בקדמת האולם הייתה במה קטנה, ומולה שורות של כסאות, מלאים באנשים שלא לבשו מדים. בוב מצא מקום פנוי והתיישב. האישה שנכנסה איתו התיישבה לידו - בצד השני של בוב ישב כבר אדם אחר, גבוה ורזה. כעבור כמה דקות קצרות שבהן בוב התחיל להטיל ספק בכל העסק הזה, הדלת נסגרה ומישהי עלתה על הבמה - סוכנת, עם המדים ומשקפי השמש המוכרים, רק שהיא גם חבשה כובע. השיער שלה היה אסוף. האנשים לאט לאט השתתקו, והיא התחילה לדבר, כמעט בעוצמה של צעקה.
"מגויסים חדשים! ברוכים הבאים לרשות האכיפה. קחו רגע לחשוב על החיים שלכם עד עכשיו-" היו כמה רגעים של שקט. בוב הסתכל סביב במבוכה. נראה שכולם עשו כמוהו. "-ותשכחו מהם. מהרגע שתקבלו את המדים שלכם עוד מעט, אתם תהיו סוכנים מן המניין. אני קאיה, ואני אהיה המפקדת שלכם בזמן הקרוב של תקופת ההכשרה שלכם. זה אומר שאתם הולכים לעשות כל דבר שאני אומרת לכם. זה ברור?" שוב, שקט. בוב הרגיש לא בנוח לענות, ונראה שהוא לא היה היחיד. האישה על הבמה דיברה שוב, באמת צועקת עכשיו. "...שאלתי, זה ברור?" האנשים בקהל מלמלו "כן" ברמות ווליום שונות. בוב הצטרף אליהם. האישה שלידו נראתה מרוכזת, האיש שלידו נראה עייף, אבל שניהם הצטרפו לתשובה. "... יפה. הולכים להיות לנו כמה חודשים מאוד מהנים ביחד. לפני שאני אסביר לכם את הלו"ז החדש שלכם, שמעון, ראש המפקדה, הולך לשאת כמה דברים." קאיה ירדה מהבמה.
"... זה לא בדיוק מה שציפיתי." האישה שליד בוב אמרה. "למה בדיוק ציפית?" שאל האיש מצידו השני בחיוך קל. "טוב, אני לא יודעת, בעצם. תגיד, רוברט - אתה בטוח שזה מי שאתה? אני פירנצה, דרך אגב." לקח לבוב קצת יותר מדי זמן להבין שהיא דיברה אליו. הוא זכר את השם שלה מהתור בכניסה לאולם. "... אני? אה, מה זאת אומרת, ברור שאני מי שאני. אני -" "שקט רגע." האיש שלידו קטע אותו - נראה ששמעון, ראש המפקדה, עלה לבמה.
הוא לא נראה מרשים במיוחד. פשוט עוד סוכן, לדעתו של בוב, רק שבמבט קרוב יותר נראה שהיו לו סימנים קצת שונים על המדים. הוא התחיל לדבר. "מגויסים יקרים. אני תמיד שמח לקבל אנשים חדשים למפקדה שלי. מישהו מכם יכול להגיד לי - מה אתם עושים כאן?" דממה, חוץ מכמה התלחששויות. שמעון המשיך. "קדימה, אף אחד לא יכול לענות? מה אתם עושים כאן? כאן במפקדה של רשות האכיפה?" נראה שמישהו מאחת השורות הקדמיות התגבר על הביישנות שלו וצעק תשובה. "אנחנו עומדים להפוך לסוכנים על אמת! הרשות כנראה הבינה שהיא צריכה סוכנים מדופלמים, כמוני, חבקוק הגדול, ו..."
האיש שישב ליד בוב נאנח וטמן את ראשו בכף ידו. "... זה האויב המושבע שלי." הוא אמר, והסתובב אל בוב ופירנצה. "החבקוק הזה ממש סיוט, תאמינו לי. אני זכריה, דרך אגב." "באמת נשמע כמו סיוט." בוב ענה. "אני רוברט." "פירנצה." "טוב, רוברט ופירנצה, אני מניח שגם האויבים המושבעים שלכם זומנו לכאן?" בוב לא היה בטוח מה לענות על זה. למזלו הוא לא היה צריך לחשוב על זה הרבה, כי פירנצה ענתה במקומו. "אהה.. טוב, האויבת המושבעת שלי לא בדיוק רלוונטית יותר." "גם שלי." בוב הוסיף מהר. זכריה ענה. "אה? טוב, יש לכם מזל. מה בכלל קרה ש-"
"... בסדר. שקט." שמעון דיבר שוב וזכריה השתתק, אבל נראה שהסוכן דווקא דיבר אל חבקוק. אף אחד לא התלונן על זה. שמעון המשיך. "כן, אתם כאן כי הרשות צריכה סוכנים. ולמה אנחנו צריכים את הרשות, בדיוק?" שוב שקט. נראה שחבקוק הרים את היד כדי לענות. שמעון התעלם והמשיך. "קאיה, השקופיות בבקשה."
מלבן של אור נדלק על הקיר מאחוריו. היו כמה מקרני שקופיות כאלה בעיירה. השקופית הציגה את סמל רשות האכיפה המוזהב בגדול באמצע. הקול של שמעון לאט לאט התרומם כשהוא המשיך לדבר. היה בו משהו מאוד החלטי.
"למה צריך את הרשות? כאן ברשות האכיפה אנחנו עושים הכל - כל מה שצריך - בשביל המטרות העליונות שלנו! הראשונה: להגן על האזרחים. השניה: להגן על הריבונות. השלישית: להגן על האיזון העדין! זאת הסיבה שאנחנו כאן - זה מה שאנחנו עושים!" הוא סימן אגרוף באחד הידיים, ואז סימן משהו לקאיה שכנראה ישבה ליד מקרן השקופיות. השקופית התחלפה באחת שהראתה איקס מוזהב. "האיקס - מסמל את החוקים, ואת מה שאסור." השקופית שוב התחלפה - הפעם, בשני קווים מאונכים מקבילים. "הפסים - מסמלים את הגבולות, ואת מה שמותר. וביחד - " נראה שהפעם שתי השקופיות היו מוצגות בו זמנית - איקס, ובשני הצדדים שלו פסים מאונכים, שבדיוק סגרו אותו לשני משולשים, שעון חול שוכב על הצד. " - זו רשות האכיפה! אנחנו הכח ששומר על הסדר. אתם חייבים להבין את האחריות הכבדה שמוטלת על הכתפיים שלכם, סוכנים! והנה עוד שאלה - למה? למה אנחנו עושים את זה? למה לשמור על האיזון העדין, ועליכם ועל הריבונות?"
הפעם אף אחד לא העיז לענות. כששמעון דיבר שוב, הקול שלו היה מספיק חזק שבוב היה בטוח שיכלו לשמוע אותו בקצה השני של המפקדה. "למה היום מתחלף בלילה? למה הרוח נושבת, למה המים זורמים? זהו הטבע של העולם! למה הריבון שולט, למה האיזון העדין נשמר, למה הרשות אוכפת את רצונם? ככה עובד העולם! רשות האכיפה היא כח טבע, כמו האור והרוח והמים. ואתם - אתם עכשיו חלק גאה מהרשות, עכשיו ולתמיד!"
אף אחד לא היה בטוח מה לעשות, אבל חלק מהאנשים התחילו למחוא כפיים. בוב הסתכל על השניים שלידו. זכריה נראה משועמם. פירנצה נראתה לחוצה. למה בדיוק הוא הכניס את עצמו...?