור אחריך פועלים מן השורה. האידיאולוגיה שלכם מצליחה להתפשט גם כאן. נצטרך לעשות משהו בקשר לזה." זה טוב. הם לא מדברים על משהו חשוב. הוא הסתכל אחורה, אל הכיוון הכללי שהסוכנים האחרים כנראה עברו בו. קשה היה להבין איפה הם באמת עם כל הצפיפות שבאולם. היה את המסוע הזה שהוביל פלטות מתכת. הן נכנסו לאיזשהו שרוול ואז יצאו מהצד השני כשהן נראות בדיוק אותו דבר. בוב נזכר שהוא הבחין בו כשהוא רק הגיע לכאן. נראה שלא קורה שום דבר בפנים. הוא יניח את הקופסה שהוא החזיק בכניסה, ירוץ אל החברים שלו, כדי שהם יראו אותו, ירגעו, ויפסיקו לחפש אותו - ימציא תירוץ חדש - ירוץ לכיוון המחסן, ויקח את הקופסה בדרך מהיציאה של השרוול שבמקרה הייתה בדיוק במקום הנכון. זה נורא, אבל זה יכול לעבוד. החלק הקשה יהיה לחשוב על תירוץ שהוא לא שירותים. הוא יחצה את הגשר כשהוא יגיע אליו. הוא הניח את הקופסה על המסוע, צפה בה נעלמת לתוך השרוול, ונשם נשימה עמוקה. זה עכשיו או לעולם לא.
בוב רץ אל הכיוון הכללי שממנו שמע את הקול של המשלחת מהמפקדה. מספר דברים קרו בבת אחת.
דלת באחד הקירות של האולם נפתחה ברעש, וכמעט כל הנוכחים הסתובבו כדי להסתכל עליה. מהדלת יצא אותו אדם נמוך בגלימה של הריבונות שבוב ראה מוקדם יותר היום - ואותו ליוו מנהלת המפעל, אוסף של אנשים חמושים, ואדם נוסף שבוב לא זיהה.
בוב ניצל את הסחת הדעת כדי להעיף מבט לכיוון המרפסת. הבלש דיגאמא, וכן האסירה שהוא החזיק בצווארונה יצרו איתו קשר עין.
ואז השרוול שבתוכו עבר המסוע התפוצץ, האולם רעד, וגל ההדף העיף את בוב מעל רגליו.