הם נכנסו למה שנראה כמו מכולת. היא הייתה דומה למכולת שבוב הכיר מהעיירה. הוא התנשף ונשען על אחד הקירות. נראה שהמשאית עצרה באיזור סתם במקרה וקאיה הופתעה לשמוע את הצעקה ממש כמוהם. הנהג נשאר במשאית.
"סוכנים! איזה מזל שהייתם בסביבה! הוא היה כאן - ממש עכשיו, הוא ברח מהדלת האחורית לפני כמה שניות - אני רק באתי לפתוח את המכולת, וכשנכנסתי, ראיתי אותו - " האיש שדיבר - כנראה הבעלים של המכולת - היה נראה מבועת, ולא היה קשה להבין למה. חלק מהמדפים היו זרוקים על הרצפה, חלקם היו שבורים, אוכל ומצרכים אחרים היו מפוזרים סביבם, וגם הקופה נראתה כאילו עבר עליה משהו לא טוב. קאיה מיהרה לדלת האחורית מיד אחרי שהמוכר הזכיר אותה. בוב קלט שפירנצה מסתכלת על הקיר שהוא נשען עליו. הוא לקח צעד אחורה והסתכל עליו בעצמו.
אנטי-אכיפה. בוב זיהה את הסמל שלהם מאחד השיעורים במפקדה. דומה לסמל של רשות האכיפה - אבל מסובב על הצד, משולש שמצביע למטה מעל משולש שמצביע למעלה כמו שעון חול שעומד על תילו, ובצבע אדום במקום זהב. זה היה נראה כמו סוג של גרפיטי. בוב העביר את היד שלו על הסמל כאילו טמון בו איזה כח נסתר. הקיר פשוט הרגיש כמו קיר.
" - פספסתם אותו ממש בכמה שניות..." "... אני רואה אותו." קאיה, שהביטה מבעד לדלת האחורית, הרימה את קולה. "פירנצה, חזרי למשאית, סעו דרך הכביש הראשי כדי לאגף אותו בקצה של השכונה. רוברט, אחרי!" היא מיד התחילה לרוץ ונעלמה דרך הדלת. בוב הספיק לפגוש את המבט של פירנצה פעם אחרונה לפני שהוא התחיל לרוץ גם הוא.
לא היו הרבה אנשים ברחוב מאחורי המכולת, ובוב יכל לראות בבירור מי האיש שקאיה רודפת אחריו - מישהו שלבש מטפחת אדומה שכיסתה את החצי התחתון של הפנים שלו שלו והחזיק משהו באחת הידיים שלו. בוב הגביר קצב כדי לנסות להישאר מאחורי המפקדת שלו. זה היה קשה יותר משהוא ציפה. נראה שהאיש במטפחת הבין שרודפים אחריו והוא הגביר קצב גם כן ופנה לרחוב אחר. קאיה פנתה אחריו ובוב מיד אחריה. המרדף המשיך באותו קצב זמן מה - עוד רחוב, עוד פניה, עוד רחוב, עוד פניה... בוב הרגיש שהם לא מצליחים לסגור את הפער, והוא לא היה בטוח מי יתעייף ראשון. כנראה שהוא בעצמו. אנשים שהיו סביבם שמרו מרחק מהם - נראה שאף אחד לא רצה להפריע לסוכנים בפעולה. הנרדף פנה לתוך רחוב רחב ומלא באנשים שבמרכזו כביש גדול. חוש הכיוון של בוב די יצא מאיזון בשלב הזה, אבל הוא חשב שהוא זיהה את המקום הזה מהנסיעה קודם לכן. ישר מולו הוא יכל לראות את המפקדה מתנשאת על גבעה במרחק. ברגע האחרון בוב הספיק לראות את קאיה נעלמת לתוך סמטה צדדית בעקבות האיש במטפחת.
אחרי זמן קצר בתוך הסמטה, האיש פנה שוב לתוך סמטה צרה אפילו יותר. קאיה פנתה אחריו ובוב מיד אחריה. כשהוא עקף את הפניה הוא הספיק לראות אותה מתכופפת, ואז משהו מתכתי עף מעליה לכיוונו ופגע לו בול באף. אאוץ'. הוא כמעט איבד את שיווי המשקל שלו, עצר ולקח צעד אחורה. טוב, נראה שזה הסוף של המרדף בשבילו. הוא הרים את החפץ שפגע בו - זאת הייתה פחית ספריי של צבע אדום. קאיה והאיש הספיקו להעלם מאחורי עוד פניה, ובוב לאט לאט הבין שהוא היה חסר תועלת לגמרי. אלא אם כן... אולי אם המרדף יוביל אותם שוב לכביש הראשי, הוא יוכל להשיג אותם ולחכות להם שם. בוב הסתובב והתחיל לרוץ לכיוון הרחוב שוקק האנשים.
לאנשים שסביבו כנראה לא היה ברור לאן הוא בדיוק רץ עכשיו שהוא לא רדף אחרי אף אחד, אבל הם עדיין שמרו מרחק כשבוב עשה את דרכו קדימה בתקווה שהאיש שהם רודפים אחריו יחזור לכיוון הזה. הוא העיף מבט על הסמטאות והרחובות הקטנים יותר העוד הוא עבר על פניהם.
פחות או יותר ברגע שהוא התחיל להטיל ספק ברעיון הזה, זה השתלם. האיש במטפחת האדומה יצא בריצה מסמטה צדדית בדיוק ברגע שבוב חלף על פניה וכמעט התנגש בו. בוב מיד שינה כיוון והמשיך לרוץ אחריו, כל כך קרוב שהוא כמעט יכל להושיט את היד ולגעת בו. "עבודה טובה, רוברט!" הוא שמע את קאיה צועקת מאחוריו. הוא ניסה לצעוק משהו בעצמו, משהו כמו "תעצור עכשיו!", אבל הוא התנשף כל כך שלדבר היה פשוט קשה מדי. גם סתם לחשוב היה קשה מדי. לרוץ היה קשה יותר משני אלה ביחד, ובכל זאת, זה הדבר היחיד שבוב יכל לעשות - ועדיין נראה שהאיש מצליח להרחיב את הפער...
... משאית של רשות האכיפה דהרה אל הכביש הראשי מתוך אחד הרחובות הצדדיים וחסמה את הדרך. בוב סוף סוף הרשה לעצמו להאט. עוברי האורח סביבם התפזרו לכל הכיוונים כשהדלת של המשאית נפתחה ופירנצה קפצה החוצה, מטה-ההלם שלה שלוף ישר מול הפנים של האיש במטפחת. הוא עצר.
היו כמה רגעים של דממה מוחלטת. פירנצה לא זזה, האיש לא זז. בוב יכל לשמוע את קאיה מתנשפת איפשהו מאחוריו ולאט לאט מתקרבת. הוא הביט על הפנים של פירנצה - לא היה ברור למה היא מחכה - וראה מה שנראה כמו היסוס.
נראה שהנרדף הבחין בזה גם. הוא לפתע התחיל לרוץ, נדחף בין האנשים שעצרו סביבם ונכנס לאיזשהו בניין שעמד בצד הרחוב.
"מה קרה שם? למה לא הלמת אותו?" זאת הייתה קאיה שעכשיו נעמדה ליד בוב. "אני... אני לא..." "לא חשוב עכשיו. את ורוברט, כנסו לבניין הזה. אני אלך מסביב לוודא שאין כניסה אחורית." איכשהו הייתה לה מספיק סיבולת כדי להמשיך לרוץ. בוב פגש את מבטה של פירנצה. היא נראתה קצת מבואסת. "בואי." הוא אמר והוביל את הדרך לתוך הבניין. הלב שלו עדיין פעם בעצמה.