"... לזה קוראים 'מחוג השעות'. כמו שאתם רואים, המספרים אחד עד עשרים כתובים מסביב לשעון, כי יש עשרים שעות ביממה של אור-חושך - מחוג השעות מסתובב במהלך היום ומצביע על השעה הנוכחית. השעון הזה מצביע על ארבע, לדוגמא."
קאיה סימנה על צילום של שעון שהוקרן משקופית על הקיר מאחוריה. בוב הסתכל על ההקרנה, ואז על השעון לדוגמא שהיה מונח על השולחן מולו. איתו בשולחן ישבו זכריה ופירנצה. "וזה - " עכשיו, קאיה הצביעה על מחוג קטן יותר, שכאילו יצא מהקצה של מחוג השעות. הוא היה דו צדדי, כאילו אלה שני מחוגים שיוצאים בכיוונים מנוגדים, ואחד הצדדים היה צבוע בזהב. " - המחוג המגנטי. כמו שאמרנו קודם, הכיוון של השדה המגנטי משתנה לאט לאט במהלך היממה. כשהוא מצביע ישר למעלה, בשעה עשרים-ימין, זה אומר שהשדה מצביע לצפון האמיתי בדיוק. מישהו רוצה להגיד לי כמה יממות-אור יש ביממה-מגנטית אחת?" בוב רצה לענות, אבל מישהו אחר הרים את היד לפניו. "אהה, שתיים?" "נכון. תראו בעצמיכם שכשמחוג השעות עושה סיבוב אחד, המחוג המגנטי עושה חצי סיבוב."
זכריה לאט לאט סובב את המחוג בשעון שמולם, ובוב יכל לראות את המחוג המגנטי מסתובב ביחד איתו בכיוון הנגדי, בחצי מהמהירות. כשמחוג השעות השלים סיבוב שלם, המחוג המגנטי הסתובב רק בחצי. "אני לא היחידה שאף פעם לא ידעה את כל זה, נכון?" פירנצה מילמלה. "לא. גם אני אף פעם לא שמעתי על זה." בוב ענה. "היה לי שעון חול בבית שהשתמשתי בו לבישול, אבל אף פעם לא ידעתי על השעות ביממה וכל זה. מעניין איך אף פעם לא ידעתי את זה." "זה לא שזה כזה מעניין." זכריה השיב, מסובב את המחוג יותר ויותר מהר. "כן? לדעתי זה דווקא כן מעניין לדעת פתאום את כל הדברים האלה."
קאיה חזרה לדבר. "... הקשר בין השעה לצפון המגנטי מאוד חשוב - בגלל זה חשוב לדעת מה השעה המגנטית בכל רגע - בשקופית הזאת, השעה היא ארבע-שמאל. מישהו רוצה לתת לי דוגמא למה זה חשוב?" "כמובן!" זכריה שקע בכיסא שלו ונאנח כשהוא שמע מי ענה. פירנצה ובוב הסתכלו אחד על השני וגיחכו. "למעשה, רק אתמול סוכן אחר שאל אותי מה השעה בתור לשירותים. כנראה הוא ראה אותי ומיד קלט שמדובר באישיות דגולה שיכו-" "... שקט, חבקוק. מישהו באמת?"
בוב הרים את ידו. "רוברט?" "אם את רוצה לנווט לאנשהו עם מפה ומצפן, לדוגמא. את צריכה לדעת מה השעה האמיתית כדי לדעת לאן ללכת." "יפה מאוד. אם יום אחד תהיו באמצע השממה, במקום שאין בו אף ציוני דרך, אתם תצטערו אם לא הבאתם איתכם שעון. ואם יש ציוני דרך - תוכלו להשתמש במצפן כדי לדעת מה השעה. צאו להפסקה - עכשיו שאתם יודעים לקרוא שעון, חסר למי שלא יחזור לפה עד שש-שמאל."
השלשה קמו. "תקשיבו שהחבקוק הזה משגע אותי. רוברט, רוצה להכין לנו תה?" "כן, בואו." בוב הוביל אותם לכיוון אחד המטבחונים שהם למדו לאהוב. "מתי יתחילו השיעורים המעניינים לדעתכם?" פירנצה נמתחה והביטה אחורה בזמן שהם יצאו מאולם ההרצאות. "אתה לא יכול לשאול את זה כשקאיה בסביבה, זכריה!" "נו באמת, את יותר מדי לחוצה." "זאת סיבה די טובה להיות לחוצה...!" "אין אף סיבה טובה להיות לחוץ." "הי, אתה זה שמאבד את זה כל פעם שחבקוק אומר משהו." "נו אתם מקשיבים למה שהוא אומר בכלל? חוץ מזה, רוברט - וגם את, פירנצה - אתם יודעים שהייתם מתנהגים אותו דבר אם האויבים המושבעים שלכם היו כאן. מה קרה עם זה בעצם?" בוב גלגל עיניים לכיוון פירנצה באלגנטיות כדי להעביר את השאלה הלאה. הוא ניצל את ההזדמנות לגשת להרתיח מים כשהם נכנסו למטבחון. פירנצה נאנחה, ואחרי הפסקה קטנה התחילה לדבר. "טוב... הרשות תפסה את האויבת שלי מתישהו כי היא השתתפה באחד מהפעולות אנטי-אכיפה האלה שאמרו לנו עליהן. קראו לה צ'אנדרה, אני לא בטוחה איפה היא עכשיו. כנראה זה הגיע לה." "טוב, אז לך יש מזל." בוב הרהר בזה בזמן שהוא הלך להביא את התה. כנראה זה זמן טוב לשנות את נושא השיחה לפני שהם ישאלו גם אותו את אותה שאלה. "... בקשר למה ששאלת, זכריה. אני כן חושב שהשעון מעניין, אבל כן יהיו לנו האימונים במטות-הלם והתנסויות בשטח בחודש הבא. אולי אז תתלונן פחות." "תאמין שתמיד יהיו לי סיבות להתלונן."
הוא הביט לכיוון בוב והראה חיוך קטן, אבל לרגע החיוך נעלם. בוב עדיין לא דיבר איתו בקשר לכל העניין עם הציתות למשרד של הבלש. הוא ידע שמתישהו הוא יצטרך לעשות את זה... וכדאי שבקרוב, כי בוב היה צריך מישהו שיעזור לו בשביל מה שהוא תכנן לעשות.