"... ואז, כשלמשאית נגמר הדלק, אתם יודעים מה הוא אמר?" "האמת שכן. כבר סיפרת לנו את זה." פירנצה ענתה בנימוס. היא וזכריה ישבו ליד אחד השולחנות במטבחון בזמן שבוב הכין להם תה. "... אה. טוב נו. ההתנסות שלכם הייתה כל כך הרבה יותר מעניינת שאני צריך לפצות על זה איכשהו." בוב חזר עם התה שלהם והתיישב לידם. "תודה. אני לא יודעת אם היא הייתה כל כך הרבה יותר מעניינת." "פירנצה, אנחנו צריכים להגיד לו את האמת. היא באמת הייתה כל כך הרבה יותר מעניינת." בוב אמר ולגם מהתה שלו. האחרים עשו כמוהו. "היי, זה תה שונה מבדרך כלל." "צודקת - הוא די טוב, רוברט." "כן, גיליתי שבמטבחון שליד אולמות המשפט יש סוגים אחרים אז התחלתי לקחת תה משם. לזה קוראים תה ארמדיל." "... זה תה שהכין ארמדיל או תה שהכינו אותו מארמדיל?" "תה ארמדיל. אני לא יודע. גם אני אוהב אותו."
הייתה להם עוד כשעה עד שהשיעור הבא שלהם יתחיל. בוב חיכה שהמטבחון יתרוקן ורק שלושתם יישארו. הוא הרגיש שזה היה הזמן הנכון.
"תקשיבו. אני צריך לספר לכם משהו." הוא הניח את הכוס שלו. שני האחרים הסתכלו עליו והקשיבו. "השם שלי הוא לא רוברט. אני בכלל לא הייתי אמור להתגייס ביחד איתכם." זכריה הביט בו בעיניים פעורות. פירנצה מלמלה משהו שנשמע כמו "ידעתי!". בוב המשיך כל עוד יש לו מומנטום. "השם האמיתי שלי הוא בוב. אני לא מהעיר, כמוכם - אני מגיע מ... איזשהי עיירה." הפעם זכריה הוא זה שמלמל "ידעתי!". פירנצה רכנה לכיוונו. "רגע, מה? איזשהי עיירה?" "כן, זה... זה סיפור ארוך, אבל לא הרגשתי שאני יכול לשמור את זה בסוד עוד הרבה." הוא לגם מהתה שלו. השניים לגמו גם הם. זכריה כחכח בגרונו. "נו. תספר אותו. ובבקשה אל תגיד לי שאתה איזה איש אנטי-אכיפה שהגיע לכאן כדי לפוצץ את המפקדה או משהו." "לא, בכלל לא. הגרסה הקצרה היא שמשהו מוזר קרה בעיירה שלי. מישהו איים עלינו עם פצצה, ואז האויב המושבע שלי נעלם באופן מסתורי - זה היה ממש דרמטי. אני באתי לכאן כי קיוויתי שאני אצליח לגלות בעצמי עוד פרטים על מה שקרה." "רשות האכיפה ניסתה לחקור את זה?" "כן, אבל... תראו. מאז שהגעתי לכאן גיליתי שיש כל כך הרבה דברים שבכלל לא ידעתי שאני לא יודע. כמו כשלימדו אותנו על השעון או על המכרות או כל מיני דברים כאלה." בוב שם לב שפירנצה הנהנה בעדינות. "וזה קצת גרם לי לחשוב שוב על כל מה שאני יודע. האמת היא שמאז אותו יום הייתי משוכנע שארליך - זה האויב המושבע שלי - הוא זה שמאחורי מה שקרה בעיירה שלי, אבל אחרי כמה דברים ששמעתי כאן, התחלתי לחשוב שיכול להיות שהוא בכלל לא קשור לזה, הוא סתם נקלע לזה בטעות. בדיעבד אני חושב שרק אז הבנתי כמה חשוב לי להבין מה באמת קרה." "אבל," זכריה העיף מבט אל פירנצה לפני שהוא דיבר. הטון שלו היה קצת מעורער. "זה בטח לא כי אכפת לך ממנו, נכון? אתה יודע כמה אני הייתי שמח אם חבקוק היה נעלם באופן מסתורי יום אחד. אני יודע ששניכם יכולים להבין אותי למרות ששניכם איבדתם אותם." "כן, זה לא שכואב לי הלב עליו, אבל - פירנצה. אם היית מגלה מחר שהאויבת המושבעת שלך צ'אנדרה בעצם הייתה חפה מפשע כל הזמן והרשות עשתה טעות כשהיא לקחה אותה, מה היית מרגישה?" פירנצה שקעה אחורה בכיסא שלה. "אני... אני לא יודעת. אני עדיין חושבת ש... טוב, זה לא באמת משנה, נכון? היה לה משפט, כמו זה שהיה לאיש שאנחנו תפסנו. היא באמת אשמה." "אז זהו, שאני לא בטוח בקשר לזה." בוב וידא פעם נוספת שהמטבחון היה באמת ריק, ובכל זאת רכן קדימה כדי להתקרב לשניים האחרים. "אני חושב שמיילו - האיש שתפסנו - באמת לא עשה את זה. זאת אומרת, הוא לא פרץ למכולת." "רגע, מה?" פירנצה הרימה גבה. "אתה ראית אותו, ביחד איתי, ממש שם מחוץ אליה. איך זה לא היה הוא?" "הוא באמת היה שם בחוץ, אבל יש לי סיבה להאמין שהוא לא זה שפרץ אליה. הוא אמר לנו את האמת. זאת אומרת, הוא באמת היה פעיל אנטי-אכיפה, אבל הוא לא שיקר בקשר למכולת." "זה לא הגיוני." פירנצה הנידה בראשה. זכריה הצטרף אליה. "אבל מה עם המשפט שלו? אתה לא העדת נגדו או משהו?" "כן, אבל לצערי רק אחרי שהוא נגמר הבנתי שטעינו. חוץ מזה, הייתם צריכים לראות איך המשפט התנהל. לא היה לו סיכוי לשכנע אף אחד בשום דבר, חף מפשע או לא."
פירנצה המשיכה להסתכל עליו, לא משוכנעת. זכריה לקח לגימה ארוכה מהתה שלו ונשען אחורה. "אז זה העניין? אתה חושב שזה היה חוסר צדק?" "לא בדיוק." בוב הביט לתוך התה שלו. "אחרי הכל הוא באמת היה איש של אנטי-אכיפה. האם הוא באמת היה צריך לצאת אשם? אולי. העניין הוא שכל הדברים האלה גרמו לי להבין מה חשוב לי באמת, ומה שחשוב לי באמת זה לא צדק - לא החוק והסדר של הריבונות, ולא שאנשים כמו ארליך או מיילו יקבלו את מה שמגיע להם, מה שזה לא אומר." "אז מה כן?" זכריה שאל. בוב הביט לשניהם בעיניים. "לדעת את האמת. והאמת," שניהם לטשו את עיניהם בחזרה בו בעוד הוא דיבר. "היא דבר שצריך להתאמץ בשבילו. בגלל זה, דרך אגב, דיברתי עם קאיה כדי לקבוע לי כבר עכשיו את ההתנסות השניה. אני חושב שהיא די אוהבת אותי עכשיו. בעוד כמה ימים יובילו את מיילו למפעל כדי שירצה שם את העונש שלו. אני אצטרף לסוכנים שיילוו אותו. אני מאמין שאני יכול למצוא במפעל רמזים שיעזרו לי להבין מה קרה בעיירה שלי. המפעל קצת רחוק, אז רציתי להגיד לכם כבר עכשיו כדי שלא תהיו מופתעים כשאני אעלם פתאום לאיזה יומיים."
בוב הרשה לעצמו לקחת עוד לגימה מהתה שלו. פירנצה דיברה בשקט. "... זה הכל?" "זה הכל." הוא הנהן. פירנצה וזכריה הסתכלו אחד על השני בשקט לזמן מה, ואז שוב עליו. זכריה חזר לשתות מהתה שלו. "אתה יודע, רוברט?" בוב רצה לתקן אותו, אבל אולי זה רעיון טוב שימשיכו להשתמש בשם הזה בינתיים ליתר בטחון. זכריה המשיך. "אני חושב שאתה בסדר." הוא חייך. פירנצה חייכה כשהיא שמעה את זה והרימה את הכוס שלה גם כן. "אני מסכימה. שיהיה לך בהצלחה שם." בוב חייך גם הוא. "תודה." הוא העיף מבט לעבר השעון באחד הקירות. עדיין יש להם יותר מחצי שעה של הפסקה.
זכריה הניח את הכוס שלו בחזרה על השולחן. "בקיצור, איפה הייתי? סיפרתי לכם על מה שקרה כשנגמר לנו הדלק...?"